הפיגוע המתועב שבוצע ביום שישי האחרון בשכונת רמות בירושלים, ויתר הפיגועים שהתרחשו לאחרונה, מצביעים על כך שאנחנו מתקשים למצוא פתרון יעיל שיעקור מהשורש את הטרור הפלסטיני נגדנו. זה מדאיג עד לגבול הכעס. אחרי 75 שנים לעצמאותנו, ההתנגדות לעצם קיומנו כאן היא חיה ובועטת. למה לא הצלחנו לשנות זאת ומה הפתרון?
לתפיסתי, לא הצלחנו בכך כי גישתנו לפלסטינים הייתה ככל הנראה לא הגישה הנכונה. אי אפשר להתעלם מאלמנט השנאה הקבועה הקיים בנרטיב הפלסטיני, מיום קיומנו כמדינה עצמאית. בעיניהם אנחנו נטע זר שיש לעקור אותו, ופלסטין כולה היא רק לפלסטינים.
החינוך לשנאתנו מרחיק כל אפשרות לדו־קיום בעתיד הנראה לעין. כולם מסכימים שפתרון קבע אינו באופק. אבל אפשר לחיות בשקט, ללא אלימות. איך עושים זאת?
הצהרתו הפומבית של ראש ה־CIA על חשש ממשי מפרוץ האינתיפאדה השלישית בקרוב הייתה לא במקומה. ייתכן מאוד שדבריו הובנו על ידי אויבינו כך שהפיגועים שלהם מניבים תוצאות רצויות להם. היה מועיל יותר אם ראש ה־CIA היה אומר את דעתו בפורומים המתאימים לכך ולא בפומבי.
האכזריות בפיגוע בשכונת רמות היא שהמחבל ראה שבתחנה עומדים ילדים קטנים, וזה לא הרתיע אותו מלבצע את זממו הנתעב. דוברים ישראלים רבים מציעים פתרונות שלדעתי רובם כבר נוסו בעבר. מצרים הגיבה באכזריות על מעשי הטרור בשטחה. נאצר רדף עד חורמה את האחים המוסלמים. מובארק הגלה אותם וא־סיסי עשה את שני הדברים. גם רדף וגם הגלה. אחת המסקנות היא שככל שהשלטון המצרי הכביד את ידו על הטרוריסטים, כך צמחו קבוצות קיצוניות יותר.
המכון לטרור באוניברסיטת רייכמן הוא מכון בעל מוניטין עולמי עם ניסיון עשיר מאוד. טוב נעשה אם נבקש מהמכון לשבת על המדוכה ולתת לנו פתרונות קונקרטיים ואפקטיביים כיצד לעצור את נגע הפיגועים. למכון ידע רב על מה שקורה בארצות אחרות ואיך הן מתמודדות עם התופעה. בואו נעמיד את הידע המצטבר של המכון לטובת מציאת פתרון הולם.