"תצאו החוצה מהאפליקציות כי החיים הטכנולוגיים הם אשליה", ייעצו הפסיכולוגים דני פרידלנדר וד"ר יעל דורון ("חתונה ממבט ראשון"), ואני נאלצתי להסכים איתם. אחרי דפדוף אינסופי ושיחות שנקטעות ברגע וללא כל התרעה מוקדמת, מגיע השלב שבו כל רווק/ה בעידן הדיגיטלי מרים ידיים וחולם על קונספט סטייל חתונמי, בו קופידון בדמות אדם עוזר לך לפגוש אנשים אמיתיים, באירוע שבו אין לך ברירה אלא "להתמסר לתהליך".
עם זאת, מאחר ולא כולנו ששים לכך שכל עם ישראל יזכה להציץ בנבכי נפשנו - יש, כך מסתבר, גם חלופות אחרות. ספיד דייטינג היא אחת מהן. מה זה אומר בעצם?
"ספיד דייטינג היא צורת היכרויות לפנויים ופנויות שמטרתה לעודד אותם לפגוש מספר רב של בני או בנות זוג פוטנציאלים בערב אחד" (מתוך 'מילוג' – המילון העברי החופשי ברשת). בארץ אפשר למצוא אירועים מהסוג הזה שמתפרסמים בקבוצות פייסבוק שונות, והם עולים כסף, אבל לטובת הריענון – ההשקעה יכולה להשתלם, ולו רק כדי להקליל לערב אחד את סצנת ההיכרויות הקשוחה שיכולה לעיתים קרובות לגרום לנו לרצות להיסגר.
היתרון הראשון בספיד דייטינג הוא הכמות. כל דודה ודוד וחבר וחברה תמיד ייעצו לנו "לתקתק" פגישות ולצאת עם כמות בלתי מוגבלת של אנשים עד שמוצאים את 'האחד' או 'האחת', רק שהם לא לקחו בחשבון את העובדה הפשוטה, שזה לא קל כמו שזה נשמע. בסופו של דבר, מדובר בזמן שלנו, בערב כמעט שלם שאנחנו מפנים עבור ישיבה בבר עם אדם זר, אותו "דגנו", רוב הסיכויים, במרחב הדיגיטלי.
אין צורך להכביר במילים, המרחב הדיגיטלי הוא טריקי. המרחק בין התכתבות ותמונות לבין פגישה פנים מול פנים יכול להיות עצום. ואז מגיע השלב הזה, שמי מהצדדים מעוניין לסיים את הפגישה מסיבותיו שלו, אבל זה לא מנומס להיות לא מנומס, אז צריך לשבת זמן מה, לנהל שיחה מאולצת, והכי גרוע – לחזור הביתה עם תחושה לא נעימה ולתהות כיצד לא זיהינו את חוסר ההתאמה עוד מהגיף הראשון. תהייה חסרת ערך, שכן מדובר באנרגיות מבוזבזות אשר לא יובילו אותנו לשום נוסחה מדויקת. החיים הטכנולוגיים, שוב, הם "אשליה", ועד שלא נפגשים, לא יודעים.
בספיד דייטינג, התועלת עולה על הנזק. מבחר לא קטן של אנשים מגיע (כן כן, הם מגיעים), והסטטיסטיקה לטובתך; גם אם רובם לא יהיו בהכרח תואמים לתמונת האביר הלורד שציירת לעצמך בראש, מתוך 26 בחורים לערך, אחד או שניים יסקרנו אותך, ואם את לא בררנית מידי, זה יכול להגיע גם לכדי שש-שבע.
היתרון השני טמון בכך שיש לכם רק חמש דקות לדבר אחד עם השנייה. אז במקום דייט מייגע אחד במשך שעה, את פוגשת יותר מתריסר בחורים שונים באותו פרק זמן, ומחליטה-עם מי אפשר להמשיך לדייט אחד על אחד, ועם מי לא. זאת, כמובן, במידה ושני הצדדים מעוניינים בכך. מיותר לציין שהכול נעשה באווירה נעימה, כאשר רוב רובם של האנשים נחמדים כלפייך, כי כמה נוראי אתה יכול להספיק להיות כשיש לך רק חמש דקות להציג את עצמך?
צריך, ורצוי לנסות אופציות נוספות. מחקרים שנערכו לאחרונה מצאו כי שיעור הפופולריות של האפליקציות גדל בקרב צעירי הפוסט-קורונה, שהתרגלו לתקשורת דיגיטלית. עם זאת, בעוד שפלטפורמות אלו מרחיבות באופן אקספוננציאלי את הפוטנציאל לחיבורים ולדחיות כאחד, לאחרונות אפשרות להשפיע לרעה על בריאותינו הנפשית ולהגביר את רמת החרדה.
על פי סקר של אפליקציית הדייטינג QuackQuack, מתוך כלל המשתמשים, 41% הודו כי הרגישו מדוכדכים אם לא זכו להתאמות בשבוע הראשון מרגע ההצטרפות. מעבר לכך, 34% ציינו כי חוו תחושות של מצוקה בזמן השימוש באפליקציה, וזאת בשל הלחץ שהרגישו כי קיים עליהם להגיב לכל התאמה, או להתאמץ לאורך זמן ממושך וללא הועיל למצוא אחת כזו.
בנוסף, היכרויות במרחב המקוון, אשר ממוקדות תחילה במראה החיצוני ולא בחיבור בין-אישי, מובילות לעיתים קרובות לדימוי גוף נמוך וגרוע מזה, להפרעת גוף דיסמורפית, אשר מאופיינת במחשבות בלתי פוסקות על פגם קטן או מדומיין במראה.
דחיות, כמובן, מתרחשות גם בעולם האמיתי, אך השפע (מכאן - FOMO) שקיים באינטרנט מאפשר להן להצטבר ללא שליטה ולגרום לזה להיראות כאילו מדובר בהמון דחיות, עם תופעות שכבר תפסו תאוצה כגון "גוסטינג". כל אלו מגבירים את מחשבות ההרס העצמי, כאשר אנו עלולים ועלולות, גם באופן בלתי מודע, לקחת כל דחייה באופן אישי.
אז נכון, שעה וחצי אינטנסיבית במהלכה את צריכה "להתנחמד" למספר לא מבוטל של בני אדם זו לא בהכרח תעודת ביטוח לערב הכי מהנה של חייך, אבל במרוץ למציאת זוגיות, כדי לרוץ צריך לרוץ, וכמעט כמו בכל דבר בחיים, אנחנו נאלצים להתאמץ.