בחודש שעבר, מספר יישובים בגבול הצפון עתרו לבג"ץ בדרישה לפנות אותם ולפצותם על הנזקים שנגרמו להם מאז פרוץ המלחמה. שבעה מהיישובים שעתרו הם בטווח של עד חמישה קילומטר מהגבול, והם הוכנסו לרשימה שהסמיכה את שר הביטחון לפנותם, אולם בפועל לא פונו.
"מודאגים שדמם יישפך לשווא": ראשי הרשויות בצפון מתריעים מדילול כוחות
ראש המועצה זועם על נתניהו: "אין לו תשובה לאי הוודאות בצפון, אמר לעצמו 'נקסט' בפגישה"
שבעת היישובים הנוספים הם בטווח של 5-8 קילומטר מהגבול ושגרת חייהם נפגעה קשות, בדומה ליישובים שהמדינה פינתה. כזכור, בימים הראשונים של המלחמה, קיבלה הממשלה את החלטת 975, שעניינה כאמור בקביעת תוכנית פעולה לאומית לביצוע פינוי אוכלוסייה המתגוררת ביישובים במרחק 5-0 ק"מ מגבול לבנון.
בעתירה, שהוגשה ע״י עו״ד הרן רייכמן בהובלת הקליניקות המשפטיות בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, טוענים ועדי 12 יישובים בצפון כי מאז אסון ה-7 באוקטובר וההוראה לפנות בדחיפות את תושבי היישובים סמוכי הגדר בגבול לבנון, "הפך המחדל הביטחוני המערכתי לחידלון ממשלתי בתחומים שונים, וחידלון מרכזי בפעולת הממשלה הוא הטיפול בתושבי ותושבות קו העימות בצפון הארץ".
בסוף השבוע האחרון, המדינה השיבה לטענות העתירה וביקשה לדחות את ההחלטה לפנות את תושבי היישובים סמוכי הגדר, שממוקמים מעל ל-3.5 ק״מ מגבול לבנון: ״ההמלצה הביטחונית-מבצעית של צה"ל לפנות את היישובים המצויים במרחב 0-3.5 ק"מ נבעה בעיקרה מהאיום הביטחוני של חדירת מחבלים משטח לבנון לתוך שטח ישראל במטרה לרצוח או לחטוף, ירי טילי נ"ט מונחה וישיר לעבר יישובי קו המגע והצירים המרכזיים במרחב זה - וכן מתוך צרכים מבצעיים של צה"ל במרחב״, תיארו בתשובה לעתירה את הגורמים לזכאות היישובים, שנמצאים עד 3.5 ק״מ מגבול לבנון לפינוי.
בהתייחסות ליישובים העותרים - נטען כי אין הצדקה ביטחונית לפינויים: ״הגורמים המוסמכים בצה"ל סבורים כי אין הצדקה ביטחונית או מבצעית לפינוי היישובים המצויים במרחק העולה על 3.5 ק"מ מגבול לבנון – עמם נמנים גם יישובי העותרים – וכי חרף הקושי המובן הכרוך בחיים לצד אזורי הלחימה, ניתן להגן על שלומם וביטחונם של התושבים במרחב זה, תוך שמירה על מדיניות והנחיות פיקוד העורף, וכן כי ניתן להבטיח אספקת מוצרים ושירותים בסיסיים עבור מרחב זה. לפיכך, בעת הזו, צה"ל לא המליץ בפני שר הביטחון על פינויים של יישובים אלה - סה"כ שמונה יישובים, מטעמים ביטחוניים או מבצעיים״, כך נכתב.
על התשובה התרעמו תושבי היישובים בגבול הצפון שאינם זכאים לפינוי. מתחילת המלחמה, הם מנהלים מאבק משפטי ותקשורתי עיקש כדי להיות זכאים לפינוי, וטוענים עוד שהם אינם מרגישים בטוחים בבתיהם - מאחר שחשופים לאיום ביטחוני מיידי. בהמשך לתשובת העתירה, הביעה ביקורת אורית ישקין צ׳רכי, ממובילי המאבק, תושבת גבול הצפון שלא זכאית לפינוי מביתה: ״תגובת ממשלת ישראל מנותקת מהמציאות. מציירים תמונה של שגרת חיים מלאה, מבחינת המדינה יש חינוך, יש בטחון, יש אספקה מלאה של מוצרים ושירותים לתושבים - אך כל זה לא מתכתב עם החיים בפועל״.
עוד מוסיפה יו״ר מושב עבדון, אולגה יפרח: ״לא להכליל את עבדון בתוכנית הפינוי של גבול הצפון מרגיש כמו טעות אחת גדולה. אני באמת רוצה להאמין שזו טעות ולא שיקול כלכלי או פוליטי כלשהו. רוצה להאמין שהחיים שלנו שווים יותר מהכל, שבריאות הנפש שלנו ושל ילדינו חשובה למקבלי ההחלטות, רוצה להאמין שהתרומה הכלכלית של העסקים הקטנים והבינוניים שלנו נספרת ונחשבת בכלכלת ישראל. רוצה להאמין שזו טעות ולא החלטה מכוונת לא להכליל בתוכנית הפינוי מושב שנמצא פחות מ-4 ק"מ מהגבול, מושב שמוגדר על ידי צה"ל כשטח עוין החשוף לירי נ"ט, מושב המוגדר כיישוב קו עימות כל השנים".
"בנוסף אומרים שיש לנו מספיק מיגון, אך בפועל אין ממ״דים לרוב תושבי היישוב. אנחנו בטווח של אפס שניות, כשנורה טיל נ״ט מלבנון - לא נשמעת אזעקה, אין לנו זמן להתגונן. בנוסף, על פי התשובות של הממשלה במכתב, ניתן לראות שאין מודעות למצב בשטח - ולסכנה שאנו נמצאים בה. אנחנו נמצאים בשדה קרב יום יום, עם איום ממשי - אך שוכחים מאיתנו. אנו מקווים שבסוף - בג״ץ יעשה צדק איתנו. אנו נמשיך להילחם עד כמה שאפשר״, הוסיפה.