נשיא המדינה יצחק הרצוג פתח הערב (ראשון) את נאומו בעצרת הפתיחה הממלכתית לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה ואמר: "מאתיים ושנים-עשר ימים חלפו מאז הטבח הנורא שביצע ארגון הטרור חמאס בתינוקות, ילדים וקשישים, נשים וגברים. מאז יצאנו למערכה כבדת ימים וכבדת דמים. מאז נחטפו אחינו ואחיותינו בידי האויב האכזר, והלב שלנו, איתם. אני מאמץ אל ליבנו את משפחות החטופים וזועק, ומתפלל, ומייחל, ומתחייב בשם העם כולו: לא ננוח ולא נשקוט עד שישובו בנות ובנים לגבולם".
העסקה נפלה? השיחות "קרובות לפיצוץ", בקבינט טוענים: הפעולה ברפיח קרובה
ממשל ביידן עיכב משלוח נשק אמריקאי שהיה אמור לצאת לישראל
הרצוג מתייחס בנאומו לסיפור של משפחתו של נפתלי פירסט, שורד שואה בן 91, שבמתקפה הרצחנית של חמאס בשבעה באוקטובר, נכדתו, מיקה, הייתה עם בן זוגה ובנם בן השנתיים וחצי, בביתם בכפר עזה.
פירסט, בהיותו בן 12 כאסיר מספר B 14026, היה מבין משוחררי מחנה הריכוז בוכנוולד. הוא נולד בסלובקיה, ומגיל 9 עד גיל 12, שהה בארבעה מחנות ריכוז שונים.
מחנה הריכוז בוכנוולד היה מהגדולים בגרמניה. הוא פעל מהקמתו ביולי 1937, ועד שחרורו בידי צבא ארצות הברית ב-11 באפריל, 1945: "למודי עולם של סבל ומוות, הם שכבו על דרגשים. צמאים, מורעבים, מותשים וחולים. בני משפחותיה עונו ונטבחו, נשחטו ונשרפו״.
בנאומו, מציג הנשיא את תמונתו של פירסט בדרגשים במחנה הריכוז. "בתמונה הזו – האייקונית – שצולמה בבוכנוולד מיד אחרי השחרור נפתלי שוכב על הדרגש העליון, מביט קדימה".
במתקפת הטרור הרצחנית של חמאס נכדתו של נפתלי מיקה, שהתה בביתה בכפר עזה עם משפחתה, קרוב ליממה, בלי מים, אוכל וחשמל, תוך שאיבדו את הקרובים אליהם ושומעים את סביבתם עולה באש.
נשיא המדינה ציין: "עשרה אחוזים, עשירית מהקהילה הקטנה של קיבוץ כפר עזה נספו בשבת הארורה ההיא, וקרוב ל-20 נפשות אהובות נחטפו למנהרות הטרור בעזה; ביום בו נרצחו ונטבחו הכי הרבה יהודים מאז השואה". הנשיא הוסיף: "מחזות שבעה באוקטובר טלטלו את כולנו, והדהדו בלב כולנו את זוועות השואה. גם לי, גם אצלי - התיאורים של אימהות שהשתיקו תינוקות לבל יבכו ויסגירו את מקום מחבואם; של ילדים שנקרעו מהוריהם; ושל רוצחים נתעבים – שראו בנאצים מודל לחיקוי, ועינו, שרפו וטבחו משפחות שלמות - הדהדו את הנוראים שבקורות עמנו".
הרצוג הזכיר בנאומו את הדברים שאמר נפתלי פירסט לנכדתו מיקה, אחרי שבעה באוקטובר: "זה דומה, זה מפחיד, אין מילים לתאר את האכזריות הזאת, אבל זה לא אותו דבר. זה לא שואה. שואה שנייה לא תהיה״. נשיא המדינה ציין את סדר גודל השואה – מלחמה חוצה יבשות, אלפי יהודים שנרצחו יום יום, ואמר כי: "זה לא היה שואה מפני שיש לנו היום את מדינת ישראל, ואת צבא ההגנה לישראל. על אף שתוצאות האסון והתדהמה עדיין הולמות בנו; אנחנו לא שוכחים שיש לנו את מה שאחינו הנספים בשואה יכלו רק לחלום עליו, רק לדמיין: מדינה וצבא משלנו. את הבית הזה, שום דבר לא יוכל להחריב״.
הנשיא התייחס בנאומו לעתיד המדינה ואמר: ״אנשים שואלים אותי בדאגה עמוקה – מה יהיה? אני מבין את החרדות הללו, ועונה באופן חד וחלק: אני מאמין בנצח ישראל שלא ישקר. אני מאמין בעם ישראל, במדינת ישראל, ובחובתנו לשמור עליהם מכל משמר״.
עוד הדגיש בנאומו שלושה יסודות מרכזיים למען הקיום של מדינת ישראל, שלושה יסודות שנחלשו לפני שבעה באוקטובר: יסוד ההגנה העצמית, יסוד השותפות והאחדות ויסוד האמונה והתקווה.
באשר ליסוד הראשון אמר הנשיא: "לעולם לדעת להגן על עצמנו בעצמנו. מדינת ישראל חייבת להמשיך ולפתח את היכולת להגן על עצמה בעצמה מפני כל סוג של איום ומתקפה". עוד התייחס הנשיא למחויבות של מדינת ישראל לקהילות היהודיות ברחבי העולם.
היסוד השני מצוי בשותפות ואחדות: "הלכידות הישראלית, הנדירה, האמיצה, היפהפייה שראינו בחצי השנה האחרונה, בחזית ובעורף, היא דמותנו האמיתית".
היסוד האחרון, נוגע לאמונה ולתקווה. בהמשך לכך, התייחס הנשיא לסיפורו של סמח"ט 188 במלחמת יום הכיפורים, אלוף משנה שמחה אפלבאום. שמחה, ניצול שואה, פרטיזן, איבד את כל משפחתו בשואה. לאחר מלחמת העולם השנייה, שמחה עלה לארץ, והצטרף לכוחות הנלחמים על מדינת ישראל.
בקרבות התקיפה ברמת הגולן כשנפתחה החזית הסורית במלחמת יום הכיפורים, שמחה אמר ללוחמיו: "התחלתי להילחם עוד לפני שאתם נולדתם. ארבע מלחמות בארץ, ומלחמת העולם באירופה. אם אתם שואלים מה בן אדם בגילי עושה כאן? הנה לכם תשובה. אני נלחם בחורים. אני נלחם כמו משוגע, כדי שמה שקרה לבני דורי, לא יקרה שוב".
בהתייחסו ליסוד התקווה, ציטט הרצוג את דבריהם של חברי קיבוץ בארי, בהגדת קיבוץ בארי לפסח תש"י: "וְאַל נִשְׁכַּח, כִּי רַק בִּזְכוּתָם, וּבִזְכוּת כָּל הֲמוֹן בֵּית יִשְׂרָאֵל – הִגַּעְנוּ הֲלוֹם, וְכִי לְמַעֲנָם, וּלְמַעַן תֵּת נִיר לִשְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל – אָנוּ נִלְחָמִים עַתָּה. אֵיתָן נַעֲמֹד בִּמְקוֹמֵנוּ כָּל רוּחַ רַע לֹא יְזִיזֶנּוּ. אַל מוֹרֵךְ, אַל עַצֶּבֶת בַּל תִּכְבֶּה הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת!".
בתום נאומו התייחס הנשיא לשלושת היסודות ואמר: "אנחנו נמשיך ונוציא נצרים חדשים – בשם העבר ולמען העתיד, ונוכיח לעולם כולו, שעם הנצח כאן – מאז ולתמיד. שעם ישראל חי!".