מערכון הפתיחה אמש (רביעי) סימן התחלה חלשה: מילואימניק חוזר ליומו הראשון בעבודה אחרי 60 יום ומקבל מתנה מהמנהל שלו – ארגז ובו חפציו האישיים ומכתב פיטורין. "ברוך הבא לאזרחות", אומר המנהל ויוצא מחדר הישיבות. "ארץ" מציפה סוגיה כואבת, והיא המחיר שמשלמים משרתי המילואים בפרנסתם, אבל לא מצליחה (ואולי גם לא מנסה) להביא כל אמירה על הנושא. היא מרימה להנחתה, אבל הפאנץ' לא מגיע.
רגע אחד שהיה עשוי להיות נוקב הוא כאשר ראש הממשלה מרים שלט ועליו נכתב "הצילו, נחטפתי", בפרפרזה על השלט המאולתר שהשאירו שלושת החטופים שנורו בשוגג על ידי כוח צה"ל; אך הוא נבלע בין ים של פאנצ'ים שחוקים. הביקורת ברורה, אבל משהו לא לגמרי עובד. אולי כמו במערכון הפתיחה, "ארץ" הציגה תמונה קרובה מדי למציאות שלא הצליחה להמחיש את הנקודה בצורה יצירתית. זהו האתגר בדמויות אקטואליות כמו בן גביר, שקורא כל יום תיגר על כל מוסכמת התנהגות של נבחר ציבור: כשהמציאות עולה על כל דימיון, קשה הרבה יותר לייצר סיטואציות מופרכות מספיק בשביל לעורר את המחשבה (או לפחות, לדגדג את בלוטות הצחוק).
בשורה התחתונה, בהיעדר כותרות משמעותיות בשבוע החולף (פרט לסוגיית הר הבית שזכתה לטיפול נרחב), "ארץ נהדרת" ירתה לכל הכיוונים, והבריקה רק לרגעים. התוכנית אמש לא סיפקה רגעים בלתי נשכחים – לטובה או לרעה, אך גם כשהפאנצ'ים שלה עייפים והיא מתפזרת לכל הכיוונים, היא עדיין מספקת שעה מבדרת. בימינו, גם על זה יש לברך.
התרעות פיקוד העורף