החות’ים השולטים בצפון תימן לא אוהבים את הכינוי הזה מפני שהוא מצמצם ומגמד את היקף השפעתם וקהל תומכיהם לשבט אחד. הם מגדירים עצמם כ”אנצאר אללה”, “תומכי האל”, כשמם של תומכי הנביא מוחמד בשעתו בעיר אל־מדינה שבחצי האי ערב. מכאן גם עולה ההזדהות הבסיסית שלהם: האסלאם הלוחמני. אך יש גם מרכיב נוסף וקריטי בזהותם: השבט כולו שייך לעדה השיעית־זיידית של תימן.