לא להשאיר מאחור: לפני כשבועיים פרסם בית הספר לרפואה של הרווארד, כי ליותר מ–75% מהאוכלוסייה מעל גיל 45 יש או היו טחורים. זאת בלי להוסיף אוכלוסיות צעירות יותר כמו נשים הרות, שאצלן הסיכוי לפתח טחורים עולה, וזו אחת הסיבות לכך שטחורים שכיחים יותר בקרב נשים. על אף העובדה שטחורים אינם מסוכנים ונדיר שהם גורמים לסיבוכים, זו עדיין תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה בגלל תסמינים לא נעימים כמו כאב או גירוד באזור פי הטבעת ולעתים אף "בריחת" צואה. לא תמיד חשים בטחורים, אך דם שמופיע במהלך או בתום פעילויות מעיים בדרך כלל מעיד על הימצאות טחורים. אם כי דימום יכול להעיד גם על מחלות מעיים כמו קוליטיס, קרוהן ואף סרטן המעי הגס. כך או כך חשוב לא להשאיר את הנושא הזה מאחור. תרתי משמע.
 

מה בין חיצוניים ופנימיים?

למעשה הטחורים הם כלי דם הנמצאים בקצה מערכת העיכול - בסוף המעי הגס ובפי הטבעת - ותורמים לשליטה על היציאות. כאשר אנחנו משתמשים בביטוי טחורים, אנחנו מתכוונים למצבים הפתולוגיים, כאשר כלי הדם הללו מתנפחים ולפעמים גם מודלקים. אז יופיע דימום, גירוי, כאב או כל אלה יחד, כיוון שהרחבתם גורמת לדלקות או לסדקים.
 

נהוג להבחין בין שני סוגים של טחורים, פנימיים וחיצוניים. הפנימיים נמצאים בפי הטבעת ובקצה הרקטום (החלחולת), בדרך כלל אלה ידממו יותר מהטחורים החיצוניים, שבולטים החוצה בפי הטבעת ובסביבתו. אלה מדממים פחות, אך כואבים יותר. 
 

להקדים טיפול למכה

העצה הטובה ביותר למניעת טחורים מציקים ואם נדרש גם להתמודדות איתם היא לצמצם ואף למנוע את הסיכוי לעצירות. עצירות כרונית היא בעיה הנצפית אצל אחד מכל חמישה אנשים ברחבי העולם. היא מתבטאת בצואה קשה ויבשה, תחושה שההתרוקנות אינה מלאה, מאמץ בעת ההתרוקנות, יציאות לעתים רחוקות (פחות משלוש פעמים בשבוע) ולעתים אף יותר מסימפטום אחד.
 

חשוב להקשיב לגוף. כאשר מרגישים את הצורך להתפנות, כדאי ללכת לשירותים ללא דיחוי. הדבר נכון במיוחד מחוץ לבית. התאפקות והימנעות מכניסה לשירותים במקומות ציבוריים כמו בקניון, בעבודה, בצבא או במהלך טיול בארץ או בחו"ל - עלולות להוביל לעצירות כרונית.
 

לתזונה מספר פתרונות המסייעים למניעת עצירות:

סיבים תזונתיים: מחקרים רבים מעידים על כך שתפריט עשיר בסיבים תזונתיים מסייע לפעילות מעיים סדירה וליציאות רכות ואחידות. הסיבים נמצאים בירקות ובפירות בעיקר בקליפתם, כך גם בקליפה של גרעין הדגן - ולכן כדאי להעדיף דגנים מלאים (חיטה, שיבולת שועל, אורז) - ובקטניות (עדשים, שעועית, סויה). סיבים תזונתיים שנחקרו במיוחד כמיטיבים עם מערכת העיכול הם פסיליום וגואר גאם. ניתן לקנות אותם בנפרד ולהוסיפם למזון או לשתייה.

שתייה מספקת: בימים חמים מאבדים יותר נוזלים, אך גם אם נמצאים כל היום בסביבה ממוזגת, חשוב להקפיד על שתייה מספקת של ליטר וחצי ביום, שמסייעת לריכוך הצואה. כדאי שתמיד יהיה בקבוק מים קטן בהישג יד.
 

ארוחות סדירות: המזון שמגיע למערכת העיכול מפעיל וממריץ את תנועתיות המעיים. פיזור הארוחות על פני היום עדיף על פני פערים גדולים ביניהן, שגורמים להפחתת פעילות המעיים.
 

פרוביוטיקה: תוסף תזונה פרוביוטי משפיע על הרכב החיידקים במעי ועשוי לעזור במקרים של עצירות. אצל ילדים ההשפעה תהיה בדרך כלל מהירה יותר. 

אומנם עצירות היא גורם משמעותי להתפתחות טחורים מטרידים, אבל גם גורמים נוספים עלולים להוביל לכך כמו מתח נפשי (שלעתים אף גורם לעצירות), עודף משקל, אי־ספיקת לב, מיעוט בפעילות גופנית או להפך - פעילות מאומצת.
 

לומדים בישיבה

פעילות מעיים תקינה קשורה להרפיית שרירי רצפת האגן והסוגר האנאלי. יעל בליצקי, פיזיותרפיסטית מומחית לשיקום רצפת האגן, מציידת אותנו בהמלצות חשובות נוספות, אבל לפני שנמשיך "הפסיקו לרגע לקרוא", מציעה בליצקי. "עצמו עיניים ומקדו את התחושה באזור פי הטבעת, אם אתם חשים שאזור פי הטבעת מכווץ מדי, קחו הרבה אוויר ונסו לכוון אותו בעזרת הדמיון שלכם לשם. הרגישו כיצד הנשימה העמוקה מרפה את השרירים המכווצים ונותנת לדם לזרום טוב יותר"
.

בליצקי מדגישה כי אופן הישיבה על האסלה חשוב. בישיבה רגילה קצה צינור המעיים מתעקל ומקשה על הצואה לצאת, ואילו בכריעה הוא מתיישר והיציאה קלה יותר, ולכן מומלץ להניח רגליים על שרפרף נמוך (בזמן היציאה), לשמור על גב ישר והכי חשוב לנשוף אוויר החוצה בזמן המאמץ. בתנוחה זו הפעולה קלה יותר ומונעת נזק לרצפת האגן. 
 

"לעתים אני ממליצה למטופלים מבוגרים להיעזר בקשית ולנשוף דרכה, לילדים להפריח בועות סבון. העיקר לא לסגור פה ואז ללחוץ בחוזקה", היא מדגישה. "אם עברו כמה דקות ולא יצא - לא נורא, קומו ונסו מאוחר יותר, כאשר תחושת הצורך תחזור". 
 

במקרים שבהם הטחורים תפוחים ואף מדממים, ממליצה בליצקי גם על תרגול של כיווצים עדינים מאוד של פי הטבעת כדי להגביר את זרימת הדם לאזור ולהאיץ את הריפוי. עשרה כיווצים ושחרורים כמו קריצת עין עדינה, כל שעה. ישיבה על גלגל ים פחות מומלצת, כיוון שהיא גורמת למתיחות בכל אזור רצפת האגן - אשר עלולה לגרום נזק נוסף. לעומת זאת, כרית רכה התומכת באגן כולו ורק את אזור פי הטבעת משאירה ללא לחץ מומלצת מאוד. ניתן להיעזר בכריות רכות של טיסה.
 

במקרים שבהם קיימת חולשה של השרירים ברצפת האגן, כדאי לבנות תוכנית אימון אישית המתאימה לחיזוק השרירים. חשוב לדעת כי אם כל אלה לא פותרים את הבעיה, קיימים טיפולים פולשניים לא מסובכים שניתן להיעזר בהם.