ב־7 באוקטובר נקרא בן הזוג של פנינה תמנו שטה למילואים. ארבעה חודשים ספרה יו"ר סיעת המחנה הממלכתי ושרת העלייה והקליטה לשעבר עד שראתה אותו בבית. הוא נלחם בח'אן יונס כמפעיל דחפור D9 ותמנו שטה, שידעה שמפעילי הדחפורים נכנסים בין הראשונים לשטח, נטרפה מדאגה.
ארה"ב ובריטניה הכריזו: אלו הסנקציות החדשות נגד איראן
"מצות ויין לחטופים": הפנייה הלא צפויה של שר הממשלה לאו"ם
"גם הילדים נכנסו לחרדה, כי למרות שהם קטנים, הם מבינים הכל", היא נזכרת. "בכל פעם שהייתה אזעקה הם פחדו גם על אבא שלהם וגם מחדירת מחבלים. הבעיה הייתה שהוטל עליי לנהל את חמ"ל חברי הכנסת, ובגלל שאני נבחרת ציבור הייתי חייבת להגיע למשפחות, להלוויות, לניחומי אבלים. וכך יצא", קולה של תמנו שטה נשבר, "שלא הייתה לי הפריווילגיה להגיד לילדים, אני יודעת שלקחו לכם את אבא, ואני יודעת שאתם פוחדים, אבל אמא פה".
אז מה עשית?
"נעזרתי במשפחה, וזה לא היה פשוט. הכל היה בכאוס גדול, במתח, בחרדה גם לציבור, גם לילדים וגם לבן הזוג. עד כדי כך הייתי בסטרס, שבלילות מצאתי את עצמי מתעוררת מחריקות השיניים של עצמי. חודשיים אחרי המלחמה המורה של הבן שלי התקשרה ואמרה שהילד לא מרוכז. אמרתי לה, אני מבקשת שתגלי סובלנות כי אבא שלו בעזה. והיא נדהמה. אמרה לי, לא ידעתי, הוא לא סיפר. ושם נדלקה לי נורה אדומה. אמרתי, לא יכול להיות מצב שבו אבות מגויסים למילואים לתקופה ארוכה, האמהות מתמודדות לבד עם העורף, אף אחד לא יודע, לא שומע, ואין להן כתובת ומענה".
כך נולדה הכתובת המשמעותית הראשונה לנשות חיילי המילואים במערכה הנוכחית. תמנו שטה גייסה את הוועדה למעמד האישה ולשוויון מגדרי שהיא עומדת בראשה לצורכי השעה, השם לא התחלף, גם לא האנרגיות, רק המטרה התחדדה. "היו לילות שנשים הגיעו לדיונים בוועדה עם תינוקות על הידיים, וסיפרו על האתגרים והקשיים, ובגלל שהייתי במצב דומה, לא באמת היה צריך להסביר לי באיזה הקרבה ומחירים מדובר".
"ואז ציון חזר מעזה, וסיפר לי שהמפקד שלו מאוד מוטרד כי אשתו לא מצליחה להגיע לעבודה. הוא במלחמה והיא מתמודדת לבד עם הילדים וצורכי הבית. כבר ניצלה את כל ימי החופשה שנותרו לה, והמנהל שלה איבד סבלנות. הרמתי לה טלפון, אמרתי לה, 'באיזה עולם מפקד צריך להיות מוטרד בגלל שהמנהל אומר לאשתו, בעלך נלחם בעזה ואת תשלמי את המחיר'".
"בעקבות השיחה הזו קיבלתי גל פניות מנשים נוספות. אמרתי לכולן, הלשכה שלי היא החמ"ל שלכן. הוועדה למען האישה היא הבית שלכן. אקטיביזם חברתי חייב לפגוש אקטיביזם פרלמנטרי, ולא ייתכן שדווקא אנחנו בכנסת נשב בשקט כשאתן נלחמות על הזכויות שלכן, כי אין דבר יותר מתסכל לנשות מילואים שמתארגנות לפורומים ולארגונים, ודווקא בכנסת הן מגלות פתאום תקרת זכוכית".
שבועיים עבדה הנציגות של תמנו שטה בשקט, עד שוועדת הכספים בראשות משה גפני התכנסה לדיון והוציאו את הפנינה. זה קרה בעיצומו של דיון מורחב בזכויות נשות המילואים בהשתתפות פורום נשות המילואים ויוזמות נוספות. "הגיעו אמהות ונשים לכנסת, השמיעו את הזעקה שלהן, ובינתיים באולמות המקבילים מתקיימים דיונים בוועדת החוץ והביטחון, בתקציבים, בכלכלה, ואף אחד לא דן על זה שמי שמחזיקה את המלחמה היא הרוח הגבית של הנשים ששולחות את הבנים והבעלים לחזית ונשארות לבד בבית", זועמת תמנו שטה.
"קמתי מהכיסא ואמרתי להן, בנות, אנחנו מקיימות כרגע דיונים באולם הלא נכון. כולכן עכשיו יורדות איתי לאולם שבו בדיוק עכשיו מתכנסת ועדת הכספים שדנה על המתווה הכלכלי, ואנחנו עושות שם בלגן עד שנשיג זכויות והכרה. עם כל הכבוד, אני לא חנה בבלי כשמדובר בזכויות של נשים וכשעומדים להשאיר אותנו מתחת לגלגלי הרכבת".
וזה עזר?
"כשנכנסנו לאולם, המתווה בדיוק עמד להיסגר. אז ביקשתי את רשות הדיבור, וכשלא קיבלתי אותה, ניצלתי את היותי חברת כנסת ודאגתי להשמיע את קולי. גפני אמר לי, 'אבל פנינה, אני מצטער, אני באמצע הדיון ואת מפריעה'. אמרתי לו, 'אדוני הנכבד, גם אני מצטערת, אבל לא אתן שמאה אלף נשים יופקרו כשהבעלים שלהן בחזית, כי אין התייחסות בכלל לקבוצה הזאת שכל כך מגויסת'. ועוד אמרתי, 'תקשיבו לי טוב, אני רק התחלתי'. וגפני אמר לנציגי האוצר, 'אני מפסיק את הדיון עכשיו, ותגיעו להסכמה עם פנינה'".
הקטע נקלט במצלמות, עלה לרשתות והפך ויראלי. "שלושה ימים לא הפסקתי להפריע לדיונים, עד שמצאתי סעיפים משפטיים וגייסתי את הקואליציה והכנסנו פיצויי אובדן הכנסה לנשות מילואימניקים, דבר שהיה אמור להיות טריוויאלי", היא מחייכת. "הצפתי את הנושא גם אצל ביטן, כי הוא יו"ר ועדת הכלכלה, וגפני אמר לו, 'מה אתה שולח עליי את פנינה שתעשה לי בלגן', אבל הוא עזר".
בימים כתיקונם, הוועדה למעמד האישה לא זוכה להתייחסות נרחבת, ויש הרואים בה ועדה נישתית. ייאמר לזכותה של תמנו שטה, שבעקבות המלחמה הצליחה להפוך אותה לאחת הוועדות הפעילות והמשמעותיות ביותר. דרך הוועדה עברו נושאים רגישים ונפיצים: הפגיעות המיניות בטבח, הנשים החטופות, גבורת הלוחמות ונשות המילואים.
"אני מתעקשת שהנשים האלו לא יהיו בצל", היא אומרת בפשטות. "הן גיבורות וצריכות להיות בפרונט, כי הן חלק מהמאמץ המלחמתי, וכשלוקחים את מכלול השיקולים בסדרי העדיפויות, צריך לתת להן דגש, כי הן הרוב שמחזיק את העורף, ורק עורף חזק מביא לחזית מנצחת". במסגרת זו, יזמה הוועדה למעמד האישה את אחד הכנסים המשמעותיים שעסק בחשיפת פשעי המין של חמאס. תמנו שטה הזמינה את אנשי השגרירויות הזרות ואת נציגי הפרלמנט האירופי ובראשן נשיאת הבונדסטאג הגרמני בארבל באס.
"כינסנו את כולם באולם הכי גדול בכנסת והבאנו את המומחיות הישראליות למשפט בינלאומי, את נציגי זק"א, את המומחים לאיסוף מידע ואת העדויות הקשות על מקרי האונס. זו הייתה הפעם הראשונה שחוקרות בכירות במשטרה דיברו על העדויות המזעזעות שנחשפו, ואיש זק"א חיים אוטמזגין סיפר על מה שראה ופרץ בבכי. ואני לא חסכתי. הקרנתי סרטון קצר של זוועות שהראו מה נעשה לנשים, החל מהוצאה להורג, המשך בשריפה וכלה בהתעללות והטלת מום. השגרירות יצאו החוצה בבכי, אבל המסר עבר".
את עצמך צפית בסרטון הזוועות?
"כן, כמובן. לאף נבחר ציבור אין את הפריווילגיה להגיד, 'אני לא מסוגל לצפות בזה'. מי שמסוגל לקחת החלטות הרות גורל על מדינה שלמה, צריך להיות מסוגל לראות מה עוללו לה. צפיתי בכל הסרטונים. וזה לא היה קל. לא הפסקתי לבכות. במיוחד בחלק של ילדי משפחת תעסה הפצועים, אחרי שראו את אבא שלהם קופץ על רימון ונהרג כדי להגן עליהם, כשהגדול צועק, 'למה אני חי'".
"וגם הסרטון של ארז קלדרון, ילד בגיל של הבן שלי, שנחטף מביתו ושני מחבלים מובילים אותו משני צדדיו. כשראיתי את זה התפרקתי. ולא יכולתי לצאת ככה בוכה מהאולם, כי לא רציתי לתת את המתנה הזאת לחמאס. אז אספתי את עצמי, ניגבתי את הדמעות ואמרתי מול המצלמות שכל העולם צריך לראות את פשעי הזוועה של המחבלים. המשכתי לבכות מבפנים, אבל הקול היה יציב והעיניים יבשות, כי לא הייתי מוכנה שסנוואר והחברים שלו יראו דמעה על הלחי שלי".
ויומיים לפני שנחתמה עסקת השחרור הראשונה של הילדים והנשים, עדיין היו לה כמה וכמה מתנגדים בכנסת. "גנץ ואיזנקוט היו צריכים לשכנע את ראש הממשלה למה צריך להחזיר את הילדים והנשים, אז הגעתי לעזור, ומצאתי מול הקריה את אמא של ארז קלדרון עם שלט, לבד מול העולם. חיבקתי אותה ואמרתי לה, 'אני מתכוונת להרים טלפון לכל שר ולכל שרה בממשלה, ולעשות כל מה שאפשר כדי לשחרר את הילדים שלך בתוך שאר הילדים והאמהות'".
כשמשרדי הממשלה קרסו, תמנו שטה מילאה את הוואקום וגייסה את הוועדה שהיא עומדת בראשה גם למשפחות החטופים. בחודשים האחרונים ראו אותה בכל מקום, בכל מאבק, כמעט בכל דיון. כשהכנסת יצאה לפגרה בזמן שחיילים נלחמים, חטופים מעונים ומפונים רחוקים מביתם, תמנו שטה הצליחה להגדיל את מספר הדיונים בפגרה מארבעה לשישה.
"והבטחתי למשפחות החטופים שאני לא יוצאת לפגרה ואמשיך לפתוח את הוועדה שלי גם אם אעבור את המכסה שקבענו כדי לסייע להם", היא משתפת, "וגם אם לא תהיה להם נגישות לחברי הממשלה וגם אם הם יהיו תלויים ברצונם הטוב של כל שר ושרה, אצלנו, חברי הכנסת, הם יקבלו את כל מה שהם רוצים וצריכים, גם אם זה קפה ועוגה".
כשפנינה תמנו שטה הצטרפה למפלגת יש עתיד ונבחרה לחברת כנסת בבחירות לכנסת ה־19, היא הפכה לאישה הראשונה מהעדה האתיופית שמכהנת במליאה וכחברת הכנסת הצעירה בסיעתה. כשמפלגת כחול לבן בראשות בני גנץ הצטרפה לממשלת נתניהו ב־2019, עזבו סיעת יש עתיד ותל"ם את מפלגת כחול לבן, אבל תמנו שטה העדיפה להיכנס לממשלה ולכן לא עזבה עם שאר חבריה, ערקה לכחול לבן והוצבה במקום השני בבחירות לכנסת. ב־2020 מונתה במסגרת ממשלת ישראל ה־35 לשרת העלייה והקליטה. בכך הפכה לשרה הראשונה בממשלת ישראל מקרב יוצאי אתיופיה.
בראשית החודש, עם פיצול גדעון סער ממפלגת המחנה הממלכתי, מינה גנץ את תמנו שטה ליו"ר הסיעה בפועל. "יש לנו שיח מאוד פתוח בישיבות הסיעה וקשב מאוד גדול לחילופי הדעות", היא אומרת, "וכשאני בארבע עיניים עם גנץ, אני מדברת איתו בעיקר על קידום נשים. במלחמה שיגעתי אותו, כמה שהיה עסוק בקבינט המלחמה, עדיין לחצתי עליו שייפגש עם פורום נשות אנשי הקבע, פורום נשות המילואים, חיילות ואזרחיות".
"בסוף הוא היה רמטכ"ל, ומי כמוהו יודע מה זה משפחות לוחמים. גנץ וגדי איזנקוט מאוד מגויסים לנושא החטופים. גדי אמר לי, 'אני רואה אותם כאילו היו הילדים שלי'. אני אומנם לא יושבת בקבינט המלחמה ולא מכירה את מכלול השיקולים, אבל התרומה שלו ושל בני גנץ לעסקאות החטופים ולתזמון המהלכים הצבאיים היא מאוד משמעותית".
המלחמה מתנהלת בעצימות נמוכה כבר שלושה חודשים, ונדמה שהשניים מודרים מההחלטות המשמעותיות.
"אנחנו עדיין עם 133 חטופים שצריך לדאוג להם, בתוכם כמה עשרות שלא בחיים שאנחנו צריכים להביא לקבורה".
לא נראה שיש להם השפעה עמוקה גם על הנושא הזה.
"אני לא מסכימה. אני מאוד מאמינה בשליחות שלהם. אם בני וגדי יחשדו שנתניהו מכניס שיקולים לא ענייניים להחלטות המלחמה ושכבר אין להם השפעה עליו, הם לא יהיו שם".
זה לא המצב כרגע? גורמים במפלגה טוענים שזה מה שקורה בפועל.
"אם מחר תגיע עסקה להשבת חטופים שאפשר יהיה לחתום עליה וגדי וגנץ לא יהיו שם אלא סמוטריץ' ובן גביר, את מבינה שלא תהיה עסקה? יש לנו אחריות. צריך לומר את האמת לעם ישראל, אם אנחנו יוצאים מקבינט המלחמה, זה לא שהממשלה מתפרקת. יש להם 64 נציגים משלהם".
על אחת כמה וכמה. אם אין לכם השפעה על מהלכי המלחמה, על החטופים, על התקציב, על היחסים מול האמריקאים, מה אתם עושים שם?
"נכון שבשלושת החודשים הראשונים למלחמה ההשפעה הייתה יותר משמעותית ומידית. בהרבה מובנים בני וגדי הוציאו את נתניהו מההלם. אבל הם לא שם בגללו. אנחנו שם כי עת צרה לישראל ויש חטופים וחיילים. רק לפני חודש מנענו התלהטות סביב הרמדאן, כשהיו מי שניסו להבעיר את האזור כאילו אין לישראל אתגרים יותר בוערים בעת הזאת שאנחנו צריכים גם את מזרח ירושלים בוערת".
"אם לא גנץ ואיזנקוט בקבינט, זה היה הכיוון. צריך לומר ביושר, אנחנו אוהבים להיות שם? מישהו שם מרגיש תחושת סיפוק או נינוחות? לא ולא. זה לא השותפים שבחרנו בהם. איך אמר גנץ? זו שותפות גורל אבל זו לא שותפות פוליטית. זה צו 8. כולנו הבנו שזה הדבר הנכון לעשות, כניסה בלי תנאים, לא מציבים תנאים כשהמדינה בקטסטרופה. נכנסנו כדי לחזק את עם ישראל, וכמו שידענו מתי להיכנס, אנחנו גם נדע מתי לצאת".
מתי זה יקרה, להערכתך?
"אני לא יכולה להגיד שאנחנו עוסקים בזה בוקר וערב. זו האמת. השאלה הפוליטית לא מנחה אותנו. אני מכירה את בני וגדי, הם לא נהנים משום דקה שהם נמצאים שם. הם שם כי הם יודעים שיש להם השפעה ומחויבות. כשהפרוטוקולים ייפתחו יום אחד, כולם יבינו כמה משמעותיים הם היו בממשלה ובקבינט המלחמה. אני יכולה להגיד שאני ישנה טוב בלילה כשהם שם וכך גם הרבה אזרחים שמדברים איתי".
מה דעתך על ההתנהלות של נתניהו?
"הגמגום שלו בתחילת המלחמה, כשהוא לא הצליח לבוא ולומר באופן נהיר ובהיר, 'אני לוקח אחריות כראש ממשלה', כאילו מדובר במשפט אישי ולא בערך ציבורי, היה עצוב בעיניי. מנהיגות היא לדעת להגיד, 'אני ראש הממשלה, לכן אני אחראי ואני לוקח אחריות ונלחם'. מנהיגות ישרה הייתה צריכה לאפשר הקמת ועדת חקירה ממלכתית כבר מזמן. עברה חצי שנה, אין סיבה שהיא לא תקום ותהפוך כל אבן כדי להבין איפה היו הכשלים ומי היו האחראים שכשלו בתפקידם".
יש לא מעט משפחות חטופים שמאשימות את נתניהו בכך שהוא פועל להישרדותו הפוליטית יותר מאשר להחזרת יקיריהן.
"אני לא מאמינה בזה. אני רוצה להאמין שראש הממשלה רוצה ופועל להחזיר את כל החטופים הביתה. ועדיין עצוב שלא שמענו ממנו גינוי ברור ומיידי שלא משתמע לשתי פנים נגד אלו שמרשים לעצמם להשתלח במשפחות החטופים, להאשים אותם בהפקרות ולכנות את המגעים להשבתם כעסקה מופקרת".
"באיזה עולם נבחר ציבור מסתכל על אמא שהילדה שלה נמצאת בעזה ומסוגל להגיד עליה דבר כזה? לראש ממשלה יש כוח ליישר חברי כנסת ונבחרי ציבור סוררים שמרשים לעצמם לזרות מלח על הפצעים ולדקור את לב המשפחות שנמצאות גם ככה בכאב הכי גדול שלהן".
מה העמדה של המחנה הממלכתי בעניין הזה? עסקה בכל מחיר?
"העמדה שלנו נגזרת מזה שאי אפשר להתחמק מגודל המחדל שהיה פה. האנשים האלה לא היו צריכים להיחטף. הגדרות לא היו צריכות להיפרץ. ההתרעות היו אמורות להדליק נורות אדומות. בסוף המדינה היא האחראית המלאה על זה שנחטפו אזרחים מבתיהם, ממיטותיהם, מהמסיבה שלהם, ושבני משפחותיהם נשרפו ונרצחו ועונו למוות. אז אין ניצחון בלי להשיב אותם. בעיניי זו גם בכלל לא שפה של ניצחון או הפסד. יש פה אסון וצריך לתקן אותו לפחות בהחזרת החטופים הביתה תוך כדי רדיפת האויב".
בכל מחיר? גם במחיר הפסקת המלחמה?
"בשלב שאנחנו נמצאים צריך להגיד ביושר שהעצימות במלחמה כמעט לא קיימת. צריך להחזיר אותם, ואם מישהו חושב שלא יהיו מחירים כבדים, הוא טועה ומטעה. אם רוצים שיהיה לנו איזה סיכוי שהפצע הפעור הזה יגליד, זה רק בהחזרת החטופים".
והסיוע ההומניטרי?
"עם ישראל מעולם לא רצה ולא בחר לפגוע בחפים מפשע. לצערי ראינו ב־7 באוקטובר שאין כמעט בלתי מעורבים בעזה, אבל לצד ההבנה הזאת אנחנו עדיין כפופים לדין הבינלאומי, ולכן ישראל עושה את כל המאמצים כדי למנוע אסון הומניטרי בעזה. למרות שאם נדבר ביושר, אני לא מכירה מדינות שפותחים עליהן במתקפה, רוצחים להן אזרחים וחוטפים את ילדיהן ובתמורה, המדינות האלה מסייעות להם הומניטרית".
"אבל כנראה מה שמותר לאחרים אסור לישראל, ומדינת ישראל צריכה להתנהל בתבונה ובחוכמה ולקחת את מכלול השיקולים בחשבון גם כשהאינסטינקט הטבעי הוא לא לספק סיוע הומניטרי לאויב. זה בדיוק ההבדל בין מנהיגים לאזרחים".
נדמה שהממשלה שאתם היום חלק ממנה עושה הכל כדי להקים עליה את האמריקאים.
"אמריקה היא אחת הידידות הכי גדולות שלנו, ואנחנו צריכים לכלכל את צעדינו מולה בצורה חכמה ולא בצורה מתריסה. כדי לשמור על יחסים מכבדים גם כשיש חילוקי דעות, צריך להשתמש ברטוריקה אחרת. צריך להתנהל אחרת. לצערי, בשלב הזה היחסים בין המדינות נמצאים בשפל. אומנם ישראל היא זו שאחראית על הביטחון שלה ואנחנו לא נקבל תכתיבים מבחוץ, אבל עדיין צריך להשתמש בכל הכלים והמנגנונים, ולאפשר סיוע וגם כניסה לרפיח, ואני חושבת שאם הממשלה הייתה מאשרת את הסיוע ההומניטרי הרחב לפני שהיחסים עלו לטונים צורמים, היינו יוצאים יותר מורווחים. אבל זו חכמת הבדיעבד".
מי לדעתך אחראי לשפל הזה?
"יש פה ראש ממשלה במדינת ישראל שבוחר להחזיר משלחת מארה"ב. זה דבר לקוי. כל משחקי הברוגז האלה מול מי שמסייעים לנו ומספקים לנו נשק הם לא מהלך חכם. הדרך להשיג הישגים דיפלומטיים ולקבל את מרווח התמרון הבינלאומי שאנחנו כל כך זקוקים לו היא אחרת לגמרי מההתכתשות הזאת עם המעצמה הכי חזקה בעולם שהיא גם הידידה שלנו".
איפה האחריות שלכם, של כולכם, לאירועי 7 באוקטובר?
"אנחנו נצטרך לבוא אל העם ולבקש את האמון שלו מחדש. לא בכדי המחנה הממלכתי קוראת לבחירות מוסכמות גם כדי להוריד את גובה הלהבות וגם מתוך דאגה אמיתית לשלמות העם. אם נתניהו באמת רוצה לשמור על שלום הציבור, הוא צריך להיענות לקריאה שלנו".
כרגע הוא מסרב, מה תעשו?
"אנחנו מדינה דמוקרטית, יודעים לדבר עם כלל השחקנים במגרש הפוליטי, יודעים לדבר גם עם החרדים וגם עם האופוזיציה. משיחות שלי עם לא מעט חברי כנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, אני רואה שאנשים מבינים שצריך ללכת בהקדם לבחירות. גם כאלה שמפחדים לומר את זה בקול משורות הקואליציה. גם מהליכוד. לצערי יש הרבה מאוד פחדנים שחושבים את זה בלב ולא אומרים את זה בקול".
גדעון סער אמר מה שאמר בקולו, כשפרש מכם.
"השותפות עם גדעון סער הייתה נכונה לזמנה. לא אגיד שהעיתוי לא הפתיע אותי. זה לא היה משהו שידענו עליו. אבל הוא בחר את הדרך שלו, ואנחנו מכבדים אותה. הרבה מהביקורת שלו כרגע מספסלי האופוזיציה כלפינו היא לא נכונה ולא הוגנת, בסוף גם הוא היה חבר בממשלה".
הסקרים מחמיאים לבני גנץ.
"כן. אני מאמינה שבני גנץ הכי ראוי להיות ראש ממשלה, ולו רק בגלל שהוא לא תמיד בוחר לחשוב מה העם רוצה, אלא הרבה פעמים מה העם צריך. הוא קשוב לעם ולפעמים משלם על זה מחיר כבד. אני מאוד מעריכה את היכולת שלו לזקק בחדר הסגור את ההחלטה הכי נכונה גם אם היא לא הכי פופולרית. זו הסיבה שאני הולכת אחריו".
הסקרים מחמיאים גם לבן גביר ופחות לסמוטריץ'.
"בן גביר ממשיך לעשות פוליטיקה גם בזמן מלחמה, ולסמוטריץ' לקח המון זמן בכלל להתחבר לגודל השעה. הוא התנהג כאילו מדובר בארנק הפרטי שלו עד שהתחיל לשחרר כספים שנחוצים למפונים לצרכים הבסיסיים ביותר. אני חושבת ששניהם חוטאים בחטא היוהרה, ומוטב שהיו לומדים מעט צניעות ואחריות בשעה הקשה הזאת".
אם כבר מדברים על אחריות וצניעות, למה יצאתם לפגרה בשעה הקשה הזאת?
"אני מתביישת. פשוט ככה. בעת הזאת לא צריך פגרה. אפילו בשם הנראות, בשם הדוגמה האישית. אפשר לספר סיפורים שבפגרה אנחנו עובדים, והאמת היא שחברי כנסת עובדים בפגרה, אבל לסגור את הכנסת? אני חושבת שזה זלזול כלפי הציבור ונזק תדמיתי אדיר בעיקר ליו"ר הכנסת ולראש הממשלה. אם נתניהו היה רוצה שהכנסת תישאר פתוחה, היא הייתה נשארת פתוחה".
תמנו שטה ניחנה בתכונות שלא תמיד מאפיינות פוליטיקאים. היא נחושה וממוקדת, חמה ולבבית כל עוד מתנהלים מולה ביושר. אבל אם פוגעים בה, או מנסים לקפח אותה, היא מתבייתת ויורה. "אני נלחמת על כל מה שחשוב לי ולילדים שלי ולמדינה שלי", היא מעידה על עצמה, "ואני לא מתפשרת בנושאים שקרובים ללבי גם במחיר זה שאומרים לי, פנינה, זה לא עושה טוב לתדמית הציבורית שלך. אבל אותי מעניין הציבור, לא התדמית".
היא מחוברת לשטח ופועלת בגובה העיניים. "אולי כי בסוף היום, כשאני עולה לבית של ההורים שלי בקומה השלישית בלי מעלית בדירה של עמידר ושותה את הקפה האתיופי הפשוט והטוב, אני מקבלת תזכורת למקום שממנו הכל התחיל", אמרה לי בעבר.
בגיל 3 היא עלתה לישראל במבצע משה דרך סודן. היטלטלה ממחנה פליטים לשדה התעופה במשאית צפופה עם אחותה הקטנה. שנה וחצי המתינו לאמן, שהופרדה מהן בנמל המוצא. שישה אחים שלה נפטרו, ארבעה באתיופיה ושניים בישראל. שנות ילדותה עברו עליה במרכז הקליטה בפרדס חנה-כרכור. "זו הייתה חממה מופלאה", סיפרה בעבר למוסף זה. "המון ירוק, פרדסים, אנשים חמים ומחבקים, בית ספר חדש, שפה חדשה, אהבה ושירי ארץ ישראל. הרגשנו הכי ישראלים".
כשבגרה, יצאה עם אחותה לעבודות ניקיון בבתי חולים ובבתי אבות. "נתקלנו שם בדברים קשים", היא נזכרת. "ראינו גופה וחולים במצבים מורכבים, ואף אחד לא עצר רגע לשאול מה הילדות האלה עושות שם בכלל עם הדלי והמטלית. לכן ביקשתי להיות בוועדה לזכויות הילד, כי מי כמוני יודעת מה זה ילדים שקופים".
בצבא שירתה כסמלת מבצעים בפיקוד העורף. באקדמיה למדה משפטים וכיהנה כסגנית יו"ר תא הסטודנטים האתיופים. בתקופה זו החלה לעסוק בפעילות ציבורית והייתה ממקימי מטה המאבק לקידום שוויון חברתי לקהילה האתיופית. היא הובילה מחאות נגד הגזענות והאפליה, ששיאן פרשת תרומות הדם מיוצאי אתיופיה, ונאבקה באפליית תלמידים במערכת החינוך.
את ההצעה הפוליטית הראשונה קיבלה דווקא מהליכוד, אבל ב־2012 נבחרה לכנסת במסגרת יש עתיד. היא כיהנה כסגנית יו"ר הכנסת וכחברה בוועדת הפנים והגנת הסביבה ובוועדה לזכויות הילד ועמדה בראש שדולת קידום עולי אתיופיה בישראל. "אני זוכרת את היום הראשון שלי כסגנית היו"ר", היא מספרת. "הייתי בת 31 בסך הכל, עולה מדרגה־מדרגה לפני שאני מתיישבת בכיסא היו"ר ומנהלת את הכנסת. כל העיניים היו נשואות אליי וזה היה מדהים, כי הרגשתי שהילדה פנינה בת ה־3 ניצחה".
"אמא שלי תמיד אמרה, תזכרי שכולם בני אדם ואף אחד לא נולד חבר כנסת או שר, ואני פתחתי את הישיבה וניהלתי את המליאה כשהמשפט הזה מהדהד באוזניי וידעתי שכל ילד שנקודת הפתיחה שלו נמוכה ורואה אותי בטלוויזיה מבין שאפילו השמיים הם לא הגבול ושאין דלת שאי אפשר לפתוח ואין שולחן שאי אפשר לשבת לידו", אומרת. היום היא מנהלת את המאבק להשבת החטופים ולקידום ההסברה הישראלית ככלת אות מרטין לותר קינג ואות הידידות החברתי מאת הקרן לידידות.
"נושא ההסברה הישראלית הוא קריטי דווקא בימים האלה", היא אומרת. "עד 7 באוקטובר התמקדתי בהסברה בתוך הארץ, אבל בתקופה הזו חשוב לי לפגוש גורמים בינלאומיים, כי אני מבינה את היתרון של אישה כמוני, עם סיפור הפליטה בסודן והדרך שעשיתי מאתיופיה לישראל והמאבק המשמעותי נגד אפליה וגזענות. זה נתפס מאוד חיובי בעולם, והרבה דמויות דיפלומטיות רואות בי אישה פורצת דרך. אני אומרת להם, אתם מדברים על גזענות, ואני אומרת לכם שאנטישמיות היא לא פחות גרועה, כי אנטישמיות רוצחת והורגת".
גם גזענות הורגת.
"נכון, ולכן עצם היותי אישה יהודייה בת לקהילה האתיופית במעמד של שרה לשעבר וחברת כנסת בהווה, עם כל הנראות שלי שהפוליטיקלי קורקט של העולם נורא נוטה לחבק כי זה מתחבר לנרטיב של האפרו־אמריקאים, מציבה מראה על האנטישמיות. דווקא המורכבות הזו נותנת לי מפתח להקשבה בלא מעט חוגים שמקיימים יחסים מאתגרים עם ישראל".
"לא אחת גורמים מסוימים, במיוחד בנציגויות של מדינות ערביות, מופתעים לראות אותי. וכשהם שומעים שאני נציגה של מדינת ישראל, יש איזו תדהמה ראשונית, כי אני לא הטייפ קאסט הישראלי המוכר. אבל זה בדיוק הנכס שלי בהסברה הישראלית, לספר על שילובם של עולים ממאה מדינות ולהראות את המגוון האנושי בישראל שלא ממונף מספיק".
ובתוך ישראל, כשאת רואה את ההתגייסות ההמונית בהפגנות ואת תגובת המשטרה והציבור, את עורכת השוואות בינן לבין ההפגנות של בני הקהילה האתיופית? כי נראה שהיחס לבני הקהילה האתיופית שונה ומפלה. למשל, פרשת אברה מנגיסטו לא זוכה לחיבוק הציבורי שקיבל בשעתו גלעד שליט ומקבלות משפחות החטופים.
"להגיד לך שלא כואב לי שלא צעדו איתי בהפגנות למען אברה מנגיסטו? כן, כואב לי. להגיד לך שכשאנחנו מחינו על אלימות משטרתית והתגובות היו, די תפסיקו להתבכיין, זה לא כאב לי? זה כאב ועוד איך. הייתי נבחרת הציבור הראשונה שעודכנה דרך הפייסבוק על ידי אחיו של אברה שהוא עבר את הגבול ונתפס. בהתחלה חשבתי שמישהו מתבדח איתי. הרמתי טלפון וגיליתי שזה סיפור אמיתי שעליי לבדוק את כל פרטיו, מאז אני בקשר עם המשפחה".
"גיליתי לתדהמתי שאף אחד לא באמת נתן מענה אמיתי ואת מלוא תשומת הלב למשפחה, שהייתה חסרת אונים. אף גורם גם לא עדכן את חברי הקבינט הביטחוני וחברי ועדת החוץ והביטחון בכנסת. זה היה אבסורד שאני כחברת כנסת צעירה הלכתי ועדכנתי בעצמי חברים בקבינט ובוועדה. למרות צו איסור הפרסום הבנתי שאם לא אפעל למען המשפחה הם לא יקבלו תשובות".
ובסוגיות נוספות?
"גם בסוגיות נוספות התחושה שלי היא שהרבה פעמים בני הקהילה מוצאים את עצמם לבד, כי כשזה נוגע לקבוצת הרוב, אז כולם מתגייסים, כולל התקשורת, ואצלנו זה לא היה כך. הייתי זועקת על שיטור יתר ועל אלימות משטרתית כלפי הקהילה שלי עוד בטרם הוקמה ועדת פלמור שיזמתי".
"אנשים היו מצקצקים, מלגלגים, לצד העובדה שכשהתחלתי ללוות את המשפחה של אברה מנגיסטו הרגשתי שהוא לא הילד של כולם ולא אזרח ישראלי השבוי בידי חמאס. אני זוכרת שעיתונאית אחת קראה לנו פראי אדם. את יודעת מה זה עושה לבן אדם כשהפריים טיים מכפיש קהילה שלמה? שתיכנס לבתים של ההורים שלנו ותשיל נעליה מעל רגליה לפני שהיא קוראת לקהילה עם ערכי הצניעות והענווה שזכיתי לגדול בה בשמות ההם".
מה דעתך על זיכוי השוטר שירה למוות בסלומון טקה?
"הפרקליטות ובעיקר מח"ש החליטו להגיש את התביעה נגדו בגין גרימת מוות ברשלנות. ואני שואלת, הרי כל שוטר מתחיל יודע שלפי נוהל פתיחה באש לא יורים לרצפה, כי הירי חוזר לאוויר ומסכן את אלו שעומדים לידו. אפילו עם מחבלים יש נוהל פתיחה באש, אז מול בני נוער על אחת כמה וכמה. עכשיו יש ילד שנמצא בקבר ומשפחה שכל עולמה חרב עליה ועדיין מנסים להציג את השוטר כקורבן שחש סכנה לחייו. ואני רק שאלה, סכנה לחיים היא אישור לפתוח באש מול בני נוער? ולכן אני חושבת שהתיק צריך להגיע במיידי לערעור".
"כששוטר בלי מדים יורה לרצפה והאירוע מסתיים במוות של נער, מישהו צריך לשלם את המחיר, ומי שקורבן פה הוא בטח לא השוטר. בית המשפט אמר למשפחת המנוח שהצדק לא יכול לעבוד רק לצד אחד, ואני רוצה לומר לשופט שאני מאמצת את המשפט הזה. אכן, הצדק לא יכול לעבוד רק לכיוון אחד, כי בינתיים כשמדובר ביוצאי אתיופיה, הוא עובד רק לכיוון אחד, בדרך כלל נגדם".