האווירה במרכז השיקום הוותיק ובבית החולים השיקומי החדש שהוקם בעקבות המלחמה, הנקרא "בחזרה לחיים", מעוררת התרגשות. חיילים תלו בגאווה בחדריהם את דגלי וסמלי יחידותיהם ולעיתים ניתן לראות בחדר אחד בצוותא את דגלי גולני, הצנחנים והנדסה קרבית.
חווים פגיעות בכושר העבודה בגלל המצב? כמה שיטות להתגבר על כך
מרגישים שכולם מסביבכם חולים? אתם לא טועים: העומסים בביה"ח נחשפים
"נלחמנו ביחד בעזה ועכשיו אנחנו כאן ביחד בשיקום, נוצרו כאן חברויות לכל החיים, יש כאן שותפות גורל ואחדות המטרה", סיפר אחד מהם על רקע מכתבי ברכה חמים, שנשלחו אליו מאנשים שכלל אינו מכיר.
בבית החולים השיקומי החדש, שעד המלחמה שימש כבניין שיקום המבוגר, הפכה "המרפסת" שבקומה העליונה, למוקד של מפגשים, על רקע מוסיקה וכיבוד בשפע. "לעיתים גם עושים כאן 'על האש' בערב, אנחנו מוקפים בבני משפחה וגם חברים שמגיעים בעת החופשה הקצרה מהלחימה ברצועת עזה ומרעיפים עלינו המון אהבה", סיפר אחד מהם – "אנחנו לא רוצים לעזוב, יש כאן את האווירה המיוחדת של שותפות גורל וביחד".
במרכז השיקום הוותיק, הסמוך אליו, הפך הלובי למוקד של מופעי תרבות ומוסיקה ואף הוקמה בימת מופעים, כאשר אומנים מגיעים בתדירות גבוהה. "בערב זה מזכיר את הזאפה והברבי ואפילו בר ברחוב דיזנגוף. שומרים על מורל גבוה", סיפר אחד מהחיילים המאושפזים – "אני מרגיש כמו בתל אביב".
חייל נוסף, העובר תהליך שיקום, הציג בגאווה תליון תלוי על צווארו והסביר: "זה רסיס שהוצא בניתוח מהיד שלי ותמיד הוא ישאר איתי. אני ביחידה ששינתה את הנוף בעזה".
חייל מילואים, כבן 38, שהצליח להגיע לארץ מהודו לאחר פרוץ המלחמה ונפצע בעת שנלחם ברצועת עזה, סיפר כאשר הוא יושב על כיסא גלגלים: "אני עובר תהליך שיקום שצפוי להיות ארוך ומקווה לשוב ללכת בכוחות עצמי על הרגליים". אשתו שהייתה לצידו עודדה אותו בביטחון: "עוד תקום כמו גדול".
"אנחנו מעניקים מעטפת שיקומית, טיפול אישי וליווי גם של בני המשפחה והמקום הוא התחנה האחרונה לפני החזרה לשגרת חיים", מספר מנהל בית החולים "חוזרים לחיים" פרופ' ישראל דודקביץ, בעל ניסיון עשיר של למעלה משלושה עשורים בתחומי האורטופדיה והשיקום. "אנחנו מתמודדים באירוע ייחודי בהתמשכות המלחמה, בסוגי הפציעות ובסיוע של אזרחים רבים".
מאז פרוץ המלחמה, בשבת השחורה ב-7 באוקטובר, קלט בית החולים שיבא כ-1,200 פצועים בדרגות שונות. "הגיעו כ-60 מסוקים עם פצועים משדה הקרב ברצועת עזה ופצועים רבים גם הגיעו באמבולנסים, הקמנו במבצע לוגיסטי מורכב מחלקות נוספות לאשפוז ואת בית החולים השיקומי הנוסף", מספר סמנכ"ל משאבי אנוש בבית החולים שיבא, אבי ברוך, אחד מהשותפים הבכירים של הפרויקט המורכב שהפך למודל. "קיימים ביקושים גדולים מאוד בקרב הלוחמים להגיע לשיבא, הידוע כשם דבר וכמוקד שיקום מקצועי ואנושי ביותר ונערכנו במהירות לקליטת הפצועים, באמצעות תוספת מיטות אשפוז, כדי לתת מענה לכל אחד, אין אחד שביקש להגיע אלינו ולא התקבל".
ברוך, בעל ניסיון ניהולי עשיר, כקצין בכיר בדרגת אלוף משנה בצה"ל ולמעלה מעשור בתפקידים ניהוליים בבית החולים שיבא, מספר על חמ"ל שפעל מהשבת השחורה, בראשותו של מנכ"ל המרכז הרפואי פרופ' יצחק קרייס.
"הצלחנו לווסת עובדים ובשבועות הראשונים של המלחמה, כשלא היו לימודים, פתחנו בשיתוף עם עיריית רמת גן כיתות לימוד וגנים לילדי העובדים", הוא מציין עוד ומדגיש: "המשכנו כל הזמן ואנו ממשיכים במתן שגרת הטיפולים השוטפים שנקבעה עוד בטרם המלחמה וזאת, על מנת לאפשר לאזרחי ישראל גם בעת הזו טיפול רפואי מיטבי, כפי שהם ראויים לו. היה חשוב לנו לשמור על שגרה גם בעת מלחמה".
המרכז הרפואי שיבא, מאז הקמתו בשנת 1948, ידוע כמרכז מוביל לשיקום פצועי מלחמה וגם במלחמה הזו, כפי שקרה במלחמות קודמות, הפך המתחם הענק, שכבר זכה לכינוי "עיר הבריאות", לסוג של בסיס צבאי.