באמצע הלילה, מתוך הדממה, עלו רעשי חפירה מוזרים מבטן האדמה ביישוב שלומי הסמוך לגבול הלבנון. מרבית התושבים נמלטו ממנו בשבוע השני למלחמה, והמעטים שהחלו לחזור אל המקום הירוק, הפסטורלי הזה, ניעורו משנתם בחרדה, הקשיבו לגרירות והחריקות שעלו מתחת לחדרי השינה והמגורים ולא ידעו את נפשם. חלקם תיעדו את הקולות ולמחרת הביאו אל לשכתו של ראש המועצה הוותיק גבי נעמן.
"צריך להגיד לציבור: חיזבאללה יותר חזק מחמאס, זו תהייה מלחמה קשה"
לאחר החיסולים, חיזבאללה מציב לישראל קו אדום חדש
25 שנה עומד נעמן בראש המועצה המקומית הקטנה שבגליל המערבי ומנהל את ענייניה במסירות ובתנופה. כל כך הרבה זמן הוא שם, עד שהגבולות התמזגו - שלומי הוא נעמן, ונעמן הוא שלומי. רק שלפני שהפך נבחר ציבור, הוא עבד כקבלן ועסק בבנייה, ולכן, כשהאזין לסרטונים שהשמיעו לו, נטרד עד מאוד. "שמעתי רעש של מכונה קודחת בבטון", הוא מספר, "ועוד משהו שנשמע כאילו מפנים עפר. זה היה ממש מוחשי, כאילו מאחורי הקיר".
פחד אלוהים.
"נכון. התושבים היו מודאגים מאוד. ולא רק אצלנו, גם בראש הנקרה, בשתולה ובזרעית סיפרו ששומעים רעשים של חפירות וחציבות, במיוחד באמצע הלילה, כי אז שקט יותר ואפשר לשמוע בבהירות. אני לא יכול לקבוע באופן ודאי שמישהו חופר מנהרה מתחת שלומי, יכול להיות שזה רעשים של גשם, אולי מים שנשפכים ממרזב, אבל כל עוד לא יוכח אחרת, אני גם לא יכול להיות בטוח שאין לנו מנהרות מתחת הבית".
דיווחת על זה?
"ברור. בתחילה רק עדכנתי את פיקוד הצפון ומישהו מטעמו של האלוף אמר לי בפירוש שהוא לא יכול להבטיח לי שאין אצלנו מנהרות של חיזבאללה מתחת לאדמה. גם חברי כנסת שקשורים לקבינט הביטחוני אמרו לי ששמעו שיש מנהרה לכיוון שלומי. הם הבטיחו לטפל בזה, אבל איך יטפלו אם הצבא לא יהיה פיזית בשטח? בחיישנים? אחרי מה שקרה בדרום אנחנו לא נסמוך על הטכנולוגיה, לא נחכה לראות מחבלים שמפציעים ממנהרות בתוך שטח ישראל. אז עשיתי רעש גדול, ואחרי ארבעה ימים צה"ל תקף מאחורי שלומי, בתוך שטח לבנון, בפצצות מאוד חזקות. אני מקווה שהוא ביצע פיצוץ של מנהרה כזו או אחרת, כי כל שלומי רעדה מפצצות העומק האלה".
וזה הרגיע אותך?
"לא, ממש לא, כי הרעשים המשיכו. קיבלתי ידיעה שיש כנראה מנהרה, אלוף פיקוד הצפון לא יכול להבטיח לי שאין מנהרה, ובכל יום אנחנו יכולים להתעורר למציאות של מחבלים בחדרי השינה שלנו. זה מדיר שינה מעיניי. אני מפחד שהמראות שראינו בגבול עזה יחזרו על עצמם גם בשלומי. ולכן ביקשתי מהתושבים להקליט ולתעד את רעשי החפירה. זה מה שהם עשו, והעבירו לי את הסרטונים וסיפרו לי שהם כל כך פוחדים, שהשאירו את החלונות פתוחים כדי שאם תהיה, חלילה, חדירה, הם יוכלו לברוח ולהציל את נפשם. לקחתי את הסרטונים והעברתי ללשכת אלוף פיקוד הצפון ולמפקדי האוגדה".
ומה אמרו לך?
"הם לקחו את הדברים ברצינות רבה. אתמול בלילה קיבלתי מהם הודעה. גבי, הם אמרו, אנחנו מבטיחים לך שנבדוק ביסודיות ונשיבך דבר. וכבר הבוקר הגיעו לפה כוחות צבא מיוחדים שמתמחים בנושא המנהרות. הם הקשיבו לסרטונים והתחילו להסתובב ולבדוק".
כמה אנשים חזרו עד כה לשלומי?
"מאות בודדות של אנשים שחייבים לטפל בעסקים שלהם וכאלה שעובדים במפעלים החיוניים אצלנו. גם אני ואשתי בתוכם. ואשתי מאוד מודאגת. בימים הראשונים למלחמה הבנות שלי, אחת גרה בקיבוץ עברון והשנייה בנהריה, לא היו מסוגלות להישאר בבתים. הן חלמו שמחבלים חודרים להן לבית, נכנסים לחדרים וחוטפים את הילדים. הן סבלו מסיוטים קשים, אז לקחתי הלוואה ושלחתי אותן למלון במרכז הארץ. אמרתי להן, תהיו שם חודש ותירגעו".
ואשתך?
"גיבורה גדולה. ביקשתי ממנה לנסוע לבנות ולהיות איתן, אבל היא בחרה להישאר איתי ולסייע לי במשימה. אבל כשהיא נמצאת בבית, היא סוגרת את כל החלונות, את כל התריסים, את כל הדלתות. הבית סגור ומסוגר. מעולם לא היה כדבר הזה. אין לנו סורגים, אין לנו מצלמות, אחוז הפשיעה ביישוב שלנו הוא אפס, אבל היום אין ביטחון אישי ואשתי מבקשת ממני לקנות מצלמות, לקנות נשק".
וסורגים?
"לא אשים, כי איזה מסר זה יעביר לתושבים?".
הצפון יפהפה בתקופה זו של השנה, ושלומי הוא גולת הכותרת. למרגלות ההרים, מול קו החוף, אופק שמיים ותכלת הים אל מול פריחת המטעים הירוקה שלא מתרשמת מהפגזים. בשכונה החדשה גם הבתים מדוגמים להפליא, אבל על כל אלה מעיבה הקרבה היתרה לגבול גדר הביטחון. המקומיים נוהגים להגיד שאם חיזבאללה זורק אבן לבאר, היא נופלת לאחד התושבים על הראש. אכן, חיזבאללה מבוצר על ההר ושלומי מתחתיו, פרוש לפניו כמו יריעת בד רכה ונטולת הגנה. בבתי הוותיקים ניכרים סימני הפגזים. פצמ"רים שרטו את הקירות, ואף שרוב התושבים התפנו, בבית הכנסת הקטן נותר הגבאי כשומר נאמן, כאילו מישהו יחמוד את הקדושה במנוסתו מהאזור הזה שבו האזעקה מגיעה אחרי נפילת הטיל.
על מה שהיה ומה שנותר חולש גבי נעמן כמו שלמה המלך. לרשותו כיתת כוננות מדוגמת, סוג של מיליציה בנשק ומדים. הוא הרמטכ"ל והם חייליו. היה ותתרחש פלישה, הקבוצה הזו תיתן את מכת האש הראשונה. "חיזבאללה פרסם סרטון מפורט איך הוא כובש את שלומי דרך הים, מרחק 130 מטר מהבית הראשון אצלנו", אומר נעמן. "בסוף מי שעשה את הצעד הראשון היה חמאס, ולא העלינו על דעתנו שחלאות האדם האלה ירצחו ילדים ויאנסו נשים בכזו אכזריות".
אז חיזבאללה לא פלש לעת עתה כמו בדרום, אבל רק השבוע נורו שני טילי נ"ט על היישוב השליו. אחד מהם התפוצץ ליד בניין מגורים והסב נזק גדול. "לא רק שאין אזעקה אלא שגם אי אפשר ליירט את טילי הנ"ט, ולכן חיזבאללה משתמשים בהם נגדנו", מבאר נעמן. "שמענו את השריקה ושמענו את הבום, ואז גילינו את כמות הרסיסים האדירה ואת מה שהם עוללו לבתים ולרכוש. לפני עשרה ימים נורה טיל לכיוון מירון, ולמרבה המזל פגע בעץ והתפוצץ באוויר, אבל התריסים והחלונות נקרעו ממקומם גם ממרחק של כמה מאות מטרים, וחתול אחד קיבל רסיס בראש".
לחתול שלום. ניתחו אותו, עטפו אותו, טיפלו בו, יישוב שלם דאג לרווחתו. "הוא היה בטראומה, רעד מאוד, אבל הצלנו אותו", אומר ראש המועצה בסיפוק.
אור קטן בתוך החושך?
"אנחנו בחושך גדול. פינינו את התושבים משלומי וכבר שלושה חודשים שאנחנו לא רואים את האור בקצה המנהרה. בתחילה לא רצו לפנות אותנו, אבל אחרי שעשיתי רעש גדול בטלוויזיה, התקשרה אליי שרה נתניהו לשיחה אישית. היא שמעה אותי בטלוויזיה והרימה אליי טלפון. אמרה לי, גבי, אני מזדהה עם הקריאה שלך ואני חושבת שהגיע הזמן לפנות את תושבי שלומי. אמרתי לה, תודה רבה שהתקשרת, ולמחרת בשמונה בבוקר אלוף פיקוד הצפון הודיע שכל היישובים עד שני קילומטר מהגבול מתפנים ליעדים שונים".
איך התנהל הפינוי?
"אנחנו היחידים מבין יישובי קו העימות שהכינו תרחיש פינוי ל־9,000 התושבים, ארבע שנים תרגלנו אותו מול עיריית ירושלים, ולכן כשהגיעה ההוראה להתפנות, בתוך שש שעות מחצית מהתושבים כבר היו במלונות בירושלים, ולמחרת השלמנו את הפינוי של המחצית השנייה גם לטבריה ולחיפה. הקמנו מועדונים לנוער ושלוחות לבתי ספר, ואנחנו מספקים את כל צורכי הקהילה בכל ארבעת אזורי הפינוי. אנחנו פועלים במתכונת של ארבע רשויות, אני בשלומי, ועוד שלוש מנהלות מרחב בערים שאליהן התושבים התפנו, ולכן הצלחנו לייצר תמיכה רחבה והמפונים לא מתלוננים ולא זועמים ונותנים בנו אמון. אבל אי אפשר למשוך את זה לנצח. אנשים רוצים לחזור לשלומי, מעטים כבר חזרו, ואין פה ביטחון, כי לאלף תושבים אין אפילו ממ"ד. אחד הכישלונות הגדולים של הממשלה, עוד מימי כחלון כשר אוצר, היה שהקציבו סכום כסף משמעותי לבניית מרחבים מוגנים לכל היישובים עד קילומטר מהרצועה, ואז ליברמן החליף את כחלון כשר אוצר, וקידם את בניית הממ"דים ותקצב את הפרויקט ב־500 מיליון שקל והבטיח שבכל שנה נמשיך לקבל את הסכום הזה לטובת מיגון יישובי הצפון. אבל אז הגיע שר האוצר סמוטריץ' ותקצב את בניית המרחבים המוגנים ב־120 מיליון שקל. זה היה אחד המשברים הגדולים מול הממשלה החדשה, שלא התייחסה לצפון ולא התעניינה במיגון, וככה הגענו למלחמה כשמחצית המשפחות ביישוב בלי ממ"ד".
מצד שני, גם למי שאין לו ממ"ד קשה לשהות בבתי מלון לאורך זמן.
"התושבים הם ליבת המשבר הגדול. בחודש האחרון הם קיבלו החלטה לעזוב את המלונות, ומאז בכל שבוע עוזבים כ־10% ממפוני שלומי את בתי המלון ושוכרים דירות בנהריה, בעכו, אפילו במגדל העמק. הם מתפזרים לכל היישובים באזור הצפון, ואם עד היום טיפלתי בהצלחה במפונים באופן מרוכז ואינטימי, היום כבר קיים קושי לסייע לכל אחד בפני עצמו ולהמשיך לחבר את התושבים לקהילה כשהיא מפורקת ומפוזרת בכל רחבי הארץ. אנשים מתקשרים אליי בכל יום: גבי, אין לנו כסף; גבי, אין לנו פרנסה. כל מי שהמשיך לעבוד למרות הפינוי, מצבו הכלכלי השתפר, כי ביטוח לאומי מעביר למשפחות כ־18 אלף שקל בחודש, והמדינה פוטרת מתשלום ארנונה. אבל אלו שבמלונות ולא מסוגלים לעבוד כי מקום עבודתם היה בשלומי או באזור שלנו, לא מסוגלים להתמודד עם ההוצאות. לחלקם יש עדיין דירה שכורה בשלומי שצריך לשלם עליה גם אם לא גרים בה, וגם אם יש לך קורת גג, אוכל וחשמל, יש לא מעט הוצאות אחרות".
יש תאריך יעד לשיבה של המפונים אל בתיהם?
"אני מעריך שאת ליל הסדר כבר נחגוג בשלומי, אבל אם תפרוץ מלחמה בצפון, זה ייקח יותר, לפחות חצי שנה. לכן התושבים מקבלים החלטות וזזים קדימה. מנסים לייצר שגרה מחוץ לבתי המלון. אבל הרוב לא חוזרים לשלומי. היישוב מושבת. אני יושב ליד החלון בבית שלי, ואף רכב לא עובר. עסק אחד בלבד, הפלאפל של בללי, פתוח ביישוב. אנשים באים לשם לאכול ולספר חוויות. יש גם מכולת אחת שפתוחה שלוש שעות ביום ומפעלים חיוניים כמו זוגלובק, שעובדים במתכונת חירום. אבל הגנים הציבוריים שוממים ובתי הספר נעולים והכבישים ריקים. פעם בשבוע אני מתניע את הרכב, נוסע לנהריה, שותה קפה עם מיץ תפוזים ומסתכל על העיר. היא שוקקת חיים. מאות אנשים יושבים במסעדות, יש פקקי תנועה, מכוניות, החיים מתנהלים והכל תוסס וחי, ואצלנו, מרחק של רק 12 קילומטר משם, הכל שממה".
טבח 7 באוקטובר תפס את ראש המועצה בבית הכנסת. "הייתי באמצע התפילה, ופתאום אשתי הגיעה נסערת ומבוהלת וסיפרה שיש אירוע גדול בדרום. אמרתי למתפללים שיש מצב חירום, הצעתי להם להיות זהירים וחזרתי הביתה. הגיעו הקב"ט ומנכ"ל הרשות המקומית ויחד צפינו בחדשות והתקשרנו למפקד האוגדה וחיכינו לחיילים שיגיעו לשלומי. היה לנו ברור שהרעה תיפתח גם מהצפון. בפועל חיכינו שמונה שעות, והצבא לא בא. הספקנו אפילו לאכול צהריים ותוך כדי המתנה התברר שיש הרוגים רבים ומאות חטופים. אז פתחתי חמ"ל, גייסתי את אנשי העירייה והתחלנו לעבוד".
הבנת בשלב ההוא את גודל המחדל?
"כן, וחשבתי שאני חי בסרט רע. לא הבנתי איך קרה דבר כזה לצה"ל, לשב"כ, לאמ"ן. למדינה שלנו. התרחיש היה שייכנסו לישראל, יכבשו את הגליל ויחטפו חיילים. אף אחד לא דמיין טבח כל כך אכזרי. סמכנו על הטכנולוגיה. על הידע שלנו. על המטוסים. על הכוח הצבאי האדיר. אף אחד לא שיער שנעמוד במצב כל כך קשה ושחמאס ייקח בשבי תינוקות, נשים ומבוגרים. מהרגע שראו אצלנו מה שקרה בדרום, רף החרדות עלה פי 77 ורוב התושבים התפנו. הממשלה הבטיחה להחזיר אותנו לכאן בביטחון, וכדי שזה יקרה, הצבא חייב להיכנס פנימה גם בצפון. יש לו את הרצון והיכולת לעשות את זה, אבל אני חושש שדווקא הממשלה עושה הכל כדי לא להיכנס לגזרה הצפונית. היא מחכה להסכם בינלאומי כזה או אחר, אבל אנחנו נגד הסכמים. אני ושאר ראשי הרשויות הצפון שומעים דיבורים על חתימת הסכם דיפלומטי או מדיני עם חיזבאללה ולא נסכים למסמך שמתבסס על חתימה ואמון בארגון טרור. אנחנו עומדים על כך שצה"ל ייכנס לתוך שטח דרום לבנון, יפגע בחיזבאללה, ישמיד את יכולותיו הצבאיות ויסיג אותו הרחק מהגבול".
"אנחנו לא מקבלים תוכניות של עוד גדרות ועוד חומות הגנה או מכשולים על גדר הגבול. ראינו כמה זה היה שווה בגבול הדרום ב־7 באוקטובר. המיגון של צה"ל על תושבי קו העימות צריך להיות בשטח לבנון ולא משטח ישראל. חובה על צה"ל והממשלה להיכנס לדרום לבנון ולוודא שאין מנהרות שחודרות משם לכיוון שלומי או שאר היישובים הסמוכים לגדר. כל עוד זה לא יקרה, תמיד נחשוש ותמיד נדע שיש סיכוי שכולנו נתעורר יום אחד למציאות מסוכנת מאין כמוה. אנחנו חושבים שצריך להשמיד את ארגון חיזבאללה לפני שהוא ישמיד אותנו, אחרת אף אחד לא יבוא לגור בשלומי, וכל הטבות המס וההשקעה האדירה בפיתוח שעשינו פה לא יהיו שוות כלום".
עד עתה הצבא לא סיים את המערכה אפילו בדרום.
"הצבא מפרק את עזה מהיסוד. אין לו בעיה לסיים את המלאכה, אבל הוא פועל לאט ובזהירות כדי לא לפגוע בחטופים. אם ייכנסו אל המנהרות, חמאס יתפוצץ עם כל החטופים ונאבד אותם חלילה. יש בעזה כיום פעולה צבאית טובה, איכותית, חזקה וממוקדת מאוד. עזה הרוסה, חמאס גמור ועכשיו הגיע תור הצפון".
עד כדי כך חמאס גמור, שרק בשבוע שעבר נחת מטח כבד של רקטות מהרצועה על נתיבות.
"אלו השאריות האחרונות. תמיד אמרנו שכשצה"ל ייכנס לעזה, יהיו אלפי הרוגים בסמטאות הממולכדות, ובסופו של דבר הצבא נלחם שם שלושה חודשים וכמות ההרוגים הרבה יותר קטנה ממה ששיערו. צה"ל מתקדם לאט ובביטחון, מפרק את רצועת עזה לגזרים וכובש את החלק העליון. אומנם המחבלים במנהרות, אבל עם הזמן גם אליהם יגיעו, בזהירות רבה, כדי שאף חייל לא ייהרג ואף חטוף לא ייפגע. בלבנון, לעומת זאת, הרבה יותר קל להילחם, כי היא פחות מורכבת ומסובכת מהרצועה. המטוסים ממטירים אש תופת מהאוויר ואחר כך צה"ל עם הטנקים מטהר את השטח. אין לישראל כוונה לפעול בתוכה כפי שאנחנו פועלים בעזה. גם שאלת היום שאחרי לא רלוונטית לצפון. כל מה שצריך זו החלטה ממשלתית אמיצה, ו־30 יום לכל היותר של ימי לחימה בחיזבאללה כדי שצה"ל ינצח".
לחיזבאללה יש ארסנל טילים עם טווח פגיעה מדויק והרסני הרבה יותר מהרקטות שמגיעות מעזה.
"לישראל יש יכולת יירוט לחלק גדול מהטילים, ועדיין אני תמיד אומר שזה יהיה המחיר הכבד שנשלם בלחימה בצפון כדי להשיג הרתעה מוחלטת. פעם אחת ולתמיד נקבל מכה, הם יקבלו כפליים ונכריע את אלו שאמורים לשחוט אותנו בעוד שנה, שלוש או חמש שנים. אם נפחד מהטילים ולא ניכנס למערכה בלבנון, יקרה לנו כאן מה שקרה בדרום, אבל פי עשרה. כי בסופו של יום, גם אם צה"ל ינסה להיות חכם וטכנולוגי יותר, ולחדד את הנהלים, ולהציב אוגדות וכלים כבדים בצפון, הזמן עושה את שלו והערנות נחלשת. גם אם הצבא יקים גדודים בשומרה ובזרעית והחיילים ישמרו עלינו יומם ולילה, בסופו של דבר חיזבאללה יגיע אל נקודת החולשה וינצל אותה וייכנס בהמוניו ויגיע עד חיפה. יש לו יכולות וציוד ולוחמים מאומנים הרבה יותר מאלו שכבשו את הדרום. רק בשבוע שעבר נכנסו שלושה מחבלים להר דב ובנס לא המשיכו הלאה, אחרת היו טובחים ביישובים הסמוכים. וגם מיהודה ושומרון יצאו שלושה מחבלים עם נשק וכלי משחית ובנס תפסו אותם ברגע האחרון, אחרת היו שוחטים ורוצחים. אצלנו לא יהיו שלושה מחבלים. ביום פקודה שלומי והיישובים השכנים יעמדו מול אלפי מחבלים מאומנים עם אופנועים, דאונים ומכונות ירייה שיחצו את הגבול מלמעלה ומלמטה ואין לדעת עד לאיפה יגיעו. אם נדחה את הקץ, נראה את מחבלי חיזבאללה בחיפה וביקנעם, דוהרים לטבעון ולשומרה, כובשים את נהריה והופכים את שלומי הירוקה והיפה לאדמה חרוכה. זו סכנה קיומית למדינת ישראל, ולכן אסור בשום אופן לגרור את המלחמה בצפון לפרק הבא. כי אם נחכה לפרק הבא, הטילים של חיזבאללה יגיעו לבאר שבע ולתל אביב".
הייתה לחיזבאללה הזדמנות להצטרף למערכה ב־7 באוקטובר, זה לא קרה.
"היה לנו נס, ‘ויהי חיתת אלוהים עליהם', אומר הפסוק, משהו הרתיע אותם והם המתינו עד שהיה מאוחר מדי להצטרף. אבל מדינה חפצת חיים לא סומכת על נסים. אוי לנו אם גם הם היו מצטרפים למערכה. בדרום עוד היו שוטרים ורבש"צים, חיילים וכיתות כוננות שלקחו יוזמה ונלחמו ועצרו את המחבלים ובזכותם המדינה ניצלה, תל אביב ניצלה. בלעדיהם המחבלים היו מגיעים לראשון לציון וליהוד. הייתה להם תוכנית להגיע לבסיס תל השומר ולפוצץ מטוסים. בנס כל זה לא קרה, כי חיילי חמאס חלשים, הם פראי אדם אבל לוחמים ברמה נמוכה. אבל חיזבאללה הם לוחמים מיומנים עם ניסיון, וכל מה שהם עושים היום זו רק ההכנה למטרה הגדולה של כיבוש הצפון".
"כוח רדואן מורכב מאלפי לוחמים מקצוענים, אגרסיביים, ויש להם מטרה ברורה לכבוש את הצפון. חמאס מעולם לא חלם לכבוש את הדרום, הוא פשוט הגיע ליישובים והופתע מהקלות שבה הוא הצליח להיכנס ולהישאר, אבל ללוחמי חיזבאללה יש שאיפה מוגדרת. יש סרטונים שבהם הם מתאמנים על כיבוש שלומי והיישובים של קו העימות. הם הכריזו על המטרה הזו בפה מלא והכינו את עצמם שנים לשעת הכושר. ואנחנו ידענו את זה. אמרנו, לכבוש זה לקחת בני ערובה, יהיה משא ומתן, יהיה תהליך של חילופי שבויים, אבל לרצוח ילדים, לשרוף בתים, לאנוס נשים? השם ישמור. המזל הגדול היה שחמאס וחיזבאללה לא היו מתואמים, ועד שחיזבאללה התעשת, צה"ל כבר התחיל להזרים לפה כוחות וגורם ההפתעה נעלם. לכן אנחנו במלחמת התשה מול לבנון שנמשכת כבר שלושה חודשים ארוכים. אחד יורה, השני מחזיר. זה לא מביא אותנו לשום מקום. אני מתפלל שצה"ל והממשלה ייקחו על עצמם את האחריות למגר את חיזבאללה מהשורש. כל דבר אחר הוא פגיעה בהתיישבות בגליל המערבי והעליון".
איך זה עולה בקנה אחד עם דרישת משפחות החטופים להפסיק את הלחימה כדי להחזיר את השבויים הביתה?
"אני חושב שאם הממשלה תפסיק את המלחמה, נצטרך לנהל שנים רבות של משא ומתן עם המחבלים הנתעבים עד שהם יואילו בטובם להחזיר את החטופים. אם ניכנע עכשיו לדרישותיהם, הם ימררו את חיינו. לכן עם כל הכאב, אני חושב שמה שהממשלה מחליטה וצה"ל מבצע במלחמה הקשה נגד חמאס הוא הדרך הנכונה להגיע לעסקה טובה להשבת החטופים".
הממשלה לא מציגה תמימות דעים בסוגיה הזו. קבינט המלחמה חלוק בדעתו לגבי הדרך להשבת החטופים ונשמעים בו קולות, גם מכיוונם של גנץ ואיזנקוט, לשקול הפסקת הלחימה כדי לקדם עסקת שבויים.
"גם אני בעד לעשות הפוגה לצורך עסקה, אבל אני מתנגד להפסקת המלחמה לאורך זמן. יש הבדל גדול בין הפסקה קצרה להשבת החטופים לבין הפסקת מלחמה למשך כמה שבועות, שבמקרה של חמאס יתארכו לחצי שנה ואף יותר. חמאס יודע יפה מאוד לשחק איתנו, וברגע שניכנע לדרישותיו, הוא ימשוך את הזמן עד לסיום המלחמה".
ומה לדעתך יקרה ביום שאחרי?
"יש לנו כרגע עם עזתי שמפוזר בדרום הרצועה. 60% מהצפון הרוס לחלוטין, ולכן ממילא אין להם לאן לחזור. אני חושב שצריך להשאיר אותם באוהלים עד שהצבא ישמיד את חמאס מהיסוד, כולל המנהרות וכולל השבת החטופים. רק אז אפשר יהיה לדבר על חזרה לדרום ושיקום החיים בעזה".
האמריקאים והעולם לא יאשרו לנו טווח לחימה כזה, כבר עכשיו נשמעים הקולות לסיים את המערכה המשמעותית ולעבור לפעילות בעצימות נמוכה יותר.
"אם נישמע לאמריקאים, נפסיד את המערכה. אסור לנו להקשיב לעולם, ויהיה המחיר אשר יהיה. יש רגעים בחיים שבהם עם צריך לסמוך על עצמו. אוי לנו אם נפסיק את הלחימה באמצע וחמאס ישוב לעזה וימשיך להנהיג אותה ולצמוח מחדש".
העולם יכול לדרוש עצירת מלחמה דרך בית הדין הבינלאומי בהאג.
"זה לא איום ממשי. גם אם בית הדין הבינלאומי בהאג יקבל החלטה לדרוש מישראל להפסיק את הלחימה בעזה, ההחלטה תגיע לאו"ם ושם ארצות הברית תטיל עליה וטו".
ומה לגבי הסיוע ההומניטרי? גם לדעתך יש להפסיק את הכנסת המזון, הדלק והתרופות לעזה?
"אסור להכניס לעזה שום דבר, לא אוכל, לא מים, לא תרופות ובטח לא דלק, עד שכל השבויים שלנו יחזרו הביתה. זה חשבון מאוד פשוט: הומניטרי תחת הומניטרי. מבחינתי, כל זמן ש־136 חטופים סובלים יום־יום מרעב, בדידות ואלימות, מצדי שכל עזה תגווע ברעב או שתפעיל לחץ על הנהגת חמאס".
ההנהגה הפוליטית שאתה תומך בה מעבירה סיוע הומניטרי יומיומי לתושבי הרצועה.
"יש הנהגה שמנהלת את המלחמה, אני סומך על כל ההחלטות שלה ומקבל אותן למרות שדעתי שונה לחלוטין לפחות במישור ההומניטרי. אני לא יכול להבין את השיקולים שלהם בעניין הזה. אני מצפה מההנהגה הפוליטית להפסיק את הסיוע, להמשיך את המלחמה בדרום, להילחם בלבנון ולהביא שקט וביטחון גם לתושבי הצפון".
דיברת על זה עם ראש הממשלה?
"כן, פעמיים. נפגשנו בקו העימות בחודש הראשון למלחמה. נתניהו היה עייף, העיניים שלו היו אדומות, ראו שהוא סובל מחוסר שינה. החלטתי לחזק אותו מול כולם, שיבחתי אותו כמנהיג בגלל העת הקשה שבה הוא שרוי. אני מאמין שזה הזמן לחזק את המנהיגים, חשבונות נעשה אחר כך. ויחד עם זאת הבעתי בפומבי את דעתי הנחושה לגבי המלחמה בצפון וקראתי לנתניהו לנצל את ההזדמנות לתקן בצפון את מה שהיה צריך לעשות מראש בדרום ולהוריד מאיתנו את האיום מלבנון. ראיתי שראש הממשלה הקשיב לכל מילה, ואחר כך הוא לחץ את ידי ואמר תודה רבה".
התמיכה הפומבית לא עומדת בסתירה לטענותיך נגד מדיניותו הכלכלית של נתניהו בעת הזאת?
"זה לא סותר. אני מאמין שצריך לחזק את המנהיגים, אבל אני מאוד מאוד מאוכזב מהממשלה, שהחליטה השבוע להעביר את תקציב הממשלה בלי להתחשב בדרישות שלנו. סיכמו איתנו על תוכנית חומש של 4 מיליארד שקלים כדי לשקם את הצפון ולחזק את הקהילה שהתפרקה והתפזרה לכל עבר. כשמשפחות המפונים יחזרו לכאן, מי יטפל בילדים, שחלקם לא למדו בכלל בתקופת המלחמה, מי יחזיר אותם למסגרת כדי שיוכלו להגיע לאקדמיה ולפרנס את המשפחות שלהם? איך נטפל במשפחות הפגועים והפצועים ונבנה מחדש את השכונות והבתים ההרוסים? הממשלה הבטיחה, אבל ביום שבו היא העבירה את תקציב הממשלה, התברר שהיא הקצתה לנו רק מיליארד שקל. מה בדיוק יישאר מזה אחרי שנשלם פיצויים למפונים, מאיפה ניקח תקציבים כדי לשקם את תושבי הצפון? מצד אחד אנחנו רואים שהממשלה נותנת לדרום 18 מיליארד, ומצד שני לצפון היא מאשרת רק מיליארד אחד. בושה וחרפה".
מה תעשו?
"לא נשתוק. נעלה לירושלים ונילחם בממשלה על אוזלת ידה גם בביטחון וגם בהיעדר סיוע לחיזוק התושבים. ועד אז קיבלנו החלטה שכל יישובי קו העימות מחרימים את הממשלה. לא רוצים את מיליארד השקלים שלכם ולא רוצים לדבר עם אף אחד משרי הממשלה עד אשר יחליטו על תוכנית חומש של 4 מיליארד שקל כדי לחזק את יישובי העימות בכל התחומים. הגיע זמן צפון. לא יכול להיות ש־17 שנים מאז מלחמת לבנון השנייה הממשלה ממשיכה להפקיר את יישובי הצפון ונותנת לנו סוכריות במקום עתיד וביטחון".
לא הבנתי, מצד אחד אתה יוצא נגד המדיניות התקציבית של הממשלה, ומצד שני משבח בפומבי את ראש הממשלה ולוחץ את ידו?
"לא ראיתי שאלה שמתנגדים לראש הממשלה ישבו בצד. כשראש הממשלה הגיע לפגוש אותנו בצפון, כולם עשו מאמצים גדולים להצטלם לידו, ולמחרת חטפו על הראש על ההתרפסות הזאת. מצד אחד עושים הכל כדי להצטלם עם ראש הממשלה, ולמחרת אומרים שזו הייתה תמונה כפויה. זה לא היה כפוי. הייתי שם. ראיתי איך חיפשו את הכבוד, איך דחפו אחד את השני כדי להשיג צילום משותף עם ראש הממשלה. אני לא שם. אני דורש בפה מלא את מה שמגיע לכל תושבי הצפון כדי שיוכלו לחזור לביתם בכבוד ובביטחון".
עד המלחמה זכה גבי נעמן לתמיכה מתונה מקרב תושבי היישוב. המלחמה, שטרפה את הקלפים, אולי הגדילה את שביעות הרצון של התושבים מתפקוד ראש המועצה שלהם בזמן חירום, שלא היה כמותו מאז קום המדינה. מצד שני, הם לא נמצאים שם כדי להצביע לו בפועל. "אם הבחירות היו מתקיימות במועדן, יכול להיות שהייתי זוכה ב־50% מהקולות ביישוב", מחדד ראש המועצה. "אם להיות ישר, אולי אפילו 53%. אבל אם היום יתקיימו בחירות, אני אקבל 80־90 אחוזי תמיכה. הניסיון שצברתי והדרך שבה טיפלנו בתושבים המפונים הוכיחו את עצמם בצורה דרמטית. אני חושש שאם לא הייתי עומד בראש היישוב בשעתו הקשה, תושבי שלומי היו הולכים לאיבוד בתוך הפיזור הקהילתי".
25 שנה זה לא קצת יותר מדי לכהונת ראש מועצה? לא נכון יותר להחליף במישהו רענן ורעב יותר?
"אומר את האמת, באופן אישי רציתי לסיים את כהונתי בקדנציה הזו ולפנות את הכיסא למישהו אחר, אבל לצערי לא יכולתי להשלים עם העובדה שאלו שהציעו את עצמם במקומי לא היו ראויים. אחד מהם יושב כבר 15 שנה באופוזיציה ולא עשה הרבה למען התושבים, והשני הוא איש שכל מחשבתו היא לשרת את סביבתו. כשהבנתי במי מדובר, הרגשתי שאני לא יכול להפקיר את התושבים ואת העיר, ולכן, למרות התנגדות משפחתי, קיבלתי החלטה להמשיך להנהיג את העיר".
החלטות לחוד ומציאות לחוד. כחודש לפני המלחמה התברר לנעמן שבשל שגיאה טכנית תמימה, הוא עשוי לאבד את היכולת להתמודד על התפקיד. זה קרה בישיבת מליאת המועצה, כשנרשם בפרוטוקול שבא כוח הסיעה של נעמן הוא מיכאל סלובדוב, וממלא מקומו הוא אלברט פרץ. ואולם חודש לאחר מכן, כשהוגשה ההצעה למועמדות לראשות המועצה ביחד עם רשימת המועמדים של הסיעה, נרשם נעמן בתור בא כוח הסיעה וסלובדוב כממלא מקומו. בוחני ההגשות הבחינו בחוסר ההתאמה, אבל מנהלת הבחירות מטעם משרד הפנים הודיעה לנעמן וסיעתו שתאשר את הרשימה בשל היות המשגה "כשל טכני". אלא שיומיים לפני המלחמה חזרה בה והודיעה לראש המועצה שמשרד הפנים פסל את הרשימה. בהתאם לכך, נפסלה גם מועמדותו של נעמן לראשות המועצה. נעמן עתר לבית המשפט המחוזי בחיפה, שם הודתה מנהלת הבחירות ש"מדובר בתקלה אדמיניסטרטיבית שיש להצר על היגרמה", אך השופטת דחתה את העתירה. הישועה הגיעה ממקור לא צפוי. "בשל המלחמה, משרד הפנים החליט לדחות את הבחירות בחמישה חודשים", מבאר נעמן. "כיון שכך, הרשימות נפתחות מחדש ואוכל להגיש מועמדות ברישום מלא ונכון".
לפחות יצא לך משהו טוב אחד מהמלחמה הנוראה הזאת,
"אני תמיד אומר, מה שמחליטים מלמעלה, תמיד מקיימים למטה".