שופטי בג"ץ ענת ברון, דוד מינץ ויעל וילנר החליטו היום (חמישי) להוציא צו על תנאי בדיון בעתירות שעניינן אי כינוס הוועדה לבחירת שופטים, והורו לשר המשפטים יריב לוין לנמק מדוע אינו מכנס את הוועדה לבחירת שופטים. שוחחנו עם עו״ד גיא שנער ועו״ד סיון פדידה כדי שיעשו לנו סדר - מה המשמעות של צו המניעה שהוציא בג"ץ?
"החלטה שהתקבלה בחוסר סמכות": לוין מבקש לבטל את צו המניעה נגדו
גורמים בקואליציה במתקפה על בג"ץ: "מפגינים שימוש לא אחראי בכוח המשפטי"
לדברי עו״ד גיא שנער, מומחה במשפט פלילי ומנהלי, יש בהחלטת העליון חשיבות גדולה, שכן בכל הליך משפטי, גם פלילי וגם אזרחי או חוקתי, סדר הבאת הטיעונים והראיות יכול במידה רבה לקבוע את התוצאה: ״במשפט האזרחי התובע מתחיל להביא את טיעוניו כדי לזכות בדין, ואילו במשפט הפלילי המדינה היא זו שצריכה להוכיח את אשמת הצד השני מעל לספק סביר. מי שפותח בהבאת טיעוניו והוכחת עמדתו, משימתו קשה יותר, אם בית הופך את סדר הנטלים. בהחלטת העליון למתן צו על תנאי אשר מחייבת את שר המשפטים לנמק מדוע אינו מכנס את הוועדה לבחירת שופטים, יש משום עמדה מקדימה לעמדת בג״ץ שלפיה הנחת המוצא היא כי יש לכנס את הוועדה. כאשר בית המשפט העליון אומר לשר המשפטים ״נמק מדוע אינך מכנס״, הוא רומזת כי על נימוקים אלה להיות משכנעים וכבדי משקל. יחד עם זאת, חשוב לציין כי במקרים רבים הצליחה הרשות המנהלית לשכנע את בג״ץ בעמדתה, הגם שחוייבה לנמק תחילה מדוע פעלה או לא פעלה״.
עו״ד שנער מצדד בהחלטת בית המשפט העליון, ״לא משום כל נקיטת עמדה שבין הצדדים לרפורמה המשפטית, אלא אך משום העובדה שלמערכת המשפט חסרים מאות תקנים של שופטים לכל אורך השדרה השיפוטית, חוסר אשר הציבור משלם את מחירו בדמות התמשכות רבה בהליכים המשפטיים שמנהל האדם מן הישוב, במסגרתם הוא אף עשוי להמתין שנים להכרעה שיפוטית ולסעד בעניינו״. לדעת עו״ד שנער, ״בעיית העומס בבתי המשפט הוא זה שצריך לעמוד לעיניי הרשות המבצעת, ומבחינה זו, נדמה לי כי שופטי בג״ץ מעוניינים בכינוס הוועדה לבחירת שופטים לטובתו של הציבור״.
ההזדמנות של לוין להיות שר המשפטים של כולם
לדברי עו״ד סיון פדידה, לשעבר יועצת חקיקה, . הצו, שהוציאו שופטי העליון כב' השופט דוד מינץ (שכזכור מונה בתקופתה של השרה איילת שקד), כב' השופטת ענת ברון, וכב' השופטת יעל וילנר לא מחייב את לוין לכנס את הוועדה, אך ביום 19 בספטמבר יתקיים דיון אחד בלבד בעתירות נגד אי כינוס הועדה ולאחריו תתקבל החלטה. משמעות הצו היא שהנטל להסברים כעת עובר ללוין. לוין מנגד, הגיש בקשה לביטול הצו בטענה שלבית המשפט אין סמכות לקבוע בעניין כינוס הועדה והסמכות נתונה לשיקול דעתו הבלעדי.
אז נכון הדבר שאין בהוראות החוק הוראה מפורשת המחייבת את לוין לכנס את הועדה וזאת בהנחה ולא ראה לנכון למנות שופט שהיא למעשה סיבת הכינוס. נהפוך הוא, החוק משתמש בביטוי: "ראה שר המשפטים" ולא "ראתה הועדה" וגם לא "ראתה היועצת המשפטית". כמו כן, אין בחוק הוראות בעניין פרקי זמן לכינוס הועדה והועדה רשאית לקבוע את שאר סדרי דיוניה ועבודתה. שיקול הדעת הנרחב שמותיר החוק ללוין מאפשר לו להחזיק את כינוס הועדה באוויר עד אשר יראה לנכון או עד אשר תתבהר התמונה בעניין עילת הסבירות ומתוך הפגנת כוח כחלק מהשיח המתלהט בין הרשויות.
בג"ץ משתמש בסמכותו במטרה להביא לכינוס הועדה, ומנגד טוען לוין ששיקול דעתו האישי הוא חלק מהאיזון החוקתי בין הרשויות שכשלעצמו במקומו עומד. לומר שלוין פועל בניגוד לחוק זה לא מדויק, לוין משתמש בסמכויותיו בהתאם לחוק אך נראה שבאופן שימושו מרחיק לכת. בעמדת היועצת המשפטית נכתב שבשל צורך אובייקטיבי במינוי שופטים קמה חובה על השר לכנס את הועדה ועל כך הויכוח הפרשני. יש לזכור שכינוס הועדה לבחירת שופטים הוא קריטי ליעילות וליציבות מערכת בתי המשפט, לקיצור הליכים משפטיים הנוגעים לדיני נפשות ולמען כבוד המוסד הזה.
מכל מקום, נראה שאנחנו בתחילתה של המלחמה הקרה בין הרשויות והאזרח הפשוט שרוצה לקבל מערכת משפטית טובה ויעילה, מיואש ובעיקר מפסיד בגדול.