האסון אתמול בטירת הכרמל אירע כפי הנראה בשל כשל בתהליך הגבהת מעלית הבנייה באתר. משהו קרה שם, וזה נחקר על ידי מינהל הבטיחות בשיתוף המשטרה. מינהל הבטיחות מפעיל את כל המשאבים שלו בצורה מקסימלית. זה אומר שיש לנו 60 מפקחים בלבד בנייה, האמורים לבצע פיקוח ב־15 אלף אתרים בכל הארץ.

הסטארט-אפ הישראלי חושף: מערכת שתצמצם תאונות של כלים הנדסיים כבדים באתרי בנייה
עדת ראייה באסון המכולה: "היו רעידות ואז נשמע בום, חצי נפל בתוך הגינה שלי" 

לכן, בשל מצוקת כוח האדם, אנחנו מתמקדים באתרים הכי מסוכנים על פי ההיסטוריה של הקבלנים ועל פי דיווחי אזרחים ב"קו חיים".
מדי שבוע אנחנו מקבלים עשרות פניות של אזרחים מודאגים, וכאשר מדובר ב"דיווחים אדומים" - מפקחי המינהל מגיעים מיידית.

המפקחים שלנו נכנסים ומשמשים כמראה לליקויי הבטיחות שיש באותם אתרים. הם מקצוענים, רואים את הליקויים, רושמים דוחות פיקוח, או צווים, או עיצומים כספיים, ובמקרים חמורים במיוחד מקדמים כתבי אישום. מספר כתבי האישום זעום במיוחד, בשל מחסור בכוח אדם מקצועי במערכת אכיפת החוק.

יש לנו עוד נדבך – הרשויות המקומיות. קיימת מעורבות חסרה של הרשויות המקומיות, שבמקרים רבים אינן מפעילות את הסמכויות הניתנות להן על פי חוק. כתוצאה מכך, רק מספר זעום של כתבי אישום מקודמים על ידי הפרקליטות לבתי המשפט. בענף הבנייה קיימת מציאות של "יהיה בסדר", ולעתים לא מקפידים על נוהלי בטיחות בעבודה.

ברור שלא ניתן להצמיד מפקח לכל אתר, וגם אתרי הבנייה משתנים מדקה לדקה. הפתרון הוא קודם כל בשינוי התרבות באתרי הבנייה באמצעות חינוך ופיקוח של מנהלי הפרויקטים. במקביל, המערכת המשפטית צריכה לתת כתף ולהגיש יותר כתבי אישום. חייבת להיות מערכת לאומית אחת משולבת.

אנו במצב חירום בתחום תאונות העבודה באתרי הבנייה. תאונות העבודה אינן גזירת גורל - כל תאונה יכולה להימנע אם יישמרו כללי הבטיחות.
הכותב הוא ראש מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית בזרוע העבודה.