באזור מנצ׳סטר שבאנגליה גרים כ־25 אלף יהודים. מתוכם, כעשרת אלפים מתגוררים ברובע בורי שבצפון מנצ׳סטר. מתוכם, רק מאות בודדות שייכים לקהילת הילקוק היברו. מתוכם, רק לאחד, אייזיק גולדסטון, נולד בן שהצליח לסבך כהוגן את בנו של נשיא ארצות הברית. הכירו: רוב גולדסטון, אמרגן של עסקי המוזיקה, לשעבר עיתונאי טבלואידים, בחור פעיל ונמרץ. פעם עשה יחסי ציבור לתחרות מיס עולם, שהייתה בבעלותו של אחד, דונלד טראמפ, כשעוד אף אחד לא חלם שיהיה נשיא. אבל הוא מנהל עוד כל מיני קריירות, לדוגמה של זמר אזרי, אמין אגלרוב שמו, שאביו, ארס אגלרוב, הפיק את תחרות מיס יוניברס במוסקבה, לפני ארבע שנים.
 
התחרות הזו כבר סיבכה את טראמפ בעבר. קטה סרקה, לשעבר מיס הונגריה, טענה שטראמפ ניסה לשכנע אותה לבוא לחדר המלון שלו כאשר התארח במוסקבה לרגל האירוע. הוא כבר היה נשוי למלניה באותה עת. ועוד: כמה גורמים גרסו שטראמפ ניהל חיי מין סוערים במהלך שהותו בעיר, ושייתכן שהרוסים צילמו את מעשיו ומחזיקים חומר שמאפשר להם לסחוט אותו. טראמפ נתן להאשמות האלה להחליק לו על הבלורית, והושבע לנשיא. אבל הנה, תחרות מיס יוניברס ההיא שבה לרדוף אותו. מאגלרוב, מארגן התחרות, לבנו הזמר, לגולדסטון האמרגן, לבנו של טראמפ - דונלד טראמפ ג׳וניור
 
ג׳וניור פתח את תיבת המייל. בתיבה הפתעה: הבטחה לחשוף מידע מרשיע על יריבתו של אביו במרוץ לנשיאות, הילרי קלינטון. כל מה שצריך לעשות זה להיפגש. מצד אחד הוא, מצד שני, עורכת דין רוסייה המחזיקה במידע. שרשרת המיילים שפורסמה לפני כמה ימים מגלה שאגלרוב האב פגש את התובע הרוסי יורי צ׳ייקה. התובע הציע להעביר מידע על קלינטון. החשד הוא כמובן שמטרת המידע לסייע לטראמפ ולהפריע לקלינטון להיבחר לנשיאות. אבל מה אכפת לטראמפ, או לבן שלו, או לאנשי הקמפיין שלו, מה המניע. מה שאכפת להם זה לנצח את קלינטון. אז הם הולכים לפגישה.
 

בדיעבד, כך אומר טראמפ ג׳וניור, זו הייתה טעות. הפגישה הייתה טעות. בעצם, לא לגמרי ברור מדוע. אומנם יש כמה עורכי דין באמריקה הסבורים שפגישה כזו היא עבירה על החוק – שיתוף פעולה עם מדינה זרה להטיית בחירות באמריקה. אבל קשה לראות את בית המשפט מקבל טענה כזו. למועמד הוצע מידע. הוא הלך לשמוע. לא נמסר מידע. הקשר נותק. 

טראמפ עם פוטין. צילום: רויטרסטראמפ עם פוטין. צילום: רויטרס


הוא לא ידע 

״הרבה אנשים היו הולכים לפגישה כזו״, אמר הנשיא כאשר הגיב לסקנדל. נדמה שהוא צודק. הרבה אנשים – בעיקר כאלה הרואים את עצמם כמועמדים לנשיאות – היו הולכים לפגישה כזו, שעשויה לפרוץ להם דרך לנצח. בנו של הנשיא הסביר בכובד ראש ש״כך אנחנו עושים בעולם העסקים. אם יש אינפורמציה, אתה רוצה אותה. אחר כך אתה מחליט מה לעשות איתה״. הנשיא אמר שלא ידע על הפגישה עד שהעיתונים דיווחו עליה ״לפני כמה ימים״. אגב, גם זאת אפשרות סבירה, עד שלא יוכח אחרת. קמפיין בחירות אמריקאי הוא מפלצת גדולה של אירועים, והמועמד לא יודע, לא יכול לדעת, מה קורה בכל פגישה, או מה נכתב בכל מייל.
 
עורכי הדין של קלינטון כמובן לא מאמינים לגרסה הזו. בטח שטראמפ ידע. בטח שטראמפ אישר. לקלינטון יש עניין מובן בחיפוש האשמים בהפסדה בבחירות – ונוח לה יותר שהאשמים יהיו הרוסים, ובן בריתם הנוכל טראמפ, ולא היא, המועמדת שאמורה הייתה לנצח ובכל זאת כשלה. כבר בחודש יוני של שנת 2016, יום לפני שהמייל הופיע בתיבה של טראמפ ג׳וניור, קלינטון האשימה את טראמפ ב״חיבה לרודנים״, בדגש על פוטין. בלי קשר לשאלה האם ועד כמה הביאו הרוסים לנצחונו של טראמפ, קלינטון צדקה באבחנתה זו. במשך שנים רבות הצטברו הוכחות להערצה שרוחש טראמפ לנשיא רוסיה ולדימיר פוטין. הוא שיבח את חוכמתו, את ערמומיותו, את קשיחותו. נדמה שטראמפ רוצה להידמות לפוטין, מה שכמובן מפחיד אמריקאים שמעדיפים את הדמוקרטיה שלהם, על כל מגבלותיה, על פני השיטה שמציע פוטין לנתיניו ברוסיה.
 
מה קרה בפגישה הגורלית בין עורכת הדין הרוסייה נטליה וסלניטסקיה לבין אנשיו של טראמפ – הבן, החתן ומנהל הקמפיין – אין לדעת בביטחון. הפגישה נערכה ב־9 ביוני, לפני שנה וחודש לערך. עורכת הדין אומרת שלא דיברו על הבחירות. טראמפ הבן אומר שהשיחה הייתה מבולבלת, לא ממוקדת, בזבוז של 20 דקות. לדבריו, החתן, ג׳ארד קושנר, עזב אחרי עשר דקות. לעדותו, יו"ר הקמפיין פול מנפורט התעסק בטלפון שלו, מרוב שעמום.

מה שאפשר לומר בביטחון: אם הועבר מידע על קלינטון, הוא כנראה לא היה מעניין מספיק. עובדה – טראמפ מעולם לא חשף מידע כזה, אף שהבטיח פעם ופעמיים שיעשה זאת ביום מן הימים, כאשר יגולל את פרשיות השחיתות שלהן הייתה אחראית קלינטון כשרת החוץ (לטענתו).
 
מה הוא תכנן 

אחת הסיבות לחשוד בהכחשתו של טראמפ לקביעה שמן הסתם ידע על הפגישה עם הרוסים נובעת מסמיכות מקרים בעניין השחיתות הנטענת של קלינטון. כמה ימים לפני הפגישה טראמפ הבטיח נאום מרכזי שיחשוף את פרשות קלינטון. הוא אפילו נקב בתאריך: 13 ביוני. אבל בסופו של דבר, נאום לא נישא. חשיפה לא הייתה. שחיתות לא התגלתה, לפחות לא באופן שאותו תיאר טראמפ. אנשיה של קלינטון מספרים כעת, ש־13 ביוני היה יום מתוח. הם חיכו לנאום. הם קיבצו צוות כדי להגיב עליו. הם הניחו שטראמפ איננו מדבר באוויר אלא מתכנן מתקפה.
 
אולי באמת תכנן. אולי באמת תכנן משום שבנה על המידע שיספקו הרוסים. אולי ביטל את הנאום בגלל אכזבתו מהיעדר מידע. הכל ייתכן – כולל האפשרות הלא בלתי סבירה שטראמפ פשוט התנהג כמו טראמפ. הבטיח הבטחות, הפריח האשמות, פיזר רמזים, ובסוף התברר שאין מאחורי כל מה שאמר כמעט כלום. נכון – סמיכות המקרים חשודה. ומצד שני, קשה לטעון שזו הפעם היחידה במהלך הקמפיין שטראמפ לא עמד בדיבורו, או רמז לפרשיות כבדות משקל שמעולם לא הצליח לחשוף.
 
הפרשה הזו לא משפיעה לטובה על מעמדו הציבורי של טראמפ. גם מי שמאמין לו שלא ידע - גם מי שמסכים שכל אחד היה הולך לפגישה כזו – כולל קלינטון לו הייתה מקבלת מסרים המבטיחים לה מידע על היריב – לא אוהב את הבחישה הרוסית בבחירות באמריקה, ואת עננת החדשות המלווה את הנשיא. פוטין איננו דמות אהודה בארצות הברית. רוסיה איננה מדינה אהודה בארצות הברית. ומנגד, בעולם מקוטב וצעקני, כל גילוי חדש, כל מתקפה חדשה, נצבעים מיד בצבעים פוליטיים ואידיאולוגיים עזים. אפשר לדעת מראש אילו עיתונים ומגזינים יקפצו למסקנה שטראמפ אשם במשהו ("הניו יורקר"). אפשר לדעת מראש אילו מראיינים יבחרו להציג את גרסתה של המשפחה הנשיאותית (שון הניטי).
 
ואין שום סימן, שום רמז לכך שהפרשה קרובה לסיומה. החקירה מתנהלת, גילויים עיתונאיים נמשכים, הממשל מסתבך שוב ושוב בחצאי אמיתות, בהצגות חובבניות, בעימותים מיותרים. החוקרים יצטרכו לסרוק אלפים רבים של מיילים שנשלחו הלוך ושוב בין בכירי הקמפיין של טראמפ, כדי לנסות לזהות עקבות של השפעה רוסית. עדים יזומנו לחקירות, מושבעים יתבקשו לחוות דעה.
 
בתוך כל זה הולכת לאיבוד שאלה חשובה לא פחות מזו הנוגעת לתיאום של לפני הבחירות: שאלת המדיניות של אחרי הבחירות. האם טראמפ הבטיח משהו לרוסים – נאמר, הסרה של כמה סעיפי סנקציות שכואבים להם במיוחד? זו שאלה חשובה, אבל יש משמעות גם לשאלה האם יקיים את הבטחתו. האם יאפשר לרוסים הישגים נוספים במזרח התיכון? באירופה? האם יחסו לפוטין יהיה יחס המקל ראש בתעלוליו? האם אמריקה שלו תיתן לרוסיה משהו שאמריקה של קלינטון לא הייתה נותנת? 
 
כן, אפשר להאמין שפוטין תעתע במערכת הפוליטית האמריקאית וסייע לטראמפ לנצח, וחשוב מזה, סייע לקלינטון להפסיד. אבל לא קשה להאמין שגם פוטין עצמו הלך שולל אחרי הבטחותיו של מי שקל לו להבטיח, אבל קל גם לשכוח לקיים.