ממשלת גרמניה קיימה היום (שני) טקס אזכרה ממלכתי ל־11 הספורטאים ואנשי המשלחת הישראלים, שנרצחו באולימפיאדת מינכן, ב־5 בספטמבר 1972, בידי מחבלים פלסטינים חברי ארגון ספטמבר השחור. הטקס נערך בזירת הטבח, בבסיס חיל האוויר הגרמני פירסטנברוק, שם ירו המחבלים למוות בספורטאים הישראלים שישבו כפותים במסוקים, במהלך ניסיון חילוץ כושל של משטרת גרמניה.
"לא היה סימן של אסון מתקרב": ניצולי טבח מינכן חוזרים לשעות שלפני המתקפה
הרצוג בגרמניה: "איראן מאיימת על הסדר העולמי ולא בוחלת בטרור"
תחילה התקיים טקס בהשתתפות המשפחות והניצולים בלבד בכפר האולימפי במינכן, ולאחריו יתקיים בפירסטנבוק האירוע המרכזי, במעמד נשיא גרמניה פרנק ואלטר שטיינמאייר ונשיא המדינה יצחק הרצוג ובהשתתפות משפחות י"א הספורטאים הישראלים שנרצחו. נציגת המשפחות אנקי שפיצר - אלמנתו של קורבן הטבח מאמן הסייף אנדרי שפיצר ז"ל - אף תישא דברים.
בפתח האירוע בכפר האולימפי, נשא דברים השר חילי טרופר, נציג הממשלה הרשמי. "'מה אתה מעלה על דעתך? כאן שוררת רוח אולימפית ושום דבר לא יקרה"' כך הגיבה משטרת גרמניה לחששות קצין הביטחון הישראלי שפנה אליה, לפני חמישים שנה. אבל היותנו כאן, עם מטען עצום ונורא של כאב, מעידה שגם מה שלא ייעלה על הדעת – קרה", אמר.
"י"א מאנשי המשלחת הישראלית נרצחו כאן בדם קר ובחסות רשלנות פושעת. לא היתה זו 'רוח אולימפית' ששרתה על המשחקים האולימפיים ההם, שכן הם המשיכו, למרות הכל וכאילו כלום. התחרויות התקיימו, הספורטאים התאמצו, המנצחים זכו, וכל זאת, בזמן שאנחנו קברנו את מתינו, ואירוע הספורט הגדול בעולם, שאמור היה לקרב לבבות ולהפגיש מדינות, הוכתם בכתם בל יימחה", הוסיף.
עוד אמר השר: "יובל חלף מאז האירועים המזוויעים של ספטמבר 1972, והתיקון ארך זמן רב מאד. עשרות שנים של אירועי ספורט אולימפיים, חגיגיים ומרגשים, שהתקיימו תוך הדחקה והרחקה של הכתם האפל ביותר בתולדות המשחקים האולימפיים. שנים בהן כאבכן – המשפחות השכולות – התקיים בשולי האירועים; שנים של המתנה להכאה על חטא ולהכרה בעוול, שנוסף על האסון".
"לקח חמישים שנה עד שהצדק נראה, אבל ההתעקשות השתלמה והצדק, אמנם באיחור, נראה ונוכח. שום תיקון לא יחזיר את אחד-עשר חברי המשלחת הישראלית שנרצחו, במהלך יממה ארוכה, מורטת עצבים ועקובה מדם. בתום אותן שעות קשות, אמר ראש המוסד דאז, צבי זמיר, לראש הממשלה גולדה מאיר: 'אני מצטער להגיד לך אבל הספורטאים לא חולצו. ראיתי אותם. איש מהם לא שרד'", ציין.
"אין מלים כואבות מאלה, ואין מידה לכאבכן. אבל אתן, משפחות יקרות, אתן שרדתן והמשכתן לשאת את הדגל. מדינת ישראל באה חשבון עם המרצחים, ואתן וידאתן שהרצח של יקיריכן לא יטשטש עם הזמן, ונאבקתן שהצדק ייעשה עימכן. נאבקנו יחד איתכן כדי שאיש לא ישכח את הרשלנות, ההתנערות מאחריות והאטימות. אנחנו כאן כדי לזכור ולהזכיר", סיכם.
שר החינוך והתרבות הבווארי, ד"ר פרופ' מיכאל פיאצולו, אמר במהלך הטקס: "לא יכולים לדמיין את הסבל והכאב שלכם, אבל ברצוני להבטיח שלעולם האנשים שנרצחו לא יישכחו. לפני 50 שנה גרמניה כשלה בשמירה על הספורטאים הישראלים אבל למדנו מאז. שמח שסוף סוף בגרמניה לקחנו אחריות, הכרנו באשמה ושהמשפחות קיבלו את הפיצוי המגיע להן".
פיאצולו המשיך: "משפחות יקרות היום הזה פותח פצעים מחדש בעקבות רצח בדם קר. אין אדם שיוכל למחוק את כאבכם או להחזיר לכם את הזמן איתם אבל אני מבטיח לכם שהמתים ממשיכים לחיות במחשבתנו. אנחנו לא שוכחים אותם".
השתתפות המשפחות בטקס התאפשרה בתום מאבק ממושך, שהוביל להסכם עם ממשלת גרמניה על תשלום פיצויים בסך 28 מיליון יורו. ממשלת גרמניה גם קיבלה אחריות למחדל שהוביל לטבח הספורטאים במינכן, הסכימה להקים ועדה משותפת של היסטוריונים משתי המדינות, שיחקרו את האירוע, והתחייבה לשקיפות של כל המסמכים הנוגעים לאירוע.
אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף רומנו ואחת ממובילות המאבק, אמרה במהלך הטקס: "ליבי כואב וצועק כל פעם מחדש לדמיין מה עבר עליכם שם, על האדמה הזו - מבלי שהצילו אפילו אחד מכם".
"לטרוריסטים השפלים האלו שלא נתנו את הדין התירו להמשיך לחגוג במסיבות עיתונאים בשמחה ועליזות, איך ייתכן הדבר הזה? אנחנו המשפחות עברנו עינויי דין חמישה עשורים, חובתינו המוסרית הייתה לעשות צדק היסטורי. בשנים האחרונות רתמנו את התקשורת להיות שובר לאמת הכואבת שאנחנו צועקים שנים, הצלחנו להביא לתודעה העולמית את זעקת הנרצחים", הוסיפה.
הנשיא הרצוג, שפתח אתמול ביקור רשמי בגרמניה, אמר במהלך הצהרה משותפת עם נשיא גרמניה שטיינמאייר בברלין: "בחודשים האחרונים עסקנו יחדיו – אתה ואני – לא מעט בטרגדיה של הטבח בספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן ב־1972. אני מודה לך על מחויבותך המוסרית והבלתי נלאית לצדק היסטורי, מחויבות שבאה לידי ביטוי במעורבות האישית שלך, שהביאה בסופו של דבר לפריצת דרך, אשר בעיקרה: נטילת אחריות מצד ממשלת גרמניה לכשלים באבטחה ובחילוץ, חקירה היסטורית ממצה ופיצוי עבור המשפחות האבלות".
"אני מעריך ומוקיר את מאמציך להביא את הפרשה הכאובה הזו לכדי ריפוי", הוסיף הרצוג, "ומקווה שמכאן ואילך נמשיך לזכור, להזכיר, ובעיקר להנחיל, את לקחי הטרגדיה, ובהם חשיבות המאבק בטרור – לדורות הבאים".
הנשיא שטיינמאייר אמר: "אנחנו חשים הקלה שזמן קצר לפני ביקור זה הושגה הסכמה בין המשפחות השכולות של הספורטאים הנרצחים במינכן, הסכמה על הבירור ההיסטורי, ההכרה והפיצוי. גרמניה סוף־סוף לוקחות אחריות, והיא מכירה בסבל הנורא של המשפחות והנרצחים. אני יודע ששום דבר לא יכול לרפא את הפצעים".
למינכן הגיעו אתמול גם שר התרבות והספורט חילי טרופר ומשלחת של הוועד האולימפי הישראלי בראשות יו"ר הוועד יעל ארד, ובה האצנית אסתר רוט־שחמורוב והשחיינית שלומית ניר־טור, שהשתתפו באולימפיאדת מינכן וניצלו מהטבח.
ארד אמרה עם ההגעה לגרמניה: "נחיתת המשלחת אחרי 50 שנה במינכן היא סגירת מעגל מרגשת של צדק היסטורי שסוף־סוף נעשה עבור המשפחות, הניצולים והציבור הישראלי, שיכול עכשיו להתפנות לאיחוי הקרעים. הילדים והנכדים שהגיעו איתנו הם הגבורה הגדולה ביותר על הרוע והאכזריות, הוכחה לעולם שבסוף האנושיות מנצחת".
בטבח במינכן נרצחו דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה ויינברג, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא ויעקב שפירנגר. במהלך הטקס היום יוקראו שמותיהם, ודיוקנאותיהם יוקרנו על מסך ענק. החזן אמנון זליג ישמיע תפילת "אל מלא רחמים", והטקס כולו יינעל בנגינת המנון בוואריה, "התקווה" והמנון גרמניה.