פירסט, בהיותו בן 12 כאסיר מספר B 14026, היה מבין משוחררי מחנה הריכוז בוכנוולד. הוא נולד בסלובקיה, ומגיל 9 עד גיל 12, שהה בארבעה מחנות ריכוז שונים.
מחנה הריכוז בוכנוולד היה מהגדולים בגרמניה. הוא פעל מהקמתו ביולי 1937, ועד שחרורו בידי צבא ארצות הברית ב-11 באפריל, 1945: "למודי עולם של סבל ומוות, הם שכבו על דרגשים. צמאים, מורעבים, מותשים וחולים. בני משפחותיה עונו ונטבחו, נשחטו ונשרפו״.
בנאומו, מציג הנשיא את תמונתו של פירסט בדרגשים במחנה הריכוז. "בתמונה הזו – האייקונית – שצולמה בבוכנוולד מיד אחרי השחרור נפתלי שוכב על הדרגש העליון, מביט קדימה".
נשיא המדינה ציין: "עשרה אחוזים, עשירית מהקהילה הקטנה של קיבוץ כפר עזה נספו בשבת הארורה ההיא, וקרוב ל-20 נפשות אהובות נחטפו למנהרות הטרור בעזה; ביום בו נרצחו ונטבחו הכי הרבה יהודים מאז השואה". הנשיא הוסיף: "מחזות שבעה באוקטובר טלטלו את כולנו, והדהדו בלב כולנו את זוועות השואה. גם לי, גם אצלי - התיאורים של אימהות שהשתיקו תינוקות לבל יבכו ויסגירו את מקום מחבואם; של ילדים שנקרעו מהוריהם; ושל רוצחים נתעבים – שראו בנאצים מודל לחיקוי, ועינו, שרפו וטבחו משפחות שלמות - הדהדו את הנוראים שבקורות עמנו".
הנשיא התייחס בנאומו לעתיד המדינה ואמר: ״אנשים שואלים אותי בדאגה עמוקה – מה יהיה? אני מבין את החרדות הללו, ועונה באופן חד וחלק: אני מאמין בנצח ישראל שלא ישקר. אני מאמין בעם ישראל, במדינת ישראל, ובחובתנו לשמור עליהם מכל משמר״.
עוד הדגיש בנאומו שלושה יסודות מרכזיים למען הקיום של מדינת ישראל, שלושה יסודות שנחלשו לפני שבעה באוקטובר: יסוד ההגנה העצמית, יסוד השותפות והאחדות ויסוד האמונה והתקווה.
באשר ליסוד הראשון אמר הנשיא: "לעולם לדעת להגן על עצמנו בעצמנו. מדינת ישראל חייבת להמשיך ולפתח את היכולת להגן על עצמה בעצמה מפני כל סוג של איום ומתקפה". עוד התייחס הנשיא למחויבות של מדינת ישראל לקהילות היהודיות ברחבי העולם.
היסוד השני מצוי בשותפות ואחדות: "הלכידות הישראלית, הנדירה, האמיצה, היפהפייה שראינו בחצי השנה האחרונה, בחזית ובעורף, היא דמותנו האמיתית".
בקרבות התקיפה ברמת הגולן כשנפתחה החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים, שמחה אמר ללוחמיו: "התחלתי להילחם עוד לפני שאתם נולדתם. ארבע מלחמות בארץ, ומלחמת העולם באירופה. אם אתם שואלים מה בן אדם בגילי עושה כאן? הנה לכם תשובה. אני נלחם בחורים. אני נלחם כמו משוגע, כדי שמה שקרה לבני דורי, לא יקרה שוב".
בהתייחסו ליסוד התקווה, ציטט הרצוג את דבריהם של חברי קיבוץ בארי, בהגדת קיבוץ בארי לפסח תש"י: "וְאַל נִשְׁכַּח, כִּי רַק בִּזְכוּתָם, וּבִזְכוּת כָּל הֲמוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל – הִגַּעְנוּ הֲלוֹם, וְכִי לְמַעֲנָם, וּלְמַעַן תֵּת נִיר לִשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל – אָנוּ נִלְחָמִים עַתָּה. אֵיתָן נַעֲמֹד בִּמְקוֹמֵנוּ כָּל רוּחַ רַע לֹא יְזִיזֶנּוּ. אַל מוֹרֵךְ, אַל עַצֶּבֶת בַּל תִּכְבֶּה הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת!".
בתום נאומו התייחס הנשיא לשלושת היסודות ואמר: "אנחנו נמשיך ונוציא נצרים חדשים – בשם העבר ולמען העתיד, ונוכיח לעולם כולו, שעם הנצח כאן – מאז ולתמיד. שעם ישראל חי!".