"במהלך שלושת החודשים הראשונים לאחר ה־7 באוקטובר לא יכולתי להיכנס לאולפן. נכנסתי, לחצתי play ומיד stop. כל פעם שניסיתי, לא הצלחתי. רק לפני חודש התחלתי להיכנס לאולפן, גם בגלל שיתוף הפעולה עם פרויקט 'אקווריום' של מפעל הפיס. היה משהו שהכריח אותי, וטוב שכך. פתאום כשיש דדליין, אז המוח עובד בצורה אחרת, מאוד אנליטית. גם היום עדיין קשה לי להתרכז, לחזור למה שהיה פעם, אבל אני בשאיפה לטוב בנושא הזה", אומר ירין אילוביץ - DJ Artifex, שהיה האחרון שניגן במסיבת הנובה כשהחלו האזעקות.
אחד ממפיקי מסיבת נובה סיים השבוע את קורס המ"פים: "ידענו שחברים שלנו בחזית"
אביה של החטופה רומי גונן: "לא מכיר מישהי אמיצה יותר מהבת שלי"
בפרויקט "אקווריום" של מפעל הפיס, בניהולו האמנותי של גלעד כהנא, מתארחים אמנים ותיקים ומוכרים לצד יוצרים ואמנים צעירים ומבטיחים בראשית דרכם, שמקבלים במה להשמעת המוזיקה שלהם במגוון ז'אנרים. בשבועות האחרונים הופקו במסגרת הפרויקט גם ביצועים מיוחדים על ידי כמה מאמני קהילת שבט הנובה. המופעים הללו יעלו בשבועות הקרובים ל"אקווריום" של מפעל הפיס, בערוץ יוטיוב ייעודי, ויהיו זמינים לצפייה ללא תשלום. כמו כן יעלו גם לשירותי הסטרימינג (ספוטיפיי, אפל מיוזיק ועוד) ולרשתות החברתיות, ויאפשרו לצופים ליהנות מההופעות הייחודיות.
בזמן ההקלטות של אמני הנובה נתלה בחדר השלט "We will dance again", שממחיש מבחינתם את אחד המסרים המרכזיים של פרויקט זה. "המסר שלנו בקהילת נובה הוא שיש תקווה, שעוד נחזור לרקוד ושהמוזיקה היא התרפיה הטבעית שלנו. לא נפסיק לרקוד ולשמח, גם אם עכשיו הימים הם קשים", אומר אילוביץ, שניגן בפרויקט "אקווריום" את אותו טרק (קטע) שניגן במסיבה ושהופסק באמצע. בנוסף, הוא גם אירח את נינט עם רמיקס חדש לשירה ״קמתי לרקוד״, ביצוע שהופק ועובד במיוחד עבור הפרויקט.
"בשיר המקורי נינט אומרת 'כמעט קמתי לרקוד', ואילו אנחנו שינינו ל'אני קמתי לרקוד'. כלומר, על אף מה שקרה, אנחנו נקום מחדש", אומר אילוביץ. "היה פה שילוב מיוחד בין המיינסטרים לטראנס. יש אנשים שלא מכירים את זה, ושמעו על זה רק אחרי הנובה. זה מאוד מרגש להביא את סצנת הטראנס לקדמת הבמה. גם המסר במילים 'אני קמתי לרקוד', הוא לקחת את כל התקופה השחורה ולהראות שיש קצה אור בקצה המנהרה. יש פה מסר מאוד חזק של תקווה, של אור, שבסופו של דבר הם לא ינצחו לנו את המורל, ונחזור לרקוד ולשמוח".
הטרק שהופסק
כאמור, ב"אקווריום" ניגן אילוביץ את אותו הטרק שהופסק רגע לפני שהחל הטבח. "הרבה, אם לא רוב הנרצחים, שמעו את הטרק הזה. אולי אלה היו גם רגעי האושר האחרונים שלהם", הוא אומר. "הטרק הזה לא יצא לאור עדיין, אלא הושמע רק בסטים שלי, היכן שאני ניגנתי. קיבלתי המון פניות מבליינים וגם ממשפחות של נרצחים וחטופים שראו את הסרטון האחרון מהמסיבה, וביקשו ממני לשחרר את הטרק כדי שכולם יוכלו לשמוע אותו. יש לטרק הזה סימבוליות לא רק בשבילי אלא בשביל אנשים רבים. קיבלתי למשל תגובה שמאוד נגעה ללבי מבחור שהיה במסיבה ואיבד ארבעה מחבריו. הוא כתב: 'בשבילי הטרק הזה היה מרגעי האושר האחרונים עם החברים, וכשאני שומע אותו אני נזכר בהם'".
ב־7 באוקטובר עלה אילוביץ על הבמה בשעה 5:35 בבוקר והיה אמור לרדת ממנה שעה אחרי כן. "ממש ב־20 הדקות האחרונות שבהן ניגנתי התחלנו לראות את השחר עולה", הוא נזכר. "אז גם מתחילים לראות את כל הפרצופים ברחבה, את השמחה, האושר. יש אנרגיה מאוד קסומה במסיבות בשעת הזריחה. בלילה מאוד חשוך, ועכשיו מתחילים לראות את כל החיוכים, הצבעים, כולם שמחים".
"ניגנתי את הטרק האחרון, הכי חדש שסיימתי, Pixel & Space Cat - Clear Test Signal (Artifex Remix), הייתה אווירה מטורפת, ואז הגיע צבע אדום, בערך תשע שעות לפני סיומו של הפסטיבל. חיפשתי את החברים שלי, שהבאתי לאירוע. אחרי כ־40 דקות מצאתי אותם, עלינו על הרכב, היה צוואר בקבוק, התחלנו לשמוע יריות, לא הבנו מאיזה כיוון, ואז התחלנו לראות אנשים יוצאים מהרכבים ורצים. גם אנחנו יצאנו, הייתה מלא בהלה, לא מבינים מאיזה כיוון היריות. ארבע פעמים נכנסנו ויצאנו מהרכב, בהתאם ליריות. באיזשהו שלב כולם לידי השאירו את הרכבים ורצו בשדות כמו שרואים בכל הסרטונים. פשוט ירו עלינו כמו במטווח, מלא אנשים נפלו מבהלה, מכדורים".
איך בסופו של דבר ניצלת?
"החלטתי עם החברים להתפצל מכולם. כשאפסו כוחותינו מלרוץ, הלכנו ברגל לכיוון רעים. 200 מטר מהכניסה לרעים התחבאנו מתחת לניידות משטרה, כאשר קרב יריות מתנהל לנו מעל הראש. אחרי ארבע שעות המשטרה החליטה לחלץ. היינו שבעה חבר'ה שמסתכלים אחד על השני ומבינים שאו שאנחנו מחולצים או נרצחים. הגענו לתחנת אופקים, שם היינו ארבע שעות, עד שגיס של חבר שלנו אסף אותנו למבועים. היינו שם לילה ובבוקר טסנו למרכז".
לדברי אילוביץ, "מעל 50 אנשים שהכרתי נרצחו. שניים שאני מכיר, חברים שלנו מהתחום, חטופים כרגע: אלקנה בוחבוט שעבד איתנו באירוע של נובה, ואליה כהן, שניגנתי בכמה הפקות שלו".
איך אתה מתמודד מאז השבת השחורה?
"עד היום כל שבוע אני נמצא אצל פסיכולוגית ופסיכיאטר. מה שקרה עדיין נראה לי כמו הזיה, סרט. למזלי, אחרי מה שקרה הייתי עסוק, אם זה באיתור נעדרים, חטופים, מתחם טיפולים של הנובה, אז לא היה הרבה זמן לשקוע. אבל החודשיים הראשונים לא היו קלים. פחדתי לצאת מהבית, היו הרבה חששות, תהיות. אני מרגיש שלא היה לי עדיין זמן לעבד את מה שקרה, זה עדיין בגדר חלום בלהות".
"מוזיקה היא גם תרפיה"
"עד לפני ה־7 באוקטובר היינו נחשבים לקהילת אנדרגראונד. היו אלה אירועים שסגורים לקהל ספציפי מסוים, כאלה שחברים בקהילה. בעקבות מה שקרה, עולם ה'פסייטראנס' הפך בעצם לאירוע של כל המדינה. בפסטיבל נפגעו טובי הצעירים של מדינת ישראל, החל מלוחמים, טייסים, ילדים של מיליארדים, וגם תושבי חוץ. בעל כורחנו זה הפך לאירוע לאומי שנגע בכל בית", אומר די.ג'יי עומרי סאסי, ממפיקי ומייסדי הנובה, שגם משתתף בפרויקט "אקווריום". "אחת המטרות של הפרויקט היא לחבר בין המיינסטרים לעולם הטראנס. לכן בשלב הזה גם חשוב לנו לעשות פרויקטים ולהתחבר לאמנים שנחשבים במיינסטרים, כמו נינט, קובי אפללו ועוד".
סאסי אירח במסיבה בני משפחה וחברים שהגיעו מחו"ל, והיה אמור לעלות לנגן בשבת ב־12:00 בצהריים. "דוד שלי, אבי סאסי ז"ל, 65, שהגיע למסיבה מלוס אנג'לס, נרצח. כך גם אלכס ז"ל, חבר שלי ממקסיקו", הוא מספר. "ניצן רחום ז"ל, בת דודה שלי, בחודש רביעי להריונה, הייתה באירוע עם בן זוגה לידור לוי ז"ל. הם נרצחו כשהיו במיגונית. איתם במיגונית הייתה גם איילת ארנין ז"ל, אחות של נמרוד ארנין, השותף שלי, שגם נרצחה".
איך אתה שרדת?
"כשהתחילו האזעקות סגרנו את המוזיקה, והתחלנו לפנות את הקהל. בסביבות 08:00 בבוקר התחלנו לשמוע צרורות של ירי מסביב לפסטיבל, והתחלנו לטפל בפצועים שהגיעו מכביש 232. ב־08:15 המחבלים כבר הגיעו לאזור שלנו. חילצתי את עצמי תחת ירי לחניה, עליתי לרכב עם חבר שלי ועוד שישה אנשים, הסתובבנו שעה, חיפשנו דרך לצאת. באיזשהו שלב נסענו תוך כדי יריות אחרי ניידת משטרה. חבר שישב איתי באוטו נרצח, מי שישב מאחורה קיבל כדורים ברגליים. בשלב מסוים הרכב נעצר בגלל הירי, התחבאנו בפרדס עד שבשעה 13:00 בחור ממושב מסלול חילץ אותנו".
איך אתה מתמודד מאז עם מה שקרה?
"כל מה שאני והשותפים שלי עושים מאז זה שיקום קהילת נובה והנצחת הנרצחים. ב'בורג' בנימינה' ו'כוכב הים', שני מתחמים טיפוליים למי שהיה במסיבה, הענקנו טיפול נפשי על ידי טובי הפסיכולוגים והפסיכיאטרים. אלה מתחמים שהיו פתוחים במשך חודשיים מהבוקר עד הערב עם מגוון מטפלים, ארוחות חמות וגם הופעות. טובי האמנים הגיעו כדי להופיע שם, כי מוזיקה היא גם תרפיה. פתחנו גם מתחם ב'טראסק' בנמל תל אביב, שגם בו יש טיפולים, הופעות וגם עמדות של גופים שונים, כגון ביטוח לאומי, משרד הרווחה, כדי לעזור למי שהיה במסיבה לממש את זכויותיו".
כמו כן, מוסיף סאסי, "עשינו גם את מיצג ההנצחה ב'אקספו' בתל אביב במשך חודש וחצי. הגיעו למיצג הזה 100 אלף איש. באפריל אנחנו מגיעים עם הפרויקט הזה לניו יורק, ובמאי ממשיכים ללוס אנג'לס. כל העשייה הזאת היא למעשה גם הטיפול שלי בעצמי. אני עסוק מעל הראש מהיום עד הלילה בשיקום הקהילה וזה בעצם הריפוי שלי. אני גם לוקח טיפול פרטני".
בתחילת ינואר הגיעו סאסי ואילוביץ לפסטיבל בינלאומי בברזיל "יוניברסו פרללו", לשם הוזמנו על ידי מפיקי הפסטיבל שאיתם שיתפו פעולה בנובה. בהופעתם הניפו את דגלי נובה וסאסי אף חשב על אלמנט הנצחה מיוחד. "מפני שאיבדתי בפסטיבל מספר בני משפחה, עשרות חברים ומאות מכרים, הדפסתי חולצה באנגלית עם המילה NOVA כאשר חלל האותיות מולא בשמות נרצחי המסיבה", הוא מספר.
"אנשים מכל העולם - אם זה כל מיני אנשים מממשלות שונות, כל מיני אנשים פרטיים, גופים וכדומה - רוצים לעזור, מביעים חמלה, רוצים להעביר את המסרים שלנו. אנחנו כקהילה מגיעים מאהבת האחר, 'ואהבת לרעך כמוך', אנחנו שוחרי שלום, נותנים לכל אדם להיות מי שהוא, להרגיש הכי בטוח בעולם".
"יש לנו קהל מוסלמי, נוצרי, יש אנשים שמגיעים מהמזרח, יש אנשים שחורים, יש הכל מכל. המהות שלנו עוד לפני ה־7 באוקטובר הייתה לחבר בין אנשים. מה שקרה מראה עד כמה זה היה אירוע מטורף, שבו ילדי האור נרצחו על ידי מפלצות חשוכות שמקדשות את המוות".
מה אתה מצפה שירגיש מי שיצפה בפרויקט "אקווריום"?
"המסר הוא מסר של אהבת אדם ולא משנה מה קרה. אנחנו נולדנו כדי לחבר בין אנשים. למוזיקה יש כוח לחבר בין כל מיני קצוות. אף אחד לא יצליח לשבור אותנו, נמשיך בדרך שלנו עוד יותר חזק. כל מה שקרה רק מחזק אותנו ואנחנו ממשיכים לפעול כדי לחבר אנשים, לאהוב אחד את השני ולעסוק בשלום ולא בפוליטיקה ומלחמות".
"לאחר כשנתיים באוויר ולמעלה מ־60 הופעות של מגוון סגנונות של אמנים מוכרים ואהובים לצד אמנים צעירים ומבטיחים בראשית דרכם, פרויקט 'אקווריום' של מפעל הפיס גאה לארח גם מוזיקאים בולטים מקהילת שבט הנובה", אומרת דולין מלניק, ראש מועצת התרבות והאמנות של מפעל הפיס וראש אגף תרבות. "הייחוד בהופעות הללו והמסר שלהן הם בסימן הקימה חזרה לריקוד ולאהבת החיים - לא עוצרים את המוזיקה, חוזרים לנוע, חוזרים לרקוד, כי פשוט אין דרך אחרת".