בשנת 1952 כתב אפרים קישון את ההומורסקה “אגדה על תעלה בתל אביב”, שגוללה את סיפורו של חולה רוח שהחליט על דעת עצמו לחפור תעלה ברחוב אלנבי בתל אביב. בשנת 1969 הפכה ההומורסקה הזו ל”תעלת בלאומילך”, אחד מסרטי הפולחן של הקולנוע הישראלי. אז העלילה נשמעה אולי מופרכת לחלוטין, אבל השבוע תהפוך אותה פרודיה של קישון למעין נבואה שהגשימה את עצמה, כשעקב העבודות על הקו הסגול של הרכבת הקלה ייחסם בלילה שבין חמישי לשישי הקרובים רחוב אלנבי העמוס לתנועת כלי רכב, למשך ארבע שנים וחצי, בין רחוב מונטיפיורי לשוק הכרמל.
הקלות כלכליות לפלסטינים? סמוטריץ' יצא נגד נתניהו וגלנט בישיבת הקבינט | דיווח
עשרות מפגינים מול נופש נתניהו: מכת"זית ופרשים הגיעו למקום
בעקבות העבודות, כ־30 קווי תחבורה ציבורית שעוברים באלנבי יוסטו לרחובות סמוכים. בסיום הפרויקט, ב־2028, יהפוך המקום למדרחוב שאליו לא יוכלו מכוניות פרטיות להיכנס, ויעברו בו רק קו הרכבת הקלה, אופניים בשבילים ייעודיים והולכי רגל.
עם פרסום ההודעה על חסימת רחוב אלנבי, יצאתי לשוטט ברחוב הארוך הגדוש מוקדי בילוי ופנאי, שהיה חלק בלתי נפרד מנוף ילדותי ובגרותי. “ברור שסגירת הרחוב הולכת להיות מכה אנושה לעסקים”, אומר לי קובי קמין, מייסד החנות “קדמת עדן”, חנות ספרים יד שנייה בת 35 שנה שממוקמת באלנבי 93. “כבר בשבוע הבא הולכים להזיז את קווי האוטובוס, אז גם אלה שבאו לאזור באוטובוס ועברו בין החנויות – לא יהיו כאן יותר.
זה מה שהוחלט ואין מה לעשות בנידון. הרבה מאוד אנשים כבר סגרו את החנויות שלהם והחליטו לוותר. מי שיש לו מאגר כספי מספיק בשביל להחזיק חנות עד שתיגמר הבנייה – יוכל להחזיק מעמד, אבל יש אנשים שסוגרים כי הם לא רוצים לפשוט רגל. אני נשאר פה, אשרוד, אין לי מקום אחר. ידענו שזה בדרך, כבר שנה שעברה התחילו לדבר על זה, כך שזו לא הפתעה, אבל זו מכה. זה מה שיש ונתמודד עם זה”.
“אי אפשר להגיד שזו הפתעה אבל יש אי־ ודאות, צריך לראות מה יהיה ברגע שיפסיקו את תנועת כלי הרכב וכיצד זה ישפיע על הפנים של הרחוב”, אומר לי עזרא, המוכר בחנות “זו סנטר”, חנות למכירה של מזון וציוד היקפי לבעלי חיים. “בחצי השנה האחרונה, כשכבר התחילו לעבוד באזור, הרחוב התחיל להתרוקן מאנשים, וכבר הרגשתי שיש הרבה פחות תנועה. לפני שלוש שנים, לצורך השוואה, הייתה תנועה רבה ברחוב. אני מקווה שזה לא יפגע יותר מדי כי עדיין יש הולכי רגל שיוכלו לעבור. אני גם משווק באינטרנט ואנסה להסתדר. אי אפשר לדעת מה יהיה. אם איאלץ לעזוב בסופו של דבר – אעזוב. אני מקווה שלא”.
משלמים את המחיר
הרחוב כולו נמצא בהכנה לקראת השינוי המהותי: מרבית החנויות סגורות, שלטי “להשכרה” ו”למכירה” מופיעים בכל עבר, חלק מהחנויות בתהליכי שיפוצים והריסה, וחלק מזגוגיותיהן מכוסות גרפיטי. לאורך הרחוב נשמעים ונראים טרקטורים ופועלי בניין בשיא העבודה. מרבית הרחוב, שבעבר היה מלא עד אפס מקום, ריק יחסית מעוברי אורח. המקומות היחידים שבהם נראה קומץ אנשים הם בעיקר פיצוציות ושווארמיות.
חנות התכשיטים הוותיקה “עדלינה”, שהוקמה בשנת 1964 בידי גרשון ועדלינה איכבום, ממוקמת ברחוב אלנבי 91. מי שממשיכים לתחזק את העסק הם אליעזר, בנם של גרשון ועדלינה, ובתו ירדן. “אני נמצא ברחוב הזה הרבה שנים וראיתי את השינויים בו שבאו בגלים”, אומר אליעזר.
“פעם אלנבי היה רחוב חזק מאוד, ואז הוא נחלש קצת, ובשנים האחרונות שוב התחזק ועכשיו הוא שוב נחלש. עם הסגירה של התנועה הולכת להיות פה בעיה רצינית. רוב העסקים פה כבר סגרו, וחבל מאוד שמלמעלה, מקבלי ההחלטות, לא חשבו לפצות את בעלי העסקים. שמעתי על אנשים שהתרסקו כלכלית. למה אותם אנשים, שהעסק היה כל החיים שלהם, צריכים לשלם את המחיר ולהתרסק בגלל הרכבת הקלה? זה מאוד עצוב לי, אני מודאג מזה, אבל אני לא מאמין שאתרסק. אם לא תהיה ברירה, אעזוב את אלנבי, למרות שההורים שלי הקימו פה את העסק לפני כמעט 60 שנה. אחרי כל המורשת אני בסופו של יום צריך להביא פרנסה הביתה. לא ברחתי ואני עדיין פה. אני לא יודע מה יקרה מחר, ומודה שאני מודאג, אבל בינתיים אני פה”.
לאורך הרחוב מסתובבת נציגה מטעם העירייה עם אפוד זוהר שמסבירה את השינויים בתחבורה הציבורית ומסבירה שהרחוב הולך להיסגר לתנועת כלי רכב ואוטובוסים. אני חוצה את הכביש ומגיע לחנות ההלבשה לגברים “אופנת נייס”, הממוקמת באלנבי 94 ופועלת במקום מאז 1970. בחנות נמצאים המוכרים רחמים נפתלי ואשתו.
“ראיתי את כל השינויים שחלו פה ברחוב, גם בתקופת המיתון שנוצר במלחמת יום הכיפורים, אבל אף פעם לא חשבתי שהרחוב יגיע לקטסטרופה שהולכת לקרות פה”, אומר נפתלי. “לא חשבתי שהמקום ישתנה, ואם כן, ציפיתי שהוא ישתנה לטובה. היו שנים הרבה יותר טובות, אבל תקופה כזו לא חוויתי מכל הבחינות. גם המצב במדינה, גם הקורונה שנתנה מכה אנושה לאזור ולעסקים וגררה שינוי דרסטי, ועכשיו בכלל כמעט אין אנשים. הרחוב לא הצליח להתאושש מהקורונה. אני לא יודע מה אעשה, אני בדילמה. אני יודע שהעסק הולך לרדת בגלל סגירת הרחוב, אבל אני לא יודע מה יהיה. יש לי חששות רבים ואני לא יודע מה לעשות. אני כבר חציתי את גיל 80, והעסק הזה הוא כל החיים שלי. עצוב לי אבל אני מנסה להישאר אופטימי”.
בגלל הקורונה
מהחנות של נפתלי אני מדרים לאלנבי 84, לחנות תשמישי קדושה קטנה בשם “רחימי”. המוכר והבעלים, רמי רחימי, עובד על שולחנו בעוד הוא ממתין ללקוחות. “הקמתי את החנות הזו בשנת 1977 ומאז ועד היום אני פה, זה הכל עבורי”, הוא אומר. “בשנים האחרונות יש ירידה מסוימת בכמות האנשים, ובקורונה בכלל ירדה כמות האנשים ועדיין המצב לא חזר למה שהיה. אני לא יודע איך להסביר את זה, ואני גם לא יודע מה יהיה עם סגירת הרחוב, זה יהיה גרוע מאוד.
עד שיעשו את המדרחוב אני לא יודע אם יישארו עסקים פתוחים. זה יגרום להרבה נזק. החלום שלי היה שהילדים שלי ימשיכו את העסק כשאני אפרוש. קיוויתי להישאר פה עוד שלוש־ארבע שנים עד שהילדים יתפסו את המושכות, אבל עכשיו המצב גרוע מאוד ואני לא יודע אם העסק יישאר. זה מפעל חיים שנקלע לצרה ובכלל, תחשוב כמה מפעלי חיים נסגרו בגלל הרכבת הקלה הזו, בלי שמתחשבים במוכרים ובבעלי העסקים ובלי פיצוי. מקווה לטוב”.
מהחנות של רחימי אני ממשיך לנחלת בנימין, סמוך למקום שבו נרצח בשבת האחרונה חן אמיר ז”ל בפיגוע ירי. שם אני נתקל במגוון טרקטורים, פועלים ומוכרים חסרי מעש שיושבים על ספסלים. מספר תחנות אוטובוס, שבמשך שנים רבות היו חלק בלתי נפרד מהרחוב, כבר החלו להיסגר. עוברי אורח מסביבי מתלחששים בינם לבין עצמם על השינוי שחל ברחוב. אחת אומרת לחברתה שהיא מקווה שבעלי העסקים יתבעו את העירייה ויעצרו את סגירת הרחוב. אחר אומר לאשתו שזה איום ונורא שהרחוב השתנה ושאין טעם לבקר בו ולהסתבך עם אוטובוסים. אני, לעצמי, אומר בלב שאולי בסיומם של המשברים והפקקים – הרחוב יהפוך למשופר ומשובח יותר.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "פרויקט הרכבת הקלה, במסגרתו נסגר רחוב אלנבי לתנועה, הוא פרויקט לאומי באחריות ממשלתית, המוקם בחמש ערים שונות. עיריית תל אביב־יפו היא היחידה שלקחה על עצמה לסייע באופן מיוחד באמצעות הקמת קרן סיוע בשיתוף משרדי האוצר והתחבורה המיועדת לעסקים הנמצאים מול עבודות חפירה של תחנות תת־קרקעיות. במהלך השנים פנתה העירייה מספר פעמים אל משרד האוצר בבקשה להרחיב את פעולת הקרן גם לעסקים אשר אינם צמודים לעבודות תת־קרקעיות, אך לא הושגה הסכמת המדינה. על מנת לסייע בדרכים נוספות, העירייה מצדה תיקנה את חוקי העזר העירוניים והעניקה פטור מתשלום אגרת שולחנות, כיסאות ופרגודים ואגרת היתר לילה לעסקים שנמצאים בתוואי הרכבת הקלה במקטעים שבהם הוצבה גדר".
בחברת נת"ע של משרד התחבורה בחרו שלא להגיב.