מאיזו סיבה תמוהה, בחרו אתמול (רביעי) ב"ארץ נהדרת" לוותר על מערכון הפתיחה הקצר, ולקפוץ ישירות לאולפן ולקבלת הפנים הקרירה של איל קיציס. מערכוני הפתיחה מאז פרוץ המלחמה הפכו פעמים רבות לשיחת היום, ביום שאחרי השידור, והם נותנים את הטון לשאר התוכנית.
ארץ נהדרת הרעידה את המדינה - וטוב שכך | ביקורת
מי מנצל את השכול? מותר לצחוק על ח"כ סון הר מלך | דעה
מערכוני הפתיחה הפכו העונה לחלק האפל ביותר של התוכנית, הם נוטים אל האבסורד והמקבריות של התקופה שאנחנו חווים, מאשר להומור או כל דבר שעלול להעלות חיוך. בפעמים בהם הפאנץ' ליין עובד ולופת את הבטן, הפתיח המוכר והעליז שמגיע ישר אחר כך וארשתו הניטרלית של קיציס שואבים את הצופה מן האפלה לאולפן המואר. וברגע הזה מזדקק ההומור היהודי, שמעז לצחוק גם כשהלב מתייפח על הרצפה.
בהיעדר המערכון, הפתיחה של התוכנית הייתה חלשה, ולקח לה זמן להתרומם. ראשונים נכנסו לאולפן הרב הראשי יצחק יוסף והשר מאיר פרוש, על רקע התבטאותו של הראשון בשיעור לתלמידיו, שם אמר כי "אם יגייסו חרדים - ניסע לחו"ל". היו כמה בעיות עם המקטע הזה של התוכנית.
ראשית, התבטאותו המקורית של יוסף הייתה דוגמה קלאסית לקומדיה שכותבת את עצמה. האיום לעזוב את המדינה שמור בדרך כלל לאנשים עם כיסים עמוקים והשפעה רבה על המשק והכלכלה, וכשאיום כזה מושמע מאחד מנציגיו של המגזר הכי פחות יצרני בארץ - הפאנץ' ליין מגיע בלי מאמץ.
כאשר הקומדיה כותבת את עצמה, מפיהם של פוליטיקאים ואישי ציבור שאיבדו כל שארית של בושה או בקרה עצמית, לאלו שמרוויחים את פרנסתם מכתיבת סאטירה יש עבודה יותר קשה. וכשהם נאלצים להתחרות גם בקומיקאים וצייצנים שחגגו על הידיעה כבר מאז יום שבת, המטלה נעשית קשה הרבה יותר.
לפני מספר שבועות "ארץ" תקפה מכמה זוויות את נושא השוויון בנטל, ונראה שאין לה הרבה מה להוסיף בנושא לפי שעה. אבל מאירוע כמו של הרב יוסף אי אפשר להתעלם. רק חבל שהפתיחה של התוכנית נמרחה עוד יותר בגלל זה.
נראה ש"ארץ נהדרת" משתדלת לא לעורר סערה בתדירות גבוהה מדי, ולהמשיך למתג את עצמה כממתק קומי שאפשר למשוך איתו מפרסמים וצופים ממגוון קהלים. קשה להאשים אותה, היא אולי ספינת הדגל של "קשת" בכל הנוגע ליצירה מקורית כבר יותר משני עשורים, אבל באקלים הנוכחי היא צועדת על חבל דק ולא תמיד מוצאת את האיזון שלה.
בהמשך מגיח לאולפן ראש הממשלה בנימין נתניהו, שסיפק כמה מהפאנצ'ים המצמררים של הערב. ברקע תגובת הליכוד הביזיונית לדוח חקירת אסון המירון, נתניהו מסר כבר עכשיו את התגובה שנכתבה מראש לדוח אסון השבעה באוקטובר. בפיו ממוסגר הטבח כ"חבירה של חטופים מהשמאל לתצפיתניות מקפלן כדי להפיל ראש ממשלה מכהן", וזה מעורר בחילה עמוקה מכיוון שדבריו מהדהדים את הנאמר בפינות אפלות של הרשתות החברתיות, וגם בפניהם של בני משפחות החטופים שיוצאים להפגין בדרישה הטריוויאלית להשיב את יקיריהם הביתה.
הפאנץ' הזה, שכולו על חשבוננו, נבלע מייד לאחר מכן בבדיחות על "הוריקן", השיר של ישראל לאירוויזיון - ויתכן שזאת האסטרטגיה של "ארץ" בשבועות בין שערורייה לשערורייה. השחלת הפאנצ'ים הכבדים בין בדיחות מטופשות אולי תחסוך את התגובות הזועמות ותיתן לכותבים את מרווח הנשימה לתכנן את המהלומה הבאה.
פאנל יום האישה, שבו דנה ויס החליפה את קיציס ואירחה פאנל שכולו נשים, פספס את ההזדמנות לקטול את השרה לקידום מעמד האישה, מאי גולן - שזכתה לטיפול מאוד שטחי. את האש ספגה האמיתי ספגה בעיקר חברת הכנסת לימור סון הר מלך, בדיון על רישיונות נשק.
בניגוד לחברה לסיעה, איתמר בן גביר, שמוצג ב"ארץ" כטמבל פירומן אבל לא מאוד מזיק, סון הר מלך מוצגת באור הרבה פחות מחמיא, וגם יותר מדויק (במשרדה של הח"כית, ללא ספק נשארו עד מאוחר אמש כדי לנסח תגובה תוקפנית שמאשימה את "ארץ נהדרת" בביזוי אלמנת טרור).
דמותה של סון הר מלך מגלמת את הקוטביות שהפכה לסימן ההיכר של ימין הגבעות: מצד אחד הדיבור המתקתק, מנומס יתר על המידה (ע"ע שמחה רוטמן) ומחבק על סף האירוטי; ומצד שני משיחי, קיצוני ולא רואה בעיניים.
סון הר מלך נעה בין הזהויות בקצב מסחרר, כשהיא מצביעה על השורש האמיתי של בעיית האלימות כלפי נשים: נשים שלא מכבדות את הבעלים שלהן. בהמשך היא גם מסבירה את המשוואה: "כשיש יותר נשקים בבתים - מספר הנשים המוכות מצטמצם". גם זאת דרך להסתכל על זה.
אם יש משהו ש"ארץ נהדרת" רצתה שהצופים יצאו איתו בתוכנית הזאת, זה תמרור האזהרה המהבהב מסון הר מלך ודומותיה - נשים שמרניות וחשוכות שעלולות לקחת אותנו עשורים אחורה, ממש הגרסה שלנו לסרינה ג'וי וחברותיה הרעיות ב"סיפורה של שפחה". כל מי שהיה צריך גיוון בחומרי הגלם לסיוטים - "ארץ נהדרת" הזכירה לנו שגם בלי המלחמה, יש לנו הרבה סיבות לא להירדם בלילה.