לקראת אירועי יום הזיכרון והמחלוקת באשר לביקורי השרים בטקסים, שוחח השר עמיחי אליהו עם בן כספית ואריה אלדד ב103FM וסיפר על תקופת שירותו במלחמת לבנון השנייה ועל חברים שאיבד בדרך.
"אני טרוריסטית? שיתבייש לו": אימהות שכולות מגיבות לדברי השר אליהו
"מרד זה חוסר הכרה בסמכות": לאחר הסערה שעורר - השר מעוצמה יהודית משיב
"יש כמה חיילים שהיו איתי במלחמה, דווקא בתור מילואימניק, אבל יהודה גרינפלד ספציפית נהרג מקטיושה כשהם ישנו בכפר גלעדי. נכנסנו ללבנון קצת אחרי תשעה באב, בשנת 2006. יהודה ישב לצידי באוטובוס, לארוך כל הדרך דיברנו על החיים שלו ועל המשפחה שלו. גילי על מותו יום או יומיים אחרי שזה קרה, תוך כדי קרבות בלבנון. יהודה הוא אחד הגבורות שאני רואה לנגד עיניי, אבל יש לי גם חבר שלא קרה לו שום דבר גופנית בלבנון, אבל שנים אחר כך הוא כבר לא יכול היה להכיל את זה. הרבה פעמים הייתי מדבר איתו על מה שצף לו, עד השעות הקטנות של הלילה - אדם יקר מאוד", סיפר בתחילה השר אליהו.
"אין משהו פרטי ביום הזה. יום הזיכרון הוא יום זיכרון של כולנו, של העם, של המדינה, כקולקטיב שחי בזכות המוות שלהם, כי הם נלחמו למען החיים המשותפים של כולנו ולמען הערכים שכולנו מאמינים בהם. כשאני מגיע ליום הזיכרון, אני מרגיש שזה משהו שהוא גדול יותר מאדם אחד. יש בזה משהו אינסופי, משהו שנוגע בנצח, משהו שהוא מעבר למגבלות הגוף והזמן, משהו שהוא ענק", הוסיף.
בהמשך הוסיף, וציין: "אנחנו מוקפים באנשים שנתנו את הדבר הכי יקר והכי משמעותי שיש לנו בעולם הזה בשביל שכולנו נוכל לחיות פה ולקיים מדינה. אני לא מדבר על זה רק ממקום של כאב, אלא גם ממקום של עוצמה. בעבודה שהם הלכו למלחמה, באופן מסוים הם אמרו שהמדינה הזו חשובה יותר מהחיים שלהם. מה שקורה פה ב־75 שנה האחרונות זה נס שהוא גדול מהחיים, וזה מחייב ונותן חזון, אבל גם פרופורציות לכל דבר".
סייע בהכנת הכתבה: דוד זבולוני 103fm