מפתח תקווה ועד אילת, בימים האחרונים אנחנו עדים למקרי אלימות, לינצ'ים, בריונות וחרם בקרב ילדים ובני נוער, מקרים קשים מאוד שברובם גם מתועדים ועולים לרשת. האלימות אליה כ-70% מהתלמידים בישראל נחשפים בבתי הספר (כך עולה מסקר שפורסם בתחילת שנת 2023) ממשיכה והופכת לנצחית ממש גם ברשת. 

"חולה סופני": מומחה טען - זה התאריך בו פוטין ימות
ד"ש לתל אביב: זו העיר שקטפה את המקום השני במכירת הדירות החדשות

"טרנד" הבריונות ברשת - לא רק משחק לילדים 

ואם האתגר להתמודד עם האלימות הזו במרחב החינוכי נראה קשה אז כש"טרנד" כזה גולש לרשת הוא הופך על גבול הבלתי אפשרי לכימות או טיפול והנזק לכמעט בלתי הפיך. כי אם זה לא באינטרנט זה לא קיים? כנראה ככה זה במציאות שבה הכל צריך להיות מתועד, גם זוועות כמו לינצ'ים עם שוקרים. האינטרנט מזמן הפך להיות מקום מסכן חיים, אבל יש הטוענים שדווקא הוויראליות, הדינמיות והכוח שבו יכולים לעשות את הפעולה ההפוכה - לשנות או אפילו להציל חיים. 

בשיחה שניהלנו עם שלוש דמויות בתחום כלכלת המשפיענים - אודיה גרוס, צח סימון ועידן רובינשטיין - מסכימים כולם בפה אחד שיש פוטנציאל אדיר ברשת החברתית, לעתים לא ממומש, להפוך דווקא למקום בטוח וטוב עבור בני נוער, ילדים, הורים ובעצם כל אחד מאיתנו. כי בריונות ואלימות לא נגמרות כשאנחנו מסיימים י"ב ואולי זו גם הסיבה שאנחנו עדים למקרים כל כך קשים. 

צח סימון, יוצר תוכן ומי שהקים את 'אמא'לה אני אבא', אומר שלדעתו הבעיה היא הרבה יותר עמוקה. "אנחנו פשוט מפחדים לחשוף רגשות ולתת להם להיות ואז זה פשוט מתפרץ בסוף בסביבת הילדים שלנו. השינוי התפיסתי לגבי אלימות מילולית או פיזית חייב להתחיל בינינו ובין עצמנו. ללמוד לתקשר".

סימון הפך להורה בפעם הראשונה לפני כארבע שנים וחצי. הוא החליט לקחת חופשת לידה כשנבהל (לגיטימי) מכובד האחריות ומקשת הרגשות שנעים בין שמחה לדכדוך והחליט לכתוב על זה. מה שהתחיל כפוסט אחד בפרופיל הפייסבוק שלו צמח לאימפריה של אבהות חשופה עם מאות אלפי עוקבים בפלטפורמות הסושיאל השונות. 

אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה. "אני עצמי חוויתי אלימות או בריונות מאבות שפשוט לא ידעו להכיל מישהו אחר שמתבטא ככה על אבהות ורגשות". "טוקבקים, הוא אומר, הם כלי אכזר, ואם אנחנו מרשים לעצמנו לכתוב דברים אלימים, אז איך הילדים שלנו לא יהיו אלימים בבית הספר, באינסטגרם או בסרטון בטיקטוק?".

בהמשך הוא נזכר בטרנד חדש ברשת שהפך לוויראלי לאחרונה. "כשיש הורים עם אלפי עוקבים ויותר שלוקחים חלק באתגר הביצה שבו מבשלים עם הילד/ה ובאמצע הוא/היא שובר ביצה על הראש של הילד/ה כאילו זה מצחיק אנחנו לא יכולים לצפות מהילדים שלנו להתנהגות שונה".

מה עושה הורה ומישהו שיש לו יכולת להשפיע?

אודיה גרוס, אם לארבעה, משפיענית מהמגזר הדתי והכל חוץ מקונצנזוס, שגם חוותה בריונות בעצמה כנערה ואפילו במהלך הקריירה שלה בהייטק, משתפת במקרה מאוד אישי וספציפי שפרסמה לפני כחודשיים והפך להיות הסרטון הכי פופולרי שלה, בו היא מדברת עם הבת שלה בכיתה ה' על בריונות ואלימות מילולית מאוד קשה שחוותה מחברה לספסל הלימודים: "לא תכננתי בכלל להעלות כלום, תיעדתי שיחה עם הבת שלי כי הייתי בהלם. רוב הסרטון בכלל הברך שלי מצולמת ודווקא הפתיחות הזו, העובדה שהסרטון לא מעובד וערוך אלא פשוט אמיתי - הפך את המסר לחד יותר. זה בדיוק מה שאנחנו יכולים לעשות. יש לנו כוח מטורף ולא רק בקמפיין ממומן או שיתוף של מקרה ספציפי יש לנו את היכולת להשפיע, ההפך. התוכן היומיומי שאנחנו מעלים הוא זה שמעביר את המסרים החזקים ביותר. התוכן החשוף, האותנטי והאמיתי שכל אחד מאיתנו יכול לייצר גורם לתחושת הזדהות גדולה יותר ולשינוי אמיתי יותר. הרי מי לא עבר חרם או בריונות? את זה צריך לשתף ולהפוך את השיח ברשת משיתוף של סרטונים או תמונות מחרידות והאשמות לשיח של הזדהות ותחושה של 'אני לא לבד' בתור הנער, הילדה או ההורה".

הסרטון עליו גרוס מדברת הוא סרטון שגרף מעל ל-650k צפיות בכל הרשתות, בו היא משתפת בפתק שהבת שלה קיבלה מתלמידה בכיתה. המסר שלה, אומרת גרוס, הוא להסביר! לא להרים לה, אלא לחנך אותה. לא הילדה שהייתה אלימה היא במקום של עוצמה וחוזקה, אלא הבת שלה שהייתה חזקה מספיק לא להתנהג באלימות. אלימות לא שווה ביטחון עצמי אלא מעידה על קושי וחוסר מענה לצרכים כלשהם. הסרטון לא רק גרף תגובות חמות אלא גם כאלו שלא בהכרח התחברו לגישה או לעצם החשיפה. בין הטוענים, היו כאלו שכתבו שככה גרוס לא תורמת הרבה, ומחנכת את הילדה שלה להתעלם ולא לעזור למי שזקוק לכך.

הרשת היא מקום נפיץ ודינמי לרע אבל גם לטוב 

"זאת בדיוק המטרה", אומרת גרוס, "לייצר שיח. כשמקרה כזה משודר בחדשות אין דרך לנהל שיח, להרגיש שמקשיבים לך אם אתה בעמדה אחרת. זה עובר לרשת ושם זה הופך להיות הרבה פעמים מאוד אלים. אבל דווקא לנו יש את היכולת לקחת את הכוח הזה של הרשת יחד עם הגישה הישירה שלנו לעוקבים ולייצר במה בטוחה לשיח. אני לא התביישתי והגבתי לאותם עוקבים וזה מאוד בריא גם להסכים לא להסכים, אין שום בעיה עם זה".

ועדיין, גרוס אומרת ש-98% מהתגובות שלה היו שוות כל רגע של תגובה לא נעימה או של התחושה המוזרה בגוף כשנחשפים בפני קהל של מאות אלפי אנשים עם סיפור אישי כל כך - כמו הילד שלך שחווה בריונות. בין התגובות היו גם כאלה שממש יכולות לגרום לכם להידבק באופטימיות של גרוס, כמו "אני ילדה שעוברת בימים אלה חרם בבית הספר ומה שאמרת לבת שלך חיזק אותי ואני עכשיו יודעת איך להתמודד".

לסיכום היא אומרת: "זאת שליחות והאחריות שלי כשאני פותחת מצלמה היא להצליח לייצר תוכן שיזדהו איתו או שיעורר שיח כן ואמיתי. גם אנחנו כמבוגרים, חווים ומתמודדים עם אלימות על כל סוגיה ביומיום שלנו, ולכן חשוב לעודד את השיח נגד אלימות כבר מגיל צעיר ובכל פלטפורמה או דרך אפשרית".

עם כוח גדול מגיעה אחריות גדולה

לדברים של גרוס מצטרף סימון ומוסיף, "אסור לנו לשכוח את התפקיד ההורי שלנו גם כיוצרי תוכן". הוא מדגיש שהכוח הזה להשפיע על דעת הקהל הוא אחריות גדולה וחובה על כל מי שיוצר תוכן להיות מאוד זהיר כשהוא מעלה משהו לרשת. "זה בכלל לא משנה מה כמות העוקבים שלך. יש לכולנו יכולת לשנות את מה שאנחנו רואים וצורכים באינטרנט. אחד המקרים שהכי נגעו בי הוא מקרה שבו אמא לילדה עם אלרגיה חמורה לבוטנים פנתה אלי (הבן שלי אגב בעצמו אלרגי). היא שיתפה אותי בסרטון ששלחה לכל ערוצי התקשורת ועליו לא קיבלה שום תגובה. כשאני העלתי אותו זה חולל שינוי לא רק בתפיסת העוקבים שלי, אלא בחיים של הבת שלה. באחת ההופעות הילדים בקיץ זיהו אותן והכריזו לא לפתוח חטיפי בוטנים. זה נותן לי את הכוח והרצון להמשיך גם אם אני מדי פעם חוטף תגובה בריונית ואלימות ברשת".

עידן רובינשטיין, שותף מייסד ב-"SHOUT Group", סוכנות קריאייטיב ותוכן שאמונה על קמפיינים למותגים המובילים בישראל ביניהם קוקה קולה, ד״ר פישר, ד"ר עור, רשת מלונות דן ויוצרי תוכן כמו צח סימון ואודיה גרוס, ובין היתר מנהל את כל פעילות ה'אימפקט' בחברה, מחזק את הנקודה של צח. הוא אומר כי לאורך השנים אחת הסוגיות שהוא פוגש הכי הרבה בעשייה שלו היא 'מי הוא משפיען?'. "או יותר נכון מה תפקידו בחברה", הוא מדגיש. "בעיני, תפקידם לא מסתכם בלייצר מכירות ובלשנות תרבות צריכה או לעזור להוזיל מחירים. עבורי התשובה מאוד ברורה, משפיען זה דרך חיים ומקורה בהחלטה להשפיע. לא משנה כמה עוקבים יש לך, כמה צפיות יש לך וכמה לייקים או אינטראקציות אתה מייצר", הוא מוסיף ומציין: "כל יוצר תוכן צריך להמשיך ליצור תוך המחשבה איך הוא משפיע על העוקבים שלו שצורכים את התוכן שלו בקביעות וממנף את זה קודם כל להשפעה חיובית".

אז איך עושים את זה ואיך אפשר לסכם בטיפ אחד? "אנושיות, אותנטיות, כנות. בסדר הזה בדיוק. החשיפה והמכירות יגיעו ואיתן גם הביקוש לקמפיינים מצד המותגים".

תוכן שמשפיע = הזדהות 

"משמח אותי לראות לא מעט משפיענים מגיבים למקרי האלימות האחרונים ונוקטים עמדה, זאת מגמה מאוד חשובה ואני מצפה מהם להיות יותר עקביים בנושא. כשאני אומר עקביים אני מתכוון ביום יום שלנו ולא רק כשאנחנו נחשפים למקרה כזה או אחר. תיזמו, תקחו נושא שקרוב לליבכם ותציפו אותו, תסחפו אחריכם וככה גם תייצרו הזדהות", אמר רובינשטיין.

לדבריו, "הזדהות מייצרת נאמנות צרכנית וכבר עכשיו רואים מותגים מתחברים לגל ה'אימפקט'. זה לא חלומות בהקיץ. מותגים מובילים מבינים שחשוב לייצר תוכן אמיתי, אותנטי ועם משמעות והרבה פעמים זה אומר לעבוד עם משפיען שיש לו אמרה, שמייצר 'אימפקט' ובסופו של דבר, לא רק עשייה טובה יוצאת מזה אלא גם ערך כלכלי לטווח הארוך".

התמונה בכתבה פורסמה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים. מערכת האתר מכבדת זכויות יוצרים ומשקיעה מאמצים באיתור בעלי זכויות יוצרים לצורך שימוש בחומרים המופיעים באתר. אם לדעתכם נפגעה זכותכם כבעלי זכויות יוצרים בחומר המופיע באתר זה, הנכם מתבקשים לפנות באמצעות דואר אלקטרוני לכתובת: [email protected]