כאיש מקצוע בריאות הנפש, שמטרתו היא הקניית מרחב של חופש פנימי גדול ככל האפשר המנותק מלחצים פנימיים וחיצוניים (זאת כמובן בהסתייגות לפגיעה עצמית או באחר), כל הכְפפה של רצון הפרט וזכותו לעיקרון גדול יותר – מדינה, דת או תפיסת עולם – צריך שתהיה מידתית וגמישה. העיקרון אמור לשרת את הפרט, ולא ההפך.
החופש הפנימי מושת גם על חופש של עיסוק, מקצוע. כרופא, חשובה לי החרות המקצועית בטיפול במטופל, חרות שמבוססת על שיקולים מקצועיים, שוויוניים ונטולי משוא פנים. בטיפול הרפואי אין להפלות אדם משיקולי, דת, גזע, מין ומגדר, מצב כלכלי, העדפה מינית, דעות חברתיות או פוליטיות ועוד. חרות זו חשופה לאדם העוסק במקצוע ולמקצוע עצמו. אני מדבר על רפואה, אבל הדבר נכון גם למדע ואקדמיה, אומנות, תקשורת ועוד.
המהירות והטוטליות של השינוי המוצע מולידות מצוקה וחרדה רבה. אנשים מוצאים עצמם מתכוננים לרע מכל, הוצאת כספים מהארץ, הגירה, גירוש, פילוג. ההתכוננות לרע מכל היא מנגנון הגנה, יעיל ככל שיהיה, אולם היא נובעת מחרדה רבה. נפש האדם בנויה לתהליכים. הסתגלות ושינוי הנעשים תוך בדיקה ובקרה של כל שלב מאפשרים לנו לשלוט במצב. התהליך צריך לכלול משא ומתן ותיקונים. מאידך, קטסטרופה המושתת יש מאין קשה עד בלתי ניתנת להכלה. קורונה, צונמי ורעידות אדמה הם קטסטרופות שהטבע יוצר. מלחמות, הפיכות ומעשי טבח הם קטסטרופות מעשה ידי אדם. חוסר האונים והיעדר יכולת השליטה מביאים להשבת מלחמה.
אדם מגיע לטיפול על מנת לעבור תהליך. אחד היתרונות של טיפול פסיכותרפי הוא היכולת של אדם מבחוץ לראות ולהצביע על נקודות עיוורות בשדה הראייה הנפשי שלנו. כל אדם, גוף או מערכת זקוקים ל"מטפל־מבקר" עצמאי, כזה שיראה את מה שאנחנו לא יכולים לראות או שנמנעים מלראות.
התרעות פיקוד העורף