הקרב על חבל מנגורנו קרבאך: פחות משבועיים לאחר המתקפה של אזרבייג'ן שנמשכה 24 שעות בנגורנו קרבאך, הסכם שלום צפוי להיחתם ולפתור את הסכסוך עתיק היומין בין אזרבייג'ן לארמניה.
המלחמה בין אזרבייג׳ן וארמניה: מהפך אסטרטגי - שישפיע גם על ישראל ואיראן | פרשנות
על פי עמדת אזרבייג'ן, ארמניה כבשה את אזור נגורנו-קרבאך ופרסה בו כוחות צבאיים גם לאחר הפסקת אש שחלה בשנת 2020. אולם כעת, על פי הדיווחים, עשרות אלפי ארמנים אתניים נמלטו מנגורנו-קרבאך, תוך ציון חששות לטיהור אתני פוטנציאלי, למרות הצהרותיה של באקו כי יתייחסו אליהם כאזרחים שווים.
ב-26 בספטמבר, יועצים בכירים של ראש ממשלת ארמניה ניקול פאשיניאן ונשיא אזרבייג'ן אילהם אלייב נפגשו בבריסל כדי להתכונן לפגישה אפשרית בין המנהיגים בספרד ב-5 באוקטובר.
לקראת השיחות הללו, בראיון בלעדי ל"ג'רוזלם פוסט", שגריר אזרבייג'ן בישראל, מוכתר ממדוב, דן כיצד באקו רואה את המצב.
האם אתה יכול לתאר את המצב הנוכחי בנגורנו קרבאך מנקודת המבט שלך?
"קודם כל צריך להבין איך המצב הגיע למצב הזה ואם הייתה אלטרנטיבה - ולדעתנו הייתה. לאחר מלחמת נגורנו-קרבאך (השנייה) בשנת 2020, אזרבייג'ן, בפעם השנייה, הייתה הראשונה ליזום תהליך שלום, למרות כל הזוועות שביצעה ארמניה נגד עמנו. בינתיים, קראנו לקהילה הבינלאומית לדון בשבריריות המצב ובצורך של הקהילה הבינלאומית לתמוך בתהליך השלום הזה ולהבטיח שארמניה תבין את ערכו. היינו אופטימיים, אבל היו בעיות בשטח".
אילו סוגי בעיות?
"הארמנים הבריחו נשק, הציבו מוקשים ויצרו היסטריה סביב מה שהם כינו "חסימה של כביש לאכין". אבל כמעט כל יום, ה-ICRC (הוועד הבינלאומי של הצלב האדום) עבר, ואנשים חצו. הארמנים, לעומת זאת, השתמשו בו למטרות צבאיות. וכשהקמנו מחסום – שלכל מדינה יש בגבולותיה, לישראל יש מחסומים – הם התחילו את המערכה הזו נגד אזרבייג'ן, כי הם רצו להשתמש בכביש למטרות צבאיות."
עוד הוסיף השגריר: "אחד הטריגרים החמורים של ההסלמה האחרונה היה מוקשים. למעלה מ-300 מוקשים התפוצצו בשטח אזרבייג'ן, ויותר מ-60 אזרחים, צבא ומשטרה נהרגו. אחרים נפצעו, בעיקר על הידיים או הרגליים. ב-19 בספטמבר, בשעות הבוקר המוקדמות, התפוצצו כמה מוקשים במקום שבו אנשים חצו, ואזרחים ושוטרים מתו או נפצעו. כתוצאה ממבצע הטרור שלנו, גילינו כמה תחמושת, נשק, טנקים וחומרי נפץ אוחסנו בקרבאך, בבתים, בחוות ובמתקנים אזרחיים".
כמו כן ציין: "הניתוח ארך פחות מ-24 שעות. מטרתו הייתה להבטיח ש-10,000 החיילים הזרים על אדמת אזרבייג'ן, שלא הזמנו לשם, יעזבו. אף מדינה לא תקבל חייל זר אחד לא קרוא. הם היו חיילים ארמנים שנשארו באזור אחרי 2020, או שהוברחו מאז. עכשיו, הם עוזבים. פתחנו את המסדרון כדי שיחזרו לארמניה. לא רדפנו אותם. מי שעוזב את זרועותיו בסדר; הם יכולים לחזור לאן שהם באו".
אזרבייג'ן שולטת כעת במובלעת לאחר יותר משלושה עשורים. מה תהיה המדיניות עבור האנשים החיים שם עכשיו?
"התחלת תהליך ההשתלבות מחדש היא הכרחית. הזמנו נציגים ארמנים לבאקו כדי להתחיל בתהליך, אך למרבה הצער, ההזמנה הזו נדחתה. אזרבייג'ן תמיד הייתה מדינה מגוונת. יש לנו לאומים רבים: יהודים, רוסים, גיאורגיה, כורדים ואחרים, ולכולם יש זכויות על פי החוקה. עשר קבוצות אתניות לומדות את שפתם בבית הספר. הנשיא הכריז בשבוע שעבר שאנו רואים בארמנים (שגרים בקראבקה) כאזרחינו".
יש המון סרטונים של אנשים בורחים. האם הם יוכלו לחזור לבתיהם אם יבחרו בכך? אם לא, מה קורה עם הנכס?
"העניין הוא שאלו שאתה מכנה בורח, יותר מהם חיילים או קבוצות צבאיות שאין להם שום קשר לאזור. אנחנו פתוחים לדבר עם אותם תושבי קרבאך שחיו שם מאז ומעולם ואינם אאוטסיידרים. אין להם תעודות זהות ומסמכים; אזרבייג'ן לא מאלצת אף אחד לעזוב את שטחה; הכרזנו שכל מי שרוצה להישאר חופשי לעשות זאת, ולא נעמיד לדין. במקביל, בצילומי וידאו נראים המשטרה והצבא עוזרים לפצועים ולמבוגרים. אין לנו שום דבר נגד האנשים האלה; הם עוזבים בשל שלושה עשורים של תעמולה נגד אזרבייג'ן. חלק מהאנשים נולדו לאחר הסכסוך ולא קיימו אינטראקציה עם אזרבייג'נים. הזקנים, רבים מהם, דוברים את השפה האזרבייג'נית. אבל הצעירים גדלו תחת התעמולה הזו שאנחנו מרושעים. צריך לעשות הרבה כדי לשנות את זה, וזה אחד מהמוקדים שלנו. איבדנו 30,000 איש בשנות ה-90 (במהלך המלחמה הראשונה בין שתי המדינות) ו-3,000 במלחמה האחרונה (2020). לאנשים יש כאב וצער. אנו מבינים את הערך של מעבר לשלב הבא. זה לא יהיה קל, אבל אנחנו חייבים להתחיל".
איך אתה רואה מה קרה זה עתה בהשוואה למלחמת ששת הימים ואיחוד ירושלים?
"אנחנו לא משווים; לכל סכסוך, תהליך ומלחמה יש הקשרים שונים. הייתי נמנע מלהשוות. לעולם איננו משווים את הסכסוך שלנו עם ארמניה עם מחלוקת כלשהי במזרח התיכון. אנו בוחנים כיצד פותרים קונפליקטים שונים ואילו יוזמות ננקטו שיכולות להיות רלוונטיות עבורנו".
"מצד שני, ראינו שלפני ה-19 בספטמבר, ממשלת ארמניה ונציגי ארמני השוותה את מה שקורה להם ואת השואה", הוסיף. "אזרבייג'ן הייתה רחוקה מהשואה (באירופה), אבל היינו אחד המקלטים הבטוחים ליהודי אירופה. הצלנו את חייהם של כמה אלפי יהודים. השואה הייתה אחת הטרגדיות הגדולות ביותר של המין האנושי. ליהודים רבים עדיין יש כאב וקישורים אליו ואינם רואים לנכון להשתמש בהשוואה זו ברשתות החברתיות".
"הסתכלנו על ישראל על הרב-תרבותיות שלה. כמו אזרבייג'ן, ישראל בנתה סביבה שבה (אזרחים יכולים לחגוג) את הרמדאן, פסח וחג הפסחא בו זמנית, ואנשים יכולים להביע את אמונתם בחופשיות. כשגריר אזרבייג'ן הראשון בישראל, היה לי חשוב ללמוד הרבה על החברה הזו ולראות מה המדינה שלי יכולה ללמוד", השיב.
אחת מנקודות התקיעה האחרונות בהסכם שלום היא פרוזדור זנגצור. אתה יכול להסביר?
"זהו מסדרון המחבר בין אזרבייג'ן היבשתית לאקסליבה שלה, Naxcivan. הסכם הפסקת האש לשנת 2020 כלל התחייבות לפתיחת קווי תחבורה ותקשורת. היו כמה פגישות עם ארמניה ורוסיה; עד כה הם סירבו. אין לנו תביעות טריטוריאליות. אנו מבקשים רק גישה למסילת רכבת וגישה לרצועת האדמה הזו כדי להגיע לנקססיבן, כי אזרבייג'נים כבר 30 שנה לא מסוגלים לחצות את הרצועה הזו, אז הם נאלצו לטוס או לנסוע באוטובוסים דרך שטח איראן. אז ביקשנו מהם לפתוח את המסדרון הזה. כמו כן, זה יעזור מבחינה מסחרית לצד הארמני".
יש עוד משהו שאתה רוצה להוסיף?
"אני רוצה להדגיש שאין לנו בעיות עם אזרחים בשטח. אנחנו שולחים סיוע הומניטרי, לא לראווה, אלא בגלל שאנחנו רואים בהם אזרחים שלנו. באשר לטיהור אתני, אזרבייג'נים התמודדו עם טיהור אתני בשנות ה-90, כאשר יותר ממיליון בני אדם נאלצו לעזוב את בתיהם. לעולם לא היינו עושים את זה לאף מדינה או עם. המעשים בשטח הם ההיפך מטיהור אתני. הארמנים חופשיים להישאר".