הורים לילדים שצפויים להתחיל בחודש הבא שנת לימודים חדשה בגנים זועמים על ההחלטה לדון בתיקון לחוק המצלמות רק במהלך החורף. עו״ד סיון פדידה, לשעבר יועצת חקיקה לסגן שרת החינוך ומנהלת מרכז קהילתי אגמים, סיפרה היום (שני) למעריב על התחושות הקשות בקרב ההורים, וטענה כי "עד שלא ימנו גורם מוסמך שצופה במצלמות אונליין בכל מעון, אין ברירה אלא להעביר את השליטה לידיהם".
חוק המצלמות: מה גרם לשרה נתניהו "להיכנס לאירוע" ולתקוף את קיש?
"לפני כמה שבועות מתחת למרכז הקהילתי אותו אני מנהלת ראיתי אמא מצלמת במצלמת אייפון מבעד לגדר גן העירייה את ההתרחשויות", היא מספרת. "שאלתי אותה אם הכל בסדר והיא ענתה לי שהיא חושדת כבר הרבה זמן, וששמעה את הגננות צועקות על הילדים. אמרתי לה שאשתדל לשים לב ואם אחשוד או אראה משהו אדווח לה. בתוכי חשבתי שזו ממש חדירה למרחב הפרטי של הגננות להגיע כך עם מצלמת איפון ולהתחיל לצלם. מי רוצה שיצלמו אותו כל הזמן במקום העבודה, ומה אם היא מגזימה ומדובר רק בצעקות מדי פעם? זה יכול להכתים גננת וצוות שלם לשווא. לכן, אולי כדאי שתפנה מסודר למשטרה ותדווח על חשדות, יקחו את החומרים יעברו עליהם כמו שצריך ויעדכנו אותה".
בהמשך לכך, היא מסבירה כי "בשנת 2018 עבר חוק המצלמות בגני ילדים, שקבע לראשונה חובה להציב מצלמות בגני ילדים בגילאי 3-0. בדברי ההסבר נכתב כי ההסדר החדש נועד ליצור איזון 'בין הצורך למנוע ולאתר את הפגיעה בפעוטות חסרי ישע כדי להגן על חייהם, בריאותם וכבודם, לבין השמירה על כבודם ופרטיותם של הפעוטות, של אנשי הצוות במעון ושל כל אדם אחר הנמצא במעון'. החוק מחייב התקנת מצלמות ללא קול במעון ששוהים בו יותר משבעה ילדים, הצילומים נשמרים בין 30 ועד 90 ימים ממועד הצילום, אך אסור לצוות המעון או להורים לצפות בחומרי המצלמות אלא רק למשטרה לצורכי חקירה. כלומר, למעשה אך ורק שעולה חשד למעשה פלילי. מאז מבקשים חברי הכנסת שאשא ביטון ואופיר כץ לעשות כמה תיקונים שירחיבו את אופן הצפייה במצלמות כך שגם מנהל יחידת הגיל הרך ברשות וגם ההורים יוכלו לצפות (בתיקון האחרון של כץ) במצב אונליין. ואני אומרת: על מה קול הזעקה? למה לחכות עד שיהיה חשד לפתיחה בחקירה, המשטרה תאלץ לאסוף תשתית ראייתית מספקת ובינתיים ילדים חסרי ישע נמצאים במקום לא בטוח. זכותם של ההורים לדעת לאן הם שולחים את ילדיהם ולמנוע אסון בזמן אמת. הורים מרגישים את ילדיהם ואי אפשר לזלזל בחשדות שלהם".
לדבריה, "הגיל, הטיימינג והמקרים שמתגלים הם שמבחינים את התופעה משאר תופעות מוכרות. הרי אנחנו מצולמים בכל פינה ומודעים היטב ליתרונות שבמצלמות. אם נגנב לי ארנק במסעדה בעל העסק יאפשר לי ככל הנראה לעיין בחומר שצולם על מנת לתפוס את הגנב ולהשתמש ב"ראיית הזהב" לצורך החקירה וההליך הפלילי. רק שכאן לא מדובר בארנק אלא בחיי נפשות תמימות והטיימינג במקרה זה הוא קריטי. הקושי הראייתי במקרים הללו נובע מחוסר היכולת של ילדים בגיל זה לדבר, אין עדים ויש קושי משמעותי להוכיח התעללות".
עו"ד פדידה טוענת כי "במצב הנוכחי, כשהפיקוח במשרד החינוך אינו מספק ויש מחסור בכוח אדם במשטרת ישראל, עד שלא ימנו גורם מוסמך שצופה במצלמות אונליין בכל מעון, אין ברירה אלא להעביר את השליטה לידי ההורים שיהוו למעשה עיניים נוספות ויוכלו לדווח, כך שהתיעוד אצלם ביד. התיקון גם מסיר את חוסר הוודאות ומונע הפצת שמועות וחשדות לשווא בקרב ההורים, דבר שכשלעצמו יכול לגרום נזק ובהלה מיותרת, כך למעשה מגן על הצוות מפני טענות סרק ודווקא מחזק את מעמדן. בנוסף, ניתן לבחון התנהגויות לא נאותות של הצוות ואת מידת התאמתו לתפקיד, ובאותה נשימה להפריך שמועות של הורים כנגדם, בייחוד בגילאים הגבוהים יותר כאשר הילד טוען דבר אחד והגננת או הסייעת דבר אחר".
בהתייחס לטיעון של יו"ר הסתדרות המורים, יפה בן דוד, שזה יגרום למחסור חמור בגננות ומדובר בצעד שמביע אי אמון בהן, היא אומרת: "בכל הכבוד, זה טיעון לא משכנע. מחסור בחינוך הציבורי היה וכנראה יהיה כך או כך. הפיקוח צריך להיות משמעותי ואפקטיבי גם בגני עירייה. מי שרוצה לעבוד עם פעוטות צריכה להבין את משמעות הביטוי: 'חסר ישע' ולהחליט אם היא רוצה לטפל בהם ולהגן עליהם, שום מצלמה לא צריכה לשנות את אופן התנהלותה. אולי יקרה ההפך, יבואו הטובות והאיכותיות למשרה. פגיעה באמון? כשמדובר בחסרי ישע האמון צריך להיבחן כל הזמן ולפני שמדברים על אמון צריך לדבר על הכשרה והתאמה לתפקיד".
את דבריה היא חותמת באומרה כי "מגפת הסייעות והגננות המתעללות היא פצצה מתקתקת ואנחנו חייבים לעצור אותה בזמן המתאים, להתעללות פיזית ונפשית בגיל הרך יש השפעות ונזקים לטווח הארוך שלהם יידרשו עוד שנים של טיפולים. אם החשדות של אותה אמא שצילמה מבעד לגדר יתבררו כנכונים והיא חלילה תהיה עדה למקרה התעללות, במצלמת האייפון הקטנה שלה היא מונעת אולי מקרים נוספים כאן ועכשיו ואין צורך לחכות, אסור לנו לחכות".