עודד גוזלן ,שהוריו מתגוררים באופקים, ורעייתו שגדלה במושב פדויים הסמוך, בחרו להמשיך ולגור באופקים עם שלושת ילדיהם אף שמקום עבודתו של עודד הוא במרכז הארץ. בבוקר ב־7 באוקטובר, התעוררו עודד ובני משפחתו לקולות האזעקה – ואת שלוש היממות שעברו עליהם הם לא ישכחו לעולם.
"לא הודיעו לנו כלום": הזעם של משפחות החטופים על הממשלה
המונים ליוו את לימור חדד בדרכה האחרונה: "נתנה לילדים את חייה"
בתחילה הם חשבו שמדובר בעוד מטח שיגורים, שהפך להיות חלק משגרת החיים שלהם. "התחלנו לקבל בקבוצות הוואטסאפ דיווחים שיש מתקפת מחבלים, שמחבלים מסתובבים חמושים ברחובות אופקים ושאין דרך לצאת מהעיר". מספר עודד.
אחרי שהתברר כי אין דרך לצאת מאופקים בגלל חדירת המחבלים, הסתתרה כל המשפחה בממ"ד במשך למעלה מ־72 שעות. ההורים הסבירו לילדים את גודל הסכנה וביקשו מהם להישאר בממ"ד בשקט מוחלט ובחשכה. תוך כדי, עודד ורעייתו יצאו להפוגות קצרות מחוץ לממ"ד בשביל להביא אוכל ושתייה, כשאחד מהם שומר ומשגיח על פתחי הבית. במשך כל אותם ימים חג מעל ביתם מסוק צבאי, כך שהחשש שהמחבלים נמצאים בקרבתם היה גדול מאוד.
"אחרי שהילדים הבינו שהם חייבים להיות בשקט, אשתי ואני עשינו תצפיות בשביל לראות האם מישהו מתקרב, כשתוך כדי שמענו ברקע רעש יריות והמון מסוקים. חששנו שכל רגע יגיע מחבל ויפתח באש, או ישרוף לנו את הבית. זאת תחושה בלתי ניתנת להסבר. היינו ערוכים להתפנות, אבל לא ידענו איך אפשר יהיה לעשות את זה".
אל תוך הוואקום שנוצר, נכנסה החברה שבה עודד מועסק, ענקית הטק הבינלאומית אורקל. לאחר שעודד הבין שיש חלון הזדמנויות להתפנות מהעיר, נכנסו הוא ומשפחתו לרכב המשפחתי והחלו לצאת מאופקים. במקביל, התקשר עודד למוקד סיוע בינלאומי מיוחד שהקימה אורקל, וביקש עזרה בחילוץ. החברה התגייסה מיד לעזרתו ושלחה עבורו ועבור משפחתו רכב ממוגן ומאבטח, אשר אסף את המשפחה לאילת, שם החברה גם מממנת את שהותם בבית מלון, עד לתום המלחמה.
"עדיין קשה מאוד להפנים את מה שעברנו. כל רעש קטן, כמו גרירת שולחן פשוטה, מעורר שאלות ופחדים. ייקח לנו זמן להתאושש, אבל אנחנו ננצח". אומר עודד מהמלון באילת.