בקיץ האחרון השתתפה נויה דן ז"ל בכנס של "ארגון מנגה ואנימה ישראל", שהתקיים בבנייני האומה בירושלים. בתום הכנס הודיעה לאמה שגם לכנס הבא הן חייבות להגיע.
דאגה באתר החרמון: השקעות של מיליונים לפתיחת העונה ירדו לטמיון
באשכול מיואשים: "במצב הנוכחי אנו נכשלים כל בוקר מחדש"
אבל נויה, 12, נרצחה בקיבוץ ניר עוז ב־7 באוקטובר יחד עם סבתה כרמלה דן ז"ל, ובכנס "הארוקון 2024", שיתקיים ביום ראשון הקרוב, היא תונצח באמצעות הענקת פרס על שמה לאחת התחפושות שתזכה בתחרות שתתקיים במהלך הכנס. "נויה גילתה את עולם האנימה בשנתיים־שלוש האחרונות. היא ממש התלהבה, ראתה סדרות, זה היה המשך לסדרת הארי פוטר שהיא מאוד אהבה", מספרת אמה, גלית דן.
"עולם הפנטזיה והדמיון היה מאוד אהוב על נויה. בתחילת הקיץ היא אמרה לי שהיא רוצה לנסוע לכנס. לי בכלל לא היה מושג במה מדובר. התחלנו את ההכנות של התחפושת, שכללו חיפושים אחר הדבר המדויק, עניבה לבנה, חולצה שחורה, עבדתי בזה כמה שבועות. נויה התחפשה לדמות מתוך אחת הסדרות הפופולריות. יצרנו את התחפושת בעצמנו, ואז שתינו נסענו בהתרגשות גדולה לכנס שהתקיים אז בבנייני האומה בירושלים. זו הייתה חתיכת נסיעה מכיסופים, מקום מגורינו".
בהגיען לכנס, ההתרגשות אחזה באם ובבתה. "אני מורה לתיאטרון, אז תלבושות ותחפושות זה חלק ממני, אבל כבר בחניה ראיתי אנשים מחופשים בהשקעה מטורפת וזה הפתיע אפילו אותי. לא קלטתי שזה כזה אירוע מושקע ומטורף ושאנשים ממש עושים שם הפקות אופנה", מספרת דן. "שמתי עליי דברים מצחיקים, לא איזו דמות, באתי צבעונית יותר מבדרך כלל. היינו מהופנטות, זה היה מדהים, רמת ההשקעה שהייתה שם והאווירה היו פשוט קסומות. גם כולם זיהו את הדמויות האחד של השני. הייתה ממש חגיגה עם הרצאות, מופעים. זה גם היה מקום שבו הרגשתי שנויה מרגישה שווה בין שווים, שיש שם כל כך הרבה אנשים מיוחדים, אחרים, שחווים את המציאות דרך הדמיון והפנטזיה. כולם היו חברים של כולם, כולם חייכו. ישר אמרנו שלא רק שנבוא לכנס הבא, אלא גם נביא את כל המשפחה, כי חזרנו משם כל כך מאושרות".
"הנכיחה את עצמה"
דן, אם יחידנית לנויה ז"ל ולתמר (9), עברה לאחרונה מניר עוז לכיסופים. בשבת השחורה התארחה נויה בניר עוז אצל סבתה. "נויה היא הבת הבכורה שלי", מספרת דן. "זיהיתי לקראת גיל 3 שהיא אחרת. כל מי שפגש את נויה נדהם. תמיד היא הייתה עם חיוך, מנומסת מאוד, טובת לב, סקרנית, יצירתית, אוהבת נורא ללמוד, להכיר דברים חדשים, להעמיק. היה לה את הקושי בתקשורת, לא כל כך ידעו איך לאכול אותה, הילדים בעיקר. לפעמים היא הייתה קצת בודדה, ולמרות זאת הייתה חזקה מאוד, אמיצה מאוד, הנכיחה את עצמה בעולם. היא לא הייתה נותנת לשום אירוע חברתי לחלוף בלי שהיא תיקח בו חלק או תנחה. למשל היא הגיעה לבית ספר חדש בכיתה ז', וביום הראשון התנדבה להקריא את הברכה של הכיתה. אני מרגישה שמהבחינה הזאת הצלחתי להיענות לצרכים שלה ולתת לה את המקום להרגיש חשובה בעולם, ש'כמו שאני, ככה זה טוב' - זה היה שיר ששמענו מלא".
מתי היה הקשר האחרון עם אמך ונויה?
"הקשר איתן היה עד בערך 12:00 בצהריים. באותו זמן אני הייתי בתופת בכיסופים. הייתי 23 שעות בממ"ד, עם הבת השנייה שלי ובן זוגי. היה לנו מחבל בבית שירה, אבל לא הצליח להיכנס לממ"ד. במשך כמה ימים חשבנו שנויה ואמא שלי חטופות, כי לא מצאו אותן, היה שם ברדק גדול. אמרו לי שהן לא בממ"ד. בסוף הן כן נמצאו שם. שמונה ימים כולנו חשבנו שהן חטופות ועשינו כל מה שאנחנו יכולים עד שהגיעו אלינו עם הבשורה".
המציאות של דן בלתי נתפסת. אמה ובתה הבכורה נרצחו, אחייניה, סהר וארז קלדרון נחטפו ואחר כך שוחררו בעסקת החטופים, וגיסה עופר קלדרון עדיין נמצא בשבי חמאס. "זה פשוט זוועת עולם, עד הרגע הזה אני מבחינתי לא יצאתי מהאירוע", היא אומרת. "זה לא נגמר, זה נורא ואיום. בשבילנו החדשות זה לא אי שם, אלא זה כל הזמן אנשים שאנחנו מכירים באופן אישי, אנשים שאני מכירה בצורה מאוד קרובה".
עד לפני כחודש דן שהתה במלון בים המלח. עכשיו היא מתגוררת בקיבוץ גת. "אני קמה בשביל תמר, היא המרכז עכשיו", היא אומרת. "הכל סביבה כדי שיהיה לה טוב, ואם לה טוב - אז גם לי טוב. יש הרבה גופים ואנשים מאוד משמעותיים שמלווים אותי, יש גם עובדת סוציאלית מדהימה שמלווה אותי מאז השבעה. בגדול, אנשים מתגייסים אבל ההתמודדות שלי היא בקטן לא בגדול".
למה את מתכוונת?
"זה אומר שאני מצליחה לעשות משהו משמעותי אחד ביום, פגישה אחת. לא חזרתי להיות האדם שהייתי. אני אם יחידנית לשתי ילדות, הייתי ג'דאית, עצמאית, חרוצה, קמה, הולכת לעבוד כל יום, ועכשיו אני שבורה ומרוקנת. אני לא מאמינה, עדיין לא מצליחה לעכל שזה מה שקרה, לא מצליחה לקלוט שנויה לא תהיה יותר. כל דבר מזכיר לי אותה. על כל דבר אני אומרת מה היא הייתה אומרת, מה הייתה חושבת, מה הייתה אוכלת. זה דרש הרבה כוחות להיות אמא שלה, והיא הייתה מאוד משמעותית ודומיננטית במשפחה. הייתה המרכז, הרבה דברים קרו סביבה כדי שלה יהיה קל יותר, נוח יותר. זה מאוד מוזר שהיא לא נמצאת יותר, וכך גם אמא שלי, שהייתה שותפה מלאה שלי בגידול שתי הבנות שלי. יש הבדל בין לאבד אישה בת 80 שנתנה לי כל מה שהיה לה, ואני מכירה לה על כך תודה מכל עומק הלב, ובין לאבד ילדה בת 12 שכל כך השקעתי בה ורק התחלתי לראות את הפירות".
"מה זה אין מילים?"
בשבוע הבא כאמור יתקיים בבנייני האומה "הארוקון 2024" - כנס האנימה והמנגה הגדול בישראל במעמד שגריר יפן בארץ. השנה יוענקו פרסים לאוהבי אנימה צעירים ע"ש נויה דן ז"ל והלוחם רס"ר (במיל') תומר שלמה מיארה ז"ל, שנפל בקרב בעזה. כמו כן, יושאר כיסא ריק עבור גיא גלבוע־דלאל, חובב מושבע של תרבות יפן, בתקווה לחזרתו המיוחלת במהרה משבי חמאס. "פתאום ראיתי פרסום של הכנס בפייסבוק ואמרתי 'וואי, אם יש מקום שנויה הייתה שמחה שיגידו בו את שמה ויראו אותה, ושהיא כל כך רצתה להיות בתחרות התחפושות שתתקיים במהלכו - אז זה שם", מספרת דן. "פניתי למארגני הכנס, ביקשתי, אמרתי אולי זה יתאים להם וזו תהיה הדרך שלי להנציח אותה בדרך שמחה.
הם היו מקסימים והסכימו. אני, בתי תמר, בן זוגי ושני ילדיו, נבחר את התחפושת שתזכה בפרס על שם נויה. נויה מאוד רצתה שיראו אותה, שיעריכו, שיראו את הייחודיות שלה. היא הייתה שמחה לזכות בעצמה, לקבל מחיאות כפיים. יש שם שטיח אדום שעליו כל אחד הולך עם התחפושת שלו. בכנס שבו הייתי איתה, נויה בשיא הביטחון הלכה שם ועשתה את השואו. בכלל לא ידעתי שהיא כל כך אמיצה, בטוחה בעצמה, גאה ושמחה. זה הדבר שהכי משמח אותי, שלמרות הקשיים שחוותה בחיים, נויה הייתה מלאה בביטחון, בשמחה, ידעה להעריך את עצמה, ידעה את הערך של עצמה".
סיפורה של נויה פורסם גם ברחבי העולם. תמונה של נויה מחופשת לתלמידת הוגוורטס מ"הארי פוטר" גרמה אף לסופרת מחברת סדרת ספרי "הארי פוטר", ג'יי.קיי רולינג, להתייחס לכך ולכתוב כי חטיפת ילדים היא דבר בזוי ובלתי מוצדק, והלוואי שנויה וכל בני הערובה שנלקחו על ידי חמאס יוחזרו במהרה ובשלום למשפחותיהם. כשנודע כי נויה נרצחה, הביעה הסופרת את תחושתה ב"אין מילים". "אני לא חושבת שלסופרת כמו רולינג אין מילים, אני חושבת שהיא לא רוצה להגיד אותן", קובעת דן. "בעיניי היא מביעה עמדה ככה, ובעמדה שלה אנחנו לא הפייבוריטים שלה. זה מאוד מכעיס, זה מאוד מבאס. היינו מעריצים גדולים שלה, מבחינתי היא מחוקה. מה זה אין מילים? תמצאי ותגידי את המילים, ויש מה להגיד. ילדים בני 12 לא צריכים להירצח. פשוט ככה".
כשאת רואה היום את מאבק משפחות החטופים, מה את מרגישה?
"אני חושבת שהם גיבורים, עושים את הדבר הנכון. אני לא מוצאת את הכוחות לצערי הרב לעשות את הדבר הזה. לא מצליחה להרים את עצמי לזה. אני חושבת שחייבים להחזיר את החטופים, מבינה שיש לזה מחיר. זה כל כך מסובך, כל כך מורכב וכל כך נורא. אני לא מבינה איך נצא מזה".