שישה חודשי טרור: מפקדי האינתיפאדות הקודמות מסבירים למה הפיגועים לא ידעכו

"אני לא רואה את זה דועך בעוד כמה חודשים", אומר אל"מ בדימוס משה גבעתי, שבאינתיפאדה הראשונה, שפרצה ב־1987, שימש כמפקד מחוז דן בפיקוד העורף. "כל אינתיפאדה נמשכה בערך חמש שנים. אתה יכול לקרוא לזה 'אינתיפאדת הסכינים', 'הצעירים' או 'הבודדים', אבל זה לא ידעך בקרוב".
 

בשנת 86' מונה גבעתי למפקד חטיבת אזור יהודה ושומרון, ובמהלך האינתיפאדה הראשונה הקים את חטיבת יהודה, תחת אוגדת איו"ש, והיה למפקדה הראשון. את שורשי ההתנגדות הפלסטינית הוא חווה על בשרו. הפעם, הוא אומר, מדובר ביצור מזן חדש. "אין שום קשר בין האינתיפאדה הראשונה לזאת", הוא פוסק. "אומנם הסיבות לביצוע הפיגועים הן אותן סיבות, ובעיקר התסכול ההולך וגובר מאז שאנחנו שולטים בשטחי יהודה ושומרון, אבל באינתיפאדה הראשונה הייתה התפרצות עממית של הפגנות המוניות של נשים, ילדים ומבוגרים. האינתיפאדה ההיא הייתה מאבק עממי יותר, ורק אחר כך היא קיבלה צורה של כל מיני התארגנויות. עוד לא היו אז מחשבים כמעט או אינטרנט, התקשורת הייתה באמצעות כרוזים ושידורים ברדיו. לאט־לאט, כשהכתבים החלו לעשות כתבות בשטח, יכלו גם בטול כרם לראות מה קורה בחברון".

לדבריו, האינתיפאדה הראשונה התבטאה בהפגנות המוניות ובהבערת צמיגים או בהשתלטות על כפרים והכרזתם כשטח משוחרר. "עד שבאנו וכבשנו חזרה כמובן", הוא ממשיך. "כמעט לא היו פיגועים. רק פה ושם, בעיקר בחברון, כי שם יהודים הולכים בתוך הקסבה".

"זו אינתיפאדת אינטרנט", טוען גם ניצב בדימוס שלומי קעטבי על גל הטרור הנוכחי. "אין תשתית. מישהו קם בבוקר, קורא משהו ואומר: 'אני עושה מעשה'".

באינתיפאדה הראשונה שימש קעטבי מפקד העיר העתיקה בירושלים במשמר הגבול, אזור שהיה ונותר חבית נפץ בעלת פוטנציאל התלקחות גבוה. באינתיפאדה השנייה, שפרצה ב־2000, הוא כבר מונה למפקד מחוז יהודה ושומרון במשטרה. "מאחורי האינתיפאדה הראשונה, בשלביה המתקדמים, הייתה ישות שארגנה את זה", אומר קעטבי. "הייתה ישות שחוללה, הסיתה ותיאמה את הכל. הייתה ממש מדיניות של פיגועים. מתכננים מתי לפגע ומתי לא. היה ארגון. היום, לעומת זאת, בגלל האינטרנט כולם מושפעים. תוסיף לזה את העובדה שכמעט לכולם היו נפגעים מדרגה ראשונה או שנייה, וקיבלת את מה שאתה רואה היום ברחובות".

עמי מיטב, לשעבר בכיר בשירות הביטחון הכללי, מוצא הבדל נוסף בין האינתיפאדה הראשונה לגל הטרור הנוכחי. לטענתו, בניגוד להיום, "הסיבה המרכזית לפרוץ האינתיפאדה הראשונה לא הייתה כדי להגיע למדינה. היא הייתה פיצוץ של תסכול של 20 שנה תחת שלטון ישראלי משפיל".
 

במהלך האינתיפאדה הראשונה שימש מיטב רכז אזור הדרום בשב"כ. באינתיפאדה השנייה הוא כבר היה רכז אזור המשולש וירושלים בשב"כ. "האינתיפאדה השנייה הייתה כבר תוצאה של מצב שבו ערפאת מכין את כל השטח לקראת בעירה ומחפש את התירוץ המתאים", אומר מיטב. "אריק שרון סיפק את זה כשעלה להר הבית. זו הייתה אינתיפאדה מתוכננת על ידי גורמי הרשות".
 

גם לתקופת הדעיכה של שתי האינתיפאדות ההן יש השלכה על מה שקורה כיום. "את האינתיפאדה הראשונה לקח שנים לדכא", אומר גבעתי. "עשינו את זה בעיקר על ידי אמצעים לפיזור הפגנות, שעד אז לא היו, ופותחו לאורך הדרך. היו רק רימוני גז, ולאט־לאט צה"ל הלך ופיתח אמצעים נוספים, כמו כדורי פלסטיק או גומי. רק מאוחר יותר הוקמו יחידות מסתערבים".

לפלסטינים, הוא אומר, נדרשו שנים של התקוממות מאורגנת כדי להבין שזו אינה מובילה לדבר. לדבריו, מה ששבר אותם היה כשהצד הישראלי החל לפגוע בבכירי ההנהגה הפלסטינית. "נכון שהאינתיפאדה הראשונה האיצה את תהליך אוסלו, שהביא להקמת הרשות, אבל היא לא רק הביאה לפתרון, אלא גם לגל טרור – אם אתה זוכר את קורבנות השלום של פרס ורבין", אומר גבעתי. "אלו היו פיגועים איומים ונוראים. אחר כך באה האינתיפאדה השנייה. היא התנהלה כשכבר היו כוחות שיטור פלסטינים חמושים. זה כבר היה בעייתי יותר. ואז אחרי פיגועים חמורים, כמו זה שבוצע במלון פארק בנתניה, אחרי שמצאנו את עצמנו לוחמים בחמושים מכל מיני חוליות פח"ע, יצאנו למבצע חומת מגן. אז גם האינתיפאדה הזאת לא הביאה את הפלסטינים לשום מקום".

לדברי הבכירים לשעבר, מה שמזין את האינתיפאדה הנוכחית הוא, כאמור, בעיקר האינטרנט, שמאפשר תקשורת זמינה ופשוטה. "האינטרנט יוצר אווירה שמעודדת פיגועים הרבה יותר בקלות מאשר כשהתקשורת התבססה רק על רדיו וטלוויזיה", אומר אלוף במיל' גיורא איילנד, לשעבר ראש אגף התכנון בצה"ל באינתיפאדה השנייה וראש המועצה לביטחון לאומי (המל"ל). "יש פה אווירה שניזונה מדאע"ש, למשל השימוש בסכינים, וגם מרכיב האכזריות".

"מה שקורה עכשיו מונע בעיקר על ידי הצעירים, כי הם אלה שמשתמשים ברשתות החברתיות", מוסיף גבעתי. "הם גם לא מפרנסים, וההורים לא מעניינים אותם. יש קריסה מוחלטת של הסמכות – ההורית, המורית, המנהיגותית. תחשוב כמה זה נורא שילד שלא משתייך לשום ארגון ולא מפרנס - עושה פיגוע בגחמה של רגע, ואז הורסים את הבית של ההורים שלו".

"אם לא יהיה שינוי במה שקורה ברשתות החברתיות, ואני לא רואה שינוי כזה קורה בקרוב, אז השד שיצא מהבקבוק בספטמבר לא יחזור חזרה", אומר מיטב. "הטפטוף הכואב הזה שאנחנו רואים ברחובות היום - יכול להיות שזו הולכת להיות שגרת חיינו בשנים הקרובות וספק רב אם אפשר לעשות משהו כדי לעצור את זה".

לדברי מיטב, בדוגמה מהדהדת לכך נתקל בשבוע שעבר. "פגשתי אישה מנצרת", הוא מספר. "מוסלמית, משכילה מאוד, חכמה מאוד, מעורבת מאוד בחיים היהודיים, אבל משוכנעת שמדינת ישראל חופרת מתחת להר הבית. היא אומרת לי: 'ברור שזה נכון!'. זה בערך כמו שיבוא אדם וישכנע אותי שהירח זורח ביום והשמש בלילה. אותו חוסר סבירות. אז עובדתית, אומרים שקרים שוב ושוב, ולבסוף הם נקלטים גם באוזניים אינטליגנטיות, שלא לומר אוזניים שמחפשות לצרוך את זה".
 

היעדר תשתית מאורגנת הופך את הגל הנוכחי ללא יציב ובלתי ניתן לחיזוי כמעט. "גם אם היה אינטרנט באינתיפאדה הראשונה, היא לא הייתה שונה ממה שראינו", אומר קעטבי, "כי היה מישהו שארגן את זה, מה לעשות ומה לא לעשות. היום יש אווירה של הסתה, ובמצב כזה תמיד יהיה אותו אחד שיושפע. אותו נער, קטין, שרוצה להיות גיבור ויוצא בוקר אחד לפגע".

"היכולת שלך להילחם בטרור תלויה ביכולת שלך לייצר מודיעין בזמן אמיתי", מוסיף איילנד. "אבל בשביל זה אתה צריך לדעת מיהו האויב. אבל אם כל האויבים שלך הולכים לישון בלילה, ובשלב הזה אפילו עוד לא יודעים בעצמם שהם האויב, ורק כשהם קמים בבוקר הם מחליטים שהם אויב – יש פה קושי רב מאוד. וזה דבר שהוא בהחלט מתסכל".

"פתרון שתי המדינות בעייתי כי הוא מאופיין בפרדיגמה של משחק סכום אפס, שמזמן נתפס בעולם כאופציה גרועה. לא מצליחים להתקדם עם הפתרון, לא מפני שלא יודעים את פרטיו, אלה ידועים לכולם. השאלה היא אם אתה יכול ליצור שינוי דרמטי במסרים שיוצאים מהרשות הפלסטינית. התשובה מבחינתי היא שיש לכך אפשרות, אבל זה לא יקרה על ידי כך שתשכנע אותם. זה גם לא יקרה מזה שתטיף להם או תאיים עליהם. אתה כן יכול לעשות את זה בעזרת עסקת חבילה. תאמר 'אתם - הרשות הפלסטינית - תבצעו שינוי דרמטי בכל חבילת המסרים שלכם, ותקבלו משהו בתמורה'". 

התמורה, מבחינת איילנד, צריכה להיות טיפול בבנייה בהתנחלויות, סוגיה שמקוממת את הפלסטינים ואת העולם כולו, כולל ארצות הברית. "תסתכל על המפה כפי שהיא היום ותסמן קו בכל יישוב ויישוב, לרבות יישובים בודדים", מציע איילנד. "תסכים איתם שכל עוד אתה בונה בתוך השטח הזה, זו בעיה שלך. מצד שני, תקפיא את הבנייה בשטחים הפתוחים. זה יעניק הישג גדול מאוד לפלסטינים. אם גורם שלישי, האמריקאים או אחרים, מבטיח את זה - יצרת דיאלוג, הורדה של מתח".

אמצעי ענישה, אומרים הבכירים לשעבר, עשויים להיות אפקטיביים, אך לזמן מוגבל מאוד. "יש דבר אחד שלמדתי מאריק שרון עוד כשפיקד על עזה, וזה הנושא של גירוש משפחות פלסטיניות", אומר גבעתי. "זה ישמש כלי הרתעה וירגיע את השטח, אבל במקביל צריך לתת לכמה שיותר פלסטינים לבוא לעבוד כאן, במקום הסודנים או הסינים. תן להם כלכלה. הם לעולם לא יאהבו אותנו, גם לא ערביי ישראל, אבל הם יוכלו לחיות. כל פיגוע שסוגר להם מקורות פרנסה מחמיר את המצב".

"אין עונש חזק יותר מגירוש", מוסיף מיטב. "זה גרוע מהריסת בתים. אבל ספק רב אם החוק יאפשר דבר כזה. אני גם לא רואה איך אפשר למנוע מאישה מוכה לצאת לפיגוע בצומת גוש עציון. אז כנראה שלא נצליח לממש עונש כזה עם החוק הבינלאומי כפי שהוא, ולכן אולי צריך להתכונן למציאות שבה כמו שאנחנו משלמים מחיר בכבישים - נשלם מחיר בדקירות ובפיגועים בודדים".