התגובות של חלקים נרחבים במערכת הפוליטית להסכם המים הכלכליים עם לבנון שעיקרן: לא היה מה לפחד מאיומי חיזבאללה, הזכירו לי ביטוי ידוע מספר משלי: ”אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה“ (משלי כ"ח, פסוק י"ד). כידוע אופיו של ספר משלי הוא חינוכי, ומטרתו היא לגרום לקורא להיות איש טוב יותר. הפסוק ממליץ לקורא להיות זהיר, כי מי שיתעלם מהסכנה - עלול להיפגע.
ההסכם עם לבנון סביר, דרך ההגעה אליו - הרבה פחות | טל לב רם
מה שבאמת זירז את המו"מ עם לבנון היה הלחץ של מדינות המערב
גם אם ההסכם לקביעת גבול המים הכלכליים בין לבנון וישראל הגיע מחשש של מקבלי ההחלטות בישראל ממלחמה מול חיזבאללה, אזי ברוך שבא לעולם. כשורד של מלחמת יום הכיפורים ומהיכרותי את חטא היוהרה ושיכרון הכוח של הדרג המדיני ושל הדרג הצבאי הישראלי ערב המלחמה, אני משוכנע כי המלחמה הטובה ביותר היא זו שנמנעה.
גם המלחמה ההיא הייתה יכולה להימנע אילו היינו נענים ליוזמת השלום של סאדאת ערב המלחמה ולא דוחים אותה מסיבות רבות ומגוונות שרלוונטיות גם כיום: ראשית, כאמור שיכרון כוח וזלזול בוטה ביכולות האויב, ושנית קרבת מועד המשא ומתן שלא התקיים לבחירות הכלליות.
ההסכם עם לבנון חייב להיבחן בפרמטרים ברורים: האם הוא מונע עימות מזוין בינינו ובין חיזבאללה שעלול, על פי ההערכות השונות, לגרום לנפגעים רבים בעורף האזרחי הישראלי גם אם ננצח בו? והאם הוא תורם לביטחונה של ישראל או מסכן אותו? האם יצירת מאזן אימה בין שתי אסדות קידוח יכולה להפוך לפריצת דרך לעצמאות כלכלית לבנונית ולשחרורה מתלות גדולה באיראן? אם התשובה לשתי שאלות אלו חיובית, אזי ברור שיש ללכת על ההסכם בכל הכוח. אם “הסכם הכניעה” תורם לביטחון ישראל ולרווחת תושביה, אזי אני בעד עוד כמה “הסכמי כניעה” כאלו.
רוב המתנגדים מודים כי לא קראו אות אחת מההסכם שלו הם מתנגדים בתקיפות. הם מוכנים שישראל חלילה תיגרר למלחמה רבת נפגעים כי “הפרוצדורה אינה מריחה טוב”. אז רבותיי המתנגדים, סתמו את האף, עזבו את הפרוצדורה ותמכו במניעת מלחמה קשה.
זאת ועוד, אני נחרד לשמוע התבטאויות של בכירי האופוזיציה בעבר וגם בהווה, הזכורות לי מימיי כדובר מפלגת העבודה תחת רבין, שכללו שוב ושוב את השימוש במונח “בוגד” על כל צורותיו ומשפט המחץ לכאורה: אין לך מנדט. יגאל עמיר תרגם אמירות אלו לשלושה כדורי אקדח שרצחו ראש ממשלה “בוגד” ש”אין לו מנדט”.
והערה אחת למובילי ההסכם: אנא אל תפריזו בהתבטאויות לגבי ההסכם כגון “הסכם היסטורי” וכו’. כגודל הסופרלטיבים להסכם, כך יקטן אמון הציבור בו. זכרו את הסיפור על נבחר הציבור שעל טיוטת נאומו נכתב: “להגביר את הקול כי הטיעון לא משכנע”. הטיעונים בעד ההסכם משכנעים מעצם מהותם, ואין צורך להגביר את הקול.