העיר עזה כפי שהייתה, לא קיימת עוד: מגדר הגבול הלא-רלוונטית, דרך שכונות החוף ההרוסות ועד לב העיר שהופך רחוב אחרי רחוב לתל הריסות – המסקנה שמגיע אליה כל מי שנכנס בימים אלה לצפון רצועת עזה: הציבור עוד לא מבין את עוצמת הפעולה של צה"ל בבירת הטרור של חמאס. לתושבי עזה אין לאיפה לחזור.
מפקד חיל האוויר במסר לחות'ים: "פועלים בכל המזרח התיכון, גם אם יידרשו חודשים"
בתוך מנהרות הטרור: תחקיר מצמרר על מה שמסתתר במבוך התת-קרקעי של חמאס
יום שלם התלווינו לכוחות צה"ל הלוחמים בתוך העיר. לחימה קשה, אורבנית, סיזיפית. בישראל מגדירים את הימים הקרובים כ"משמעותיים" לאפשרות של ביצוע עסקת שבויים שככל הנראה תבלום את הפעולה ההתקפית לימים בודדים, אבל בשטח אין לכך שום הד. המלחמה לא עוצרת, ומדי יום מתקדמת וסוגרת על השכונות שעדיין לא נמצאות בשליטת ישראל.
צה"ל עוד יידרש להילחם בקרוב בסג'עייה, בג'בלייה, בזייתון וביתר האזורים שמכותרים כעת על ידי הלוחמים. גם סוגיית הטיפול במרכז ודרום הרצועה, שמלאות כעת בהמונים שנמלטו מצפון הרצועה, עוד פתוחה. אבל כעת, הכוחות שעוברים סמטה-סמטה, כבר ברור: העיר עזה כבר לא תהיה מה שהייתה.
צפו בסיקור ההרס מהעיר עזה:
ציר חדש לעזה
בוקר עולה על השדות של קיבוץ בארי. שדות הקטל. אבל עכשיו אנחנו בחמ"ל הקדמי של חטיבת הצנחנים, עולים על האמר בדרך לשטח הרצועה. בשטח נותרו מעט מאוד סימנים לזוועה שהתרחשה כאן שבת שחורה רק לפני כארבעים ימים. עכשיו, אני חושב לעצמי, נחצה עם ג'יפ ללא מיגון את הדרך ההפוכה – וניכנס לעזה.
"יש לנו לוחמים שממש עכשיו נלחמים בפנים", אומר לנו קצין מבסיס החטיבה, "טירונים באימון המתקדם שהצטרפו ללחימה לפני שקיבלו את הכומתה האדומה אותה יקבלו היום בטקס מיוחד על חוף הים של עזה מול שכונת רימאל היוקרתית". המלחמה מלאה ברגעים סמליים. אנחנו עוברים את קו הבתים השרופים של קיבוץ בארי. בצד, הממטרות עובדות בשדות החרושים כאילו לא היו דברים מעולם. רק מכונית פגועה בצד הדרך נותרה כאנדרטה עילמת.
בין מסלולי הסינגל המפורסמים לאופניים של יער בארי אנחנו מתקרבים לגדר, מולנו פאתי סג'עיה ולידנו שיירת משאיות אזרחיות עמוסות בחצץ, שאיתו כבר סללו כאן ציר לוגיסטי חדש שמוביל עד לים של עזה. עוברים את המכשול הפרוץ ואת גדר המערכת הישנה והחבולה – ואנחנו בפנים. פאתי עזה המאיימים נשלטים כעת לחלוטין על ידי צה"ל. הציר הלבן החדש מוביל אותנו לכיוון הים, טנקים ולוחמים מאבטחים אותו לכל אורכו.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
מפעל מלט הרוס ובתים שבורים לא מותירים ספק כבר במרחק של כמה מטרים מהגדר מה הייתה עוצמת הלחימה שהתרחשה כאן. מטעי זיתים מרוסקים, בתים שבורים והרוסים: גם בדרך הכפרית שום דבר לא נותר כפי שהיה. בכל מקום פועלים דחפורים ממוגנים לצורך הרחבת האזור הסטרילי, סביב הציר החדש שנסלל על מנת לאפשר תנאים טובים יותר לאבטחתו מאיומים שעוד יגיעו בהמשך. בין ההריסות אנחנו מזהים לפתע אלפי פלסטינים הולכים בטור צפוף על מה שנותר מכביש סאלח א-דין.
זו הפעם הראשונה והאחרונה שנראה את תושבי עזה בעיניים, גם כאשר נגיע לשכונות הצפופות של שייח' ע'גלין, תל אל-הווא ורימאל, שם כבר לא נותר אף אחד. בשיירה שלנו מעט לחץ, כאשר רכבי ההאמר הפתוחים עוברים דרך המון האנשים למרות שאנחנו מאובטחים מכל עבר, אולי כי ביקשנו ממפקד הכלי לעצור לאפשר לנו לצלם את התמונה הבלתי נתפסת הזאת. מעל מליון אנשים עברו דרך הציר הזה דרומה. "אל תעצרו קרוב אליהם!" צועק מפקד השיירה, ונהג האמר לוחץ על דוושת הגז. כמה סמלי: הים של עזה כבר מולנו.
סוראליזם של מלחמה
ככל שמתקדמים לעבר החוף, הרס המלחמה בולט יותר ויותר בשטח. מדרום לנו, כמה מאות מטרים, שרידי קשתות שנותרו ממבנה מפואר שהיה פעם אוניברסיטת אל זהאר. הלוחמים שאיתנו מספרים שבמשך שלושה ימים התנהלו כאן קרבות עם מחבלים. כעת, כמו רוב אתרי העניין בצפון הרצועה, המפות הישנות וצילומי הלווין כבר לא רלוונטיים. אנחנו מגיעים לים, ומולנו מתגלה מתחם לוגיסטי גדול של צוות הקרב החטיבתי של הצנחנים שאיתם פועל גם גדוד מילואים מחטיבה 4.
משטחים שלמים של ציוד כבר הגיע מישראל לכאן: אוהלים, ציוד להחלפה, תחנות לממסר קשר, משאיות, מלגזות וכל מה שבא ליד. צה"ל מעמיק נוכחות בעומק הרצועה. כמעט בלתי נתפס המרחק המטלטל שעברה החברה הישראלית מאירועי ה-7.10 ועד למצב הנוכחי שנגלה מול עינינו. האתגר של המפקדים יהיה לשמור על הלוחמים שלא יפתחו שאננות מסוכנת.
הסוריאליסטיות של המלחמה נוכחת בכל פינה. צמוד לים היפה של עזה עומד מבנה מרשים שמזכיר גני אירועים מפוארים אצלנו. רק כשכנכנס, יתברר לנו כי מדובר בסוג של אשליה: מתחם שלם שנבנה כמו תפאורת סרט קולנוע ושימש עד לאחרונה כסטודיו לצילום זוגות עזתיים מאושרים ביום חתונתם. הכל כאן "פייק", מפסנתר הכנף חסר הקלידים, קירות השיש שמתגלים כגבס וגרם המדרגות שמוביל לשום מקום. עכשיו במקום זוגות מאושרים ישנים כאן לוחמים.
מכאן אנחנו יוצאים לפגוש את מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף משנה עמי ביטון, בתוך שכונת שייח' עג'לין. מולנו רימאל, לשעבר השכונה היוקרתית הידועה של עזה ומעונם של ראשי חמאס. אומרים שפעם הייתה כאן טיילת וחנויות יוקרה. עכשיו ליד חנות הרולקס עומדים שני סוסים שכבר התרגלו לרעש מחריש האזניים של הטנקים שחולפים על פניהם במהירות. אנחנו פוגשים את אל"מ ביטון בפתח בניין יוקרתי בן עשר קומות. מהנקודה הזו הכל כבר הופך קרבי יותר: מיד נעלה לכבי הדיפנדר הפתוחים של חפ"ק המח"ט ונכנסים ללב קו המגע הנוכחי שבין הלוחמים למחבלי חמאס.
"הבוקר שני גדודים שלנו הסיירת וגדוד 202 התחילו התקפה על המתחם הזה", מצביע ביטון – ואנחנו נותנים גז לכיוון. הרכב מתקדם כמה שאפשר, וממנו אנחנו עוברים לתנועה רגלית ניסע עד איפה שאפשר עם הרכבים ומשם נתקדם ברגל, עד שנפגוש את הלוחמים בקו החזית.
ברכב מספר לי לוחם צעיר מצוות ההגנה של המח"ט, רק בן 22, שהתחתן לפני חודשיים וחצי. שבוע לאחר שיצא לחופשת שחרור הקפיצו גם אותו בשבת השחורה. כלוחם לשעבר בסיירת הצנחנים הוא השתתף במבצע האחרון הגדול בג׳נין לפני המלחמה וחשב בטעות שזה היה שיא השירות הקרבי שלו. "אנחנו יודעים שגם לאנשים בעורף לא קל עכשיו", הוא אומר.
ירדנו מהרכבים, מכאן כל ההתנהלות המבצעית שונה, הסיירת של הצנחנים, גדוד 202 גדוד שריון מחטיבה 4 וכוחות הנדסה כבדים פועלים כאן באזור שטרם טוהר, ולכן כל התנועה מבוצעת ברגל באופן זהיר ומאובטח בליווי של אש. כל התנועה המבצעית כאן נעשת מתוך תפיסה שבשטח לא נותרו אזרחים כלל, אבל עדיין פועלים בו מחבלים.
המח"ט מוביל אותנו עכשיו למרחק של כ-200 מבית החולים "אל-קודס", שבו צה"ל צפוי לפעול בימים הקרובים כפי שפעל בבית החולים "רנטיסי" ו"שיפא". בעוד אנחנו מתקרבים, קרבות מתנהלים בסמוך. "אנחנו חושדים שיש בבית החולים תשתית של חמאס", אומר המח"ט, "וכבר לפחות שלושה ימים שאנחנו שולטים על המתחם. ככל שאנחנו מתקדמים עם יותר כוחות לכיוון מזרח המחבלים הולכים יותר אחורה והוא פחות יוצא בגלל העוצמה שלנו".
"נתקלנו כבר במאות מטענים ומספר דו-ספרתי של בניינים ממולכדים", הוא מוסיף, "בשיח שלנו אנחנו קודם כל מפעילים את חיל האוויר ותוקפים. בחמש בבוקר כמה שעות לפני שהגעתם תקפנו באמצעות מטוסי קרב בתל אל-הווא, ולאחר מכן ריצופים של ההנדסה הקרבית על מנת לפתוח את הצירים לוודא שאין מטענים מתחת לכבישים. אחר כך פועלים דחפורי D-9 וטנקים, אחרי זה רחפנים וכלבים ורק בסוף הלוחמים. זו פעולה שמבצעים אותה לאט. אנחנו רק 400 מטר קו אווירי מהים ולקח לנו שלושה ימים לטהר את כל המרחב עד עכשיו".
"זיהינו צלף, פגענו בהם"
מבנה בית החולים כבר מולנו ורועי, מפקד פלוגה בסיירת, מספר לנו איך הכוחות שלו כובשים את המתחם. "אנחנו נכנסים להתקפה צפונית לבית החולים, מכיוון שכונת רימאל", הוא אומר, "ובסוף היום נסיים עם מארב על הכניסה של בית החולים, כך נאפשר לשאר הגדוד להיכנס להתקפה. מהאזור הזה היה ירי נ"ט וצלפים ממש לפני כמה דקות". גם כאן החוליות פועלות במסגרות קטנות של 2-3 מחבלים.
עם הכניסה לעומק השטח העירוני, הכוחות מוקפים בבניינים גבוהים ומגדלים שיכולים לחשוף אותם לאש צלפים. "נתפוס היום בתים גבוהים על מנת לשלוט היטב על בית החולים", אומר לנו מפקד סיירת הצנחנים סא"ל עמית, "אתמול ירו מהאזור של בית החולים נ"ט והיום היה ירי צלף. זיהינו אותם מיד, ירינו ופגענו בהם".
חוזרים לרחוב בתפר שבין שכונת רימאל הדרומית לתל אל הווא. התנועה מאובטחת. קנה של טנק מלווה אותנו כל הזמן. מבט אל הבניינים לא מותיר ספק: כאן, בלב עזה, אין כבר עיר שאפשר לחזור אליה. הפגיעה בתשתיות חמורה, אין כמעט מבנה שלא נפגע. ממסגד גדול שהיה כאן נותר רק הצריח, ומסביבו גל הריסות. ריח הביוב ברחוב מערבל נורא של גופות.
אנחנו הולכים כעת לעבר גדוד 202 שנמצא בסך הכל כמה רחובות מאיתנו. מתקדמים ברחוב מרכזי שנותר ללא כביש. מדי פעם הטנק שמלווה אותנו יורה פגז. דחפור נוגס בקיר של מבנה חשוד. התמונות והקולות הן של מלחמה בהיקף מלא ולא דומה לשום דבר בעבר שראיתי בעזה. ממדי ההרס אדירים, כולם כאן יצטרכו להתחיל הכל מהתחלה.
אלמוג המג"ד של 202 מקיבוץ נאות מרדכי אב לשני ילדים מפקד על הגדוד כבר שנה וחצי. במושגים של צה"ל הוא מג"ד ותיק, במושגים של חמאס הוא אפילו לא בתחילת התפקיד. רותם מוביל אותנו עכשיו החוצה: "זו לחימה משמעותית מאוד. אנחנו עומדים במשימה ועושים זאת במקצועיות רבה. האויב בורח ומתחבא". לדברי המג"ד, חמאס פועל בפחדנות ונמנע ממגע ישיר עם כוחותינו.
יצאנו שוב לרחוב. מתקדמים עוד לעבר כוחות שנמצאים בחזית הלחימה. אנחנו פונים ימינה – ואז נשמעת ירייה בודדת. כולם נדרכים. אין ספק: הפעם זה לא היה ירי שלנו. צלף של חמאס פתח באש. הירי היה רחוק, אבל הוא נשמע קרוב מאוד. אנחנו תופסים מחסה בכניסה לסמטה צרה.
כמה דקות, ונכנסים לתצפית נוספת בבניין חדש, מפואר וגבוה בו יושבת אחת הפלוגות של 202.
בניין משרדים משולב עם מגורים, שהחניון התת קרקעי שלו מלא במכוניות יוקרה חדשות שעכשיו עומדות מאובקות. על החלונות של המרצדס והלנד קרוזר עם הלוחיות הפלשתיניות צייר עם האצבע אחד הלוחמים את הכתובת "פלוגה ב'". הבניין הזה הוא הכי רחוק מהדימוי השגור אצלנו של עזה. מהקומה העליונה של בניין הפאר, אפשר לראות בצורה הטובה ביותר את ההרס האדיר ברחוב שמוביל לבית החולים. כל התקרבות לחלון נעשת בזהירות, איום ירי הצליפה נכון תמיד, ובמיוחד כאשר השטח מולנו עדיין לא בשליטה מבצעית של צה"ל.
עם הפנים קדימה
השמש מתחילה לרדת על עזה. בדרך חזרה אנחנו פוגשים את סגן ש', הרופאה הגדודית של סיירת גבעתי. כבר שנה וחצי היא בסיירת. בת יחידה למשפחה עם עוד חמישה אחים – ארבעה מהם נמצאים עכשיו בתפקידי לחימה בעזה ובצפון. מי כבר זוכר שבמבצע "עופרת יצוקה" רק במקרים חריגים אושר לנשים לחצות את קו הגבול, וגם אז לשעות בודדות בלבד.
לאחר הליכה רגלית ארוכה מבית לבית, אנחנו חורים לג'יפים של חפ"ק המח"ט. נוסעים על מה שהייתה פעם הטיילת היפה של רימאל. אנחנו מנצלים את ההזדמנות וגונבים עוד קצת צפונה, מתקדמים לעבר המעגנה של עזה. פעם החלק הצפוני של רימאל נחשב לעשיר ומפואר יותר מאשר הדרומי. עכשיו אין לנתון הזה כל משמעות. הכול הרוס.
באחד הבניינים נותרה חנות סלון כלות שבאופן יחסי נותרה שלמה. על הקולבים עטופות בכיסוי לבן עשרות רבות של שמלות ערב ושמלות כלה, תפורות למידה מותאמת מראש ורק מחכות ללקוחות. גם זו תזכורת כואבת למחיר המלחמה. חמאס הביא על תושבי עזה אסון בלתי נפס.
אנחנו עם הפנים קדימה. התמונות הללו של עזה החרבה אמורות היו להספיק על מנת להכניע ארגן טרור ולגרום לו להניף דגל לבן.
רבים מהאזרחים ברצועה כבר עשו את זה. אבל חמאס אינו ארגון טרור רגיל. במעשיו ובטרופו הוא הוכיח כי עמו לא מעניין אותו, ולכן גם האתגרים של צה"ל כעת גדולים במיוחד. הכוחות עובדים, אבל הזמן דוחק. אולי עסקת חטופים בפתח. בקרוב יידרשו הקברניטים להחלטות קשות. עזה שהייתה כבר לא תחזור. מה יבוא במקומה ומה יקרה בזירות המלחמה האחרות? האתגר עוד לפנינו.