בצדו השני של המתרס, מתמודד ביידן עם יתרון הכהונה החוזרת (מרבית הנשיאים שהתמודדו לאחר כהונתם זכו לחזור לבית הלבן לקדנציה שנייה, בכך התוצאה של 2020 נחשבת ליוצאת דופן) אך גם עם אתגרים משלו. ביידן מלכתחילה אינו מועמד שמעורר התלהבות רבה בקרב המצביע הדמוקרטי, ובחירתו כמועמד נראתה כפשרה אפרורית – אך נחוצה.
בנוסף, גילו של ביידן מעורר דאגה בקרב המצביעים, שכן אם ייבחר לכהונה שנייה יהיה הנשיא המבוגר ביותר שתפס את מקומו בחדר הסגלגל בגיל 81 (טראמפ, הצעיר ממנו בארבע שנים בלבד, סובל מבעיה תדמיתית דומה, ולפי סקרים אחרונים מרבית האמריקאים מאמינים כי השניים מבוגרים מכדי לשאת בתפקיד). מלחמת חרבות ברזל והתמיכה הבלתי מסויגת שנתן בתחילתה לישראל נגסו בתמיכה בו מצד מצביעים, והביאו לביקורת נרחבת מצד האגף הפרוגרסיבי של המפלגה.
אך בסופו של דבר, לא עמדותיהם של טראמפ וביידן בנוגע למעורבות ארצות הברית במלחמה במזרח התיכון הן שיכריעו את הבחירות. לעיתים רחוקות נושאי מדיניות חוץ הם שמכריעים את תוצאות הבחירות. הם אמנם גורמים לתנודות בסקרים לאורך הדרך, אך ביום הבוחר המצביע האמריקאי מתעניין הרבה יותר באיכות חייו האישית ובמאזן חשבון הבנק שלו (או במילים פשוטות: "זו הכלכלה, טמבל").
בנובמבר הקרוב מיליוני אמריקאים ייצאו לקלפיות ויבחרו באחד משני תרחישים: כהונה שנייה של הנשיא שאולי קצת מבוגר מדי לתפקיד, ולא צפוי להביא בשורה מרגשת או שינוי מרענן לבית הלבן; או כהונה שנייה של הנשיא שטלטל את הממסד עד היסודות וסיפק כותרות שערורייתיות בקצב מסחרר. ההוא שרק השבוע נחשף כי אמר ש-"היטלר עשה גם דברים טובים" (אם כי, זה לא צריך להפתיע את כל מי שזוכר את התבטאותו ב-2018, כאשר לאחר צעדה ניאו-נאצית בווירג'יניה שבה נדרסה מפגינת-נגד למוות, אמר כי "ישנם אנשים טובים בשני צדי המתרס").
התרעות פיקוד העורף