בימים אלה מבקרת בארץ משלחת של התנועה היהודית העולמית “מומנטום”, שהביאה למעלה מ־130 אמהות יהודיות ממרכז, מדרום ומצפון אמריקה למסע בישראל, מתוך מטרה שהן יהיו “שגרירות” בקהילות היהודיות בארצותיהן. הביקור מתמקד כולו באירועי 7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל על רקע האנטישמיות הגוברת בעולם ומשלב גם פעילות התנדבותית למען המפונים, סיוע לחקלאים במושב נחלה והפעלות למשפחות מפונים ולילדים בסימן פורים.
דרמת ענק ביישוב הצפוני: הולכים לבחירות חוזרות, בגלל 3 קולות בלבד
"הארון זז לגמרי": רעידת אדמה הורגשה בצפון ומרכז הארץ
“מטרת המשלחת היא הבעת תמיכה והזדהות של משתתפות מכל העולם במדינת ישראל, זאת נוסף על ההתנדבות המשמעותית הפעילה במהלך הביקור בארץ”, אומרת לורי פלטניק, ממייסדות “מומנטום”. “מאות המשתתפות שהבאנו מאז פרוץ המלחמה הגיעו כדי להפגין את הכוח הרב שבאחדות ובהתנדבות שכבשו גם את יהדות התפוצות. אין לנו ספק שהחוויה המעשית והמפגש עם המשפחות שנפגעו ב־7 באוקטובר, עם משפחות החטופים, עם החיילים, עם החקלאים ועם אמהות ישראליות רבות, מעצים את המסר שאותו מבקשת מומנטום להעביר”.
“מאכילים את הנוער בשנאה"
אחת מחברות המשלחת היא קארן פלדמן, מורה להיסטוריה מניו יורק, שהקימה בעקבות מאורעות 7 באוקטובר קבוצה של 300 מורים יהודים המתעדים ומפיצים את נושא האנטישמיות בפני גורמים חינוכיים בכירים בארצות הברית, וכן מנהלת עמוד אינסטגרם שמסקר את האנטישמיות הגואה בעולם, נושא שמעסיק אותה זה מספר שנים.
“אני מורה לכיתות ז’ ו־ח’ בחטיבת ביניים בניו יורק, ובעיקר אני מלמדת בנושא השואה", היא מספרת. "בשש השנים האחרונות אני רואה שינוי ביחס של בתי ספר בארצות הברית לנושא האנטישמיות והתחלתי לתעד את זה ולאתר כל פיסה אנטישמית. אבל מאז 7 באוקטובר החל גל עצום של אנטישמיות בעיר ניו יורק, גם ברחובות וגם בבתי הספר. ברחובות זה בא לידי ביטוי בהפגנות רועשות, ובבית הספר אני מרגישה שיש מורים חדשים שמפיצים עכשיו את התיאוריות האנטישמיות שלהם המבוססות על עקרונות ה־BDS בתוכנית הלימודים ושוטפים לתלמידים את המוח. לא יכולתי לשבת בחיבוק ידיים אז יזמתי את ההתארגנות הזו עם עוד מורים יהודים כדי להילחם בזה. אנחנו מארגנים פגישות, הפגנות ומציפים ברשתות כל מיני מקרים אנטישמיים שאנחנו נתקלים בהם”.
את מרגישה בטוח להסתובב כיהודייה בניו יורק?
“זו שאלה קשה. אני עדיין מרגישה בטוחה בשכונה שלי, אבל הפסקתי ללכת למקומות כמו מוזיאון או לטיימס סקוור. אני לא נהנית מהעיר כמו שנהניתי בעבר, אבל כשאני הולכת לסופר, אני כן מרגישה בטוחה. מאז 7 באוקטובר אני מרגישה שאני חיה בתחושה מתמדת של סכנה שאורבת בפינה בידיעה שהרחובות מוצפים באנשים ששונאים את ישראל ושונאים את היהודים. הרבה אמריקאים עדיין תומכים בישראל ומתעבים את חמאס, אבל הנוער, דור העתיד, הוא שמדאיג אותי כי אני יכולה לראות שהמוח שלהם מקובע והם לא יכולים לראות דברים בפרופורציה נכונה, אלא מאכילים אותם בשנאה ובגזענות וזה מאוד מפחיד, בייחוד בטווח הארוך. לפני 7 באוקטובר לא הייתי חושבת פעמיים אם להגיע למקום מסוים או לא, אני אפילו דואגת שהבן שלי לא יסתובב עם כל מיני דברים שיכולים לסמל את זה שהוא יהודי כדי שלא יתנכלו לו או חלילה יפגעו בו”.
השיחה שלנו מתקיימת בדיוק אחרי שפלדמן סיימה לבקר במתחם שבו נערך פסטיבל נובה בשבת השחורה, ביקור שהותיר אותה חסרת מילים. “זו חוויה מיוחדת שמומנטום מספקת לנו לפגוש אנשים חדשים שמגיעים לארץ כדי ללמוד ולהבין מה אנחנו רואים", היא אומרת.
"אנחנו, האמהות, לא מכירות זו את זו, אבל עוד לפני שאנחנו מדברות יש בינינו חיבור וקשר כי הגענו לראות את כל מה שקרה אצלכם ב־7 באוקטובר. ביקרנו בקיבוץ כפר עזה, ראינו הרבה מראות שעד כה הכרנו רק מתמונות, ופתאום המראות מקבלים ערך יותר מוחשי ומצמרר עבורנו. זו הרגשה וחוויה אחרת. אתמול היינו בהרצאה של אילון לוי, שעושה עבודה הסברתית נהדרת בעולם, ואז הלכנו להכין אוכל לחיילים הגיבורים שמגינים על ישראל ועל העם היהודי. בביקור בכפר עזה היה מאוד קשה לראות את המראות הקשים, את חורי הכדורים על הקירות והבתים ההרוסים, שמענו עדויות של ניצולים מהטבח וזה אירוע מאוד עוצמתי וחשוב עבורי”.
בסיום השיחה מבקשת פלדמן להעביר את אהדתה לישראל: “המשפחה שלי גרה פה, ולמרות שאני חיה בניו יורק, אני ציונית ויהודייה גאה, האהבה לישראל מושרשת במשפחה שלי. השורשים שלי בישראל”.
“קשה לעכל את הרוע"
לורן פרל מלוס אנג’לס, בעלת עסק לעיצוב בתים ופודקאסט בנושא, הגיעה עם המשלחת לביקור אחרי 12 שנה שלא הייתה בארץ, אך בעקבות מאורעות 7 באוקטובר הרגישה צורך להביע את תמיכתה בישראל. “ראיתי תמונות וסרטונים, אבל שום דבר לא משתווה ללראות את המראות האלה בעיניים”, היא אומרת. “אני עכשיו נמצאת באזור הנובה, ולראות את הטבע והפרחים והשלווה נראה כל כך יפה, ומרחק קצר ליד זה לראות את הבתים ההרוסים וחורי כדורים ולהבין את כל הכאוס, זה הכה בי. קשה לעכל את הרוע של חמאס”.
בנה של פרל, אלכס, שירת כחייל בודד בצה”ל, ובעקבותיו היא עברה לגור בארץ לתקופה. “היה חשוב לאלכס להתגייס לצבא הישראלי ותמכתי בו במאת האחוזים, אנחנו מאוד ציוניים במשפחה ומסתובבים בעולם כיהודים גאים", היא אומרת.
מה הספקת לעשות פה?
“לבקר בכפר עזה ולראות את כל ההרס שחמאס המיט באכזריות לא אנושית, לבקר בנובה ולשמוע עדויות מהניצולים של המסיבה, אנשים שרק הלכו לשמוח ולרקוד לצלילי מוזיקה ומצאו שם את מותם בצורה כזו. הכנו מנות לחיילים, התנדבנו לעזור לחקלאים ביישובי העוטף והלכנו גם לעזור למפונים ולהכין להם משלוחי מנות. היה חשוב לי מאוד להרגיש שאני תורמת משהו מעצמי למען ישראל”.
מה השתנה באנטישמיות לפני ואחרי 7 באוקטובר בלוס אנג’לס?
“אני מרגישה שהאנטישמיות התפוצצה אחרי 7 באוקטובר. אני בהלם מזה שהעולם כולו נסחף אחרי האנטישמיות הזו והשנאה לכל מי שיהודי או ישראלי. אני והמשפחה שלי מתקשים להאמין שיש אנטישמיות כזו. אנשים מרגישים כל כך חופשי להיות אנטישמים ולשנוא יהודים. לכן היה לי כל כך חשוב לבוא לישראל ולראות במו עיניי מה קרה. אני לא חושבת שאנשים הפכו פתאום להיות אנטישמים, אלא הם מרגישים יותר בנוח להגיד ולהביע זאת בפומבי וזה נורא”.
את מרגישה בטוחה?
“כן, אני מרגישה בטוחה. בכל מקום תמיד יהיו כאלה שלא יאהבו יהודים. יש מקומות שמלכתחילה לא הייתי הולכת אליהם. אני נולדתי וגדלתי בקליפורניה ונוח לי פה. יש כמה אנשים שחשבו שאני משוגעת לבוא לבקר בישראל, אבל אני ידעתי שאהיה בטוחה פה, ולא היה לי שום היסוס אם לבוא או לא לבוא לישראל. האנשים שחושבים שבישראל לא בטוח פשוט לא ביקרו פה אף פעם וניזונים מחדשות ומפייק ניוז”.
בתום השיחה מבקשת ממני פרל להעביר מסר: “הסיור בארץ והמפגשים עם הניצולים, משפחות החטופים והביקורים באזורים שעברו את האסון שינו את חיי ואת התפיסה שלי. תמיד הרגשתי גאה להיות יהודייה ותמיד ראיתי בישראלים מקור השראה, אבל לראות בעיניים את מה שעבר עליכם גרם לי שוב להבין איזה עם חזק אתם ולהיות בטוחה שהאנטישמיות לא תוכל לנצח את הרוח הישראלית והיהודית - לעולם”.
