מלחמת חרבות ברזל: ברק איילון ואימו מירה, שנהרגו אתמול מפגיעת טיל נ"ט בכפר יובל, הובאו למנוחות היום (שני) בבית העלמין בכפר יובל. אליהו ברק, אב המשפחה, ניצל מהירי אתמול כאשר שהה בחדר אחר ומוגדר נפגע חרדה.
גרו ברעננה והחזיקו בתעודות זהות מזויפות: כך ביצעו המחבלים את הפיגוע
מתחת לרדאר: הניצחון הכפול של נסראללה בלבנון
ראש המועצה האזורית מבואות החרמון, בני בן מובחר, סיפר על המשפחה: ״משפחת אילון היא משפחה שורשית, מוותיקי היישוב - חקלאים. אנשים נפלאים, אוהבי אדם. אוהבי אדמה - אנשי הגליל. האובדן גדול והכאב עצום.
אמא מירה היתה אישה יקרה שהיתה יד ימינו של אליהו, אשת חיל שדאגה לכל בני הבית, ומצאה את מותה בתוך ביתה בשעה שהכינה ארוחה. ברק, בן מסור ואהוב, בחר להיות לצד הוריו שבחרו להישאר ביישוב כדי לתחזק את הבית והמשק החקלאי".
עוד הזכיר ראש המועצה את המצב הקשה של תושבי הצפון: "אנחנו לא אמורים להיות חשופים לירי רקטות ומטחי פגזים, אנחנו רוצים לחיות בשקט, שלווה וביטחון בחבל ארץ זה, ולא נאפשר למצב זה להימשך. אנחנו דורשים ותובעים ממשלת ישראל ומכוחות הביטחון להכות בחיזבאללה, להרחיקם לגבול, לשטח את הכפרים עד גבול הליטאני - ולייצר ביטחון אמיתי לתושבי הצפון״.
תמי, אחותה של מירה, ספדה לה: "היינו תמיד יחד - שותפות לסודות, מחובקות יחד. אספנו חוויות. במהלך השנים את ואני גידלנו יחד ילדים, עשינו שבתות אצל אבא ואמא, עזרנו אחת לשנייה ותמכנו זו בזו בשעות הקשות. הכי אהבת את השנים בהם היית הגננת בחינוך המיוחד, שם הבאת את הלב הגדול שלך. אהבת את המטבח, היית הבשלנית שאצלה באים לבדוק את האוכל בסירים. גידלת ילדים לתפארת, ולא הייתה מאושרת ממך כשכולם התאספו לארוחה עליה עמלת מכל הלב. היית סבתא מפנקת לנכדיך, שאהבו אותך והיו קשורים אלייך מאוד".
תמי סיפרה עוד על הדאגה לאחותה במהלך המלחמה: "כשהחלה המלחמה, התחננתי שתצאי ותבואי אלינו, אבל את המשכת בשלך - נשארת בבית. אמרת שהכל יהיה בסדר, אמרת לי לא לדאוג. מירה אחותי בעלת לב הזהב. אני לא מאמינה שאני נפרדת - ומחר לא אוכל להתקשר אלייך יותר. לא נוכל להיפגש יותר לקפה, לא נוכל לשוחח - רק דיברנו על האזכרה לאמא. ותראי איפה אנחנו היום. תחסרי לי מאוד, אחות יקרה".
עוד ספדה לאחיינה: "ברק אחיין אהוב, בטוחה שאמא למעלה תשמור עלייך ותדאג לך. היית חרוץ, לקחת את המשק לידייך, כל כך אהבת עבודת כפיים. היית אבא מסור - אב למופת, השארת אותנו עצובים וכואבים".