ממדי ההרס בבסיס עוצבת הגליל בבירנית, כתוצאת ממטח פצצות מרגמה ששיגר חיזבאללה, ממחישים באופן הטוב ביותר עד כמה קרובים ישראל וחיזבאללה לעימות צבאי ישיר בעצימות גבוהה, עד מלחמה של ממש.
משפחת החטוף הגיעה לפרלמנט הבריטי; שלט להחזרתו הוחרם
דלת הבטון מתחת לשיפא נפרצה: התגלו ממצאים משמעותיים | כל הפרטים
המתקפה הממוקדת של חיזבאללה על מפקדת האוגדה בטילי בורקאן אינה בחירה מקרית, ולא במפתיע גם הופץ התיעוד המצולם מהצד הלבנוני, כמה שעות לאחר התקיפה. גם כאשר אירוע מהסוג הזה מסתיים ללא נפגעים, הוא מבטא עליית מדרגה נוספת, ולא רק באופן סמלי. מעל אלף חימושים מסוגים שונים - רקטות, פצצות מרגמה, טילי נ״ט מל"טים ורחפנים חמושים שיגר חיזבאללה לעבר ישראל במשך כחודש וחצי של מלחמה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
ביומיים האחרונים מגביר את חיזבאללה את האש, מרחיב את השימוש ברקטות בורקאן בעלות יכולת לשאת עד חצי טון חומר נפץ, שולח לעבר ישראל יותר ויותר כלי טיס בלתי מאוישים עם חומרי נפץ ומשגר עשרות רקטות ופצצות מרגמה לעבר מוצבים ויישובים בקו העימות והגליל המערבי. נכון שבשלב זה חיזבאללה עדיין מבצע ירי לטווחים קצרים, אבל משבוע לשבוע נרשמת הסלמה נוספת, וגם אם ישראל רוצה להמשיך ולהתמקד בהכרעת חמאס בעזה, בסופו של דבר עשוי להתרחש האירוע, שבמבחן התוצאה יחייב את ישראל להחריף באופן משמעותי את התגובות בלבנון.
נכון לעכשיו, לא נראה שיש גורם שיעצור את המשך ההסלמה בצפון, גם אם היא מתרחשת באופן מדורג. בישראל מסתכלים על המלחמה בעזה כהזדמנות לשקם גם את ההרתעה מול חיזבאללה וגופי טרור נוספים באזור, נוכח האגרסיביות של הפעולה הישראלית וההרס המוחלט שעוברת העיר עזה. מנגד, חיזבאללה עושה ככל שביכולתו להוכיח שלפחות כרגע הוא מוכן לקחת את הסיכון במלחמה, גם על חשבון לבנון, ולכאורה הוא אינו מורתע מישראל.
גבולות הגזרה של המערכה המתנהלת בין ישראל בשטחה לחיזבאללה בדרום לבנון אומנם לא השתנו באופן מהותי מאז החלה המלחמה בדרום, אבל בתוך הגבולות שסימנו בשני הצדדים, נראה שבשבוע האחרון חלה עליה משמעותית נוספת, גם אם היא לא באה לידי ביטוי במספר נפגעים גבוה יותר בלבנון או בישראל. כאן היחס עדיין עומד באופן מובהק לטובתה של ישראל, למרות שחיזבאללה הוא הצד התוקף, וכוחות הצבא נמצאים תחת תפיסה של מגננה. בתקיפות חיל האוויר בדרום לבנון, ובמיוחד בשבוע האחרון, מכוונת ישראל גם לקחת מחיזבאללה יכולות צבאיות אותן הוא מכין למלחמה. ניתן להעריך שבתקיפת מפעל האלומיניום, כפי שטענו בלבנון, הושמדה יכולת משמעותית של חיזבאללה שקשורה להגנה אווירית.
בשורה התחתונה, ישראל אינה מעוניינת כעת במלחמה בצפון וחיזבאללה רחוק עדיין מלהפעיל את עוצמות האש שלו בירי רקטות לטווחים רחוקים יותר מקו המגע. בישראל מעריכים, שהפעולה בעזה תימשך עוד חודשים ארוכים. עם זאת, משבוע לשבוע נמשכת ההסלמה הזוחלת בצפון ועימות ישיר בין ישראל וחיזבאללה נראה כמעט כבלתי נמנע. השאלה היא רק מתי.
בינתיים, למרות חוסר הבהירות בכל הקשור למגעים ולמשא ומתן שמתנהל באמצעות קטאר ומצרים, במטרה להגיע להסכם לשחרור חטופים, בעיקר נשים וילדים - בצמרת הישראלית וגם האמריקאית שוררת אופטימיות מסוימת. גובר הסיכוי לממש עסקת חטופים חלקית לשחרור של לפחות 50 ילדים ונשים בשלב הראשון, רק שבמציאות המלחמה, כשהקשר עם צמרת חמאס מוגבל, זה עשוי להימשך מספר ימים עם אפשרות סבירה שיתגלעו עוד מהמורות וקשיים בדרך. צה"ל לא עוצר. עד להסכם, צה״ל צפוי להגביר עוד יותר את הלחץ הצבאי על צפון הרצועה.
בינתיים, אצלנו בכנסת ישראל, במופע עיוולת וחוסר רגישות של חברי עוצמה יהודית בראשות השר בן גביר כלפי משפחות החטופים שחוששים לחייהם של יקיריהם - ביקשו בעוצמה יהודית להכין את חוק עונש מוות למחבלים לקריאה ראשונה, וזאת למרות שידעו כי לליכוד אין כל כוונה לקדם את החוק, והיה ברור שהדיון יעורר מהומה וסערת רגשות בקרב משפחות החטופים שהגיעו לבקש לעצור את הדיון.
את מבחן האטימות עבר השר בן גביר בהצלחה יתרה, בהפצת תמונה שלו מחבק או מנסה לפחות לחבק את גיל דיטמן, שבת דודתו נחטפה לעזה. הוא דיבר מדם לבו, הביע זעם על המינוף הפוליטי שביקש בן גביר לעשות: ״תוריד ממני את הידיים שלך. המבט שלי כאן אומר הכל. אמרתי לך - אל תחבק אותי ובכל זאת חיבקת". לאחר 45 יום מאז נחטפו יקיריהם לעזה, בני משפחות החטופים הולכים ומאבדים את סבלנותם, ומופע הניתוק של השר לביטחון לאומי רק העצים זאת יותר. את בן גביר זה כנראה עניין פחות.
ברצועת עזה, שלושת הימים האחרונים עומדים בסימן לחימה משמעותית וקשה יותר בג׳באליה, שם פועלת אוגדה 162, ובשכונת זיתון, שבה נלחמת אוגדה 36. בשני המקומות הללו נרשמת לחימה משמעותית יותר, ובצה״ל מעריכים כי יזדקקו לעוד מספר ימי לחימה לפחות עד להשתלטות מלאה על השטח.
בימים האחרונים נרשמת עלייה במספר ההרוגים לצה״ל, ביטוי ללחימה הקשה יותר שמתנהלת בזיתון ובג׳בליה. למרות זאת, ברוב השטחים כבר הושגה שליטה מבצעית, ובהם צה״ל פועל להשמדת תשתיות צבאיות, חשיפת מחסני רקטות או מפעלים לייצור נשק, וכמובן ניצול הזמן להשמדת מנהרות.
לצה״ל אין כוונה להישאר בעיר לתקופה ארוכה, וזאת במיוחד כשמרכזי הכובד הצבאיים כבר אינם בעזה, אלא בדרום הרצועה. צה״ל יידרש לקבל החלטות על נקודת היציאה הנכונה מהעיר, לטובת המשך המלחמה על פי תכניות המלחמה להמשך למרכז ולדרום הרצועה.