בשנת 2015 הוקמה בתל אביב סל"ע - הסיירת לביטחון עירוני, במטרה לשמור על הסדר הציבורי ולחזק את תחושת הביטחון בקרב תושבי העיר והמבקרים בה, בדגש על דרום העיר. בשבת האחרונה נרצח חן אמיר ז"ל, 42, סייר מיחידת האופנוענים, בפיגוע הירי ברחוב מונטיפיורי בעיר לאחר שהוא והסייר שהיה עמו חתרו למגע עם מחבל לאחר שעורר את חשדם.
"גיבור ישראל": חן אמיר שנרצח בפיגוע בתל אביב הובא למנוחות
"תמיד חייך": מנהלו של חן אמיר, שנרצח בפיגוע בתל אביב, נפרד בכאב
המחבל מאזור ג'נין ירה באמיר ופצע אותו באורח אנוש. שותפו של אמיר רדף אחרי המחבל ונטרל אותו. אמיר, אב לשלוש בנות, תושב בת ים ובמקור מקיבוץ רעים שבחבל אשכול, שמנע בגופו פיגוע גדול יותר, פונה לבית החולים איכילוב תוך פעולות החייאה, שם נאלצו הרופאים לקבוע את מותו. אלמנתו, ורד, נעתרה לבקשה לתרום את איבריו. אתמול התקיימה הלווייתו.
סיירת סל"ע פועלת בשיתוף עם משטרת ישראל, הפיקוח העירוני ומרכז השליטה של מצלמות האגף לביטחון ושירותי החירום של העירייה ונותנת מענה מיידי לכל התרחשות חריגה ברחבי העיר. הסיירת, הכוללת כ־232 סיירים וסיירות ו־50 שוטרים מטפלת בעשרות אלפי אירועים ברחבי העיר מדי שנה.
"היו לא מעט לבטים ומחשבות באיזו צורה תקום הסיירת, לבסוף הקימו אותה כאגף נפרד, הבינו שזה מחייב אגף", אומר חנן פרץ, מנהל אגף סל"ע בעיריית תל אביב־יפו. "העובדים עוברים הסמכה שמלווה על ידי המשטרה והמשרד לביטחון לאומי. היחידה ניזונה מאגרת שמירה שמוטלת על התושבים ובעלי העסקים. האגף מונה מספר יחידות פנימיות. לאחרונה הוספנו עוד מחלקות ועוד בעלי תפקידים. הבנו שהמציאות העירונית, התחבורתית והביטחונית מחייבת זאת. הבנו גם שלנוכח המציאות התחבורתית בעיר זה מחייב אותנו, מעבר ל־35 ניידות שלנו, גם לרכוש אופנועים שיצטרכו לתת מענה מהיר באירועים חריגים ובכלל, וזה מה שקרה בפיגוע בשבת. גם לפני כמה חודשים, כשהיה פיגוע דריסה בפארק צ'ארלס קלור, מי שנטרל את המחבל היה צוות שיטור עירוני שלנו".
מהם תחומי האחריות של האגף?
"כל האגף על כל זרועותיו עוסק בכל מה שקשור לתחום הביטחון האישי והסדר הציבורי. זה אומר החל מהקמת רעש, שלכאורה זה איכות חיים, ועד לתפיסת פורצים וגם חיסול מחבלים. אנחנו נוכחים, אנחנו עם צ'קלקות, עם ניידות משולטות, עם אופנועים משולטים. עיקר הייעוד של היחידה הזו הוא להגביר את תחושת הביטחון אצל התושבים. בדיזנגוף למשל חטפנו לא מעט מכות, והגברנו שם את הסיורים. היום בעלי העסקים שם פשוט הולכים לאיבוד בלי הנוכחות שלנו.
"אנחנו מקימים קבוצות וואטסאפ של שכונות שלמות", מוסיף פרץ, "מחברים לשם את האנשים שלנו, את מנהלי הגזרות שלנו שנותנים מענה לאירועים שונים, אם זה אירועים פליליים של תפיסת פורצים, אירועים הקשורים באיכות חיים, איזשהו הומלס שצריך לפנות אותו, או איזה נרקומן שמהווה הפרעה ועוד. בגדול, אנחנו אמורים להתעסק בעבירות הקלות של איכות חיים, אבל המציאות שאבה אותנו גם לעסוק באירועים אחרים כמו פיגועים. במשטרה לא רק מפרגנים אלא גם מבינים שהיום בלעדינו יהיה להם מאוד קשה. היחידה שלנו עובדת 24/7, אנחנו זמינים, נותנים מענה דרך מוקד 106, וגם דרך המשטרה הרבה פעמים מעבירים אירועים לסיירים שבשטח".
איפה תפסה אותך הידיעה על הפיגוע?
"הייתי בחפ"ק המחאה, כנציג העירייה, ושמענו את עוז, הסייר שהיה יחד עם חן, צורח בקשר שחבר שלו נורה ושהוא חיסל את המחבל".
"מגבירים נוכחות"
הנוכחות של הסיירים במקום הפיגוע לא הייתה מקרית. "החבר'ה שלי קיבלו הנחיה להגביר נוכחות במקומות הומי קהל", אומר פרץ. "המשטרה מכוונת אותנו למקומות הללו, אומרים 'אנחנו בכוח חסר שם', מבקשים שנהיה שם, וזה מה שקורה. במסגרת ההסמכה הבסיסית החבר'ה שלנו עוברים הכשרה גם לגבי כל מה שקשור לנושא הביטחוני־פח"עי. איך בודקים חשודים, איך מזהים רכבים חשודים ועוד. כל משמרת אנחנו עושים את התדריכים יחד עם המשטרה, נותנים דגשים. הסיירים שלנו מתודרכים, מיומנים. ספציפית היחידה של הדו־גלגלי מיומנת עוד יותר, כי הם עושים רכיבה מבצעית ואימוני ירי לא פחות מהשוטרים. ראש העיר רון חולדאי לא חוסך בהשקעה באנשים שלנו. מעבר לתקציב של האגרה, אני מקבל לא מעט תקציבים מהעירייה כדי לחזק את היחידה. בשבת, כמו שראינו, הם עשו את המוטל עליהם. היחידה גם מאוד מגוונת, יש בה אנשים מהקהילה הלהט"בית, יש דתיים, יש חילונים, יש דרוזים".
איך החבר'ה מרגישים בימים אלה?
"ראש העיר וכולנו מחזקים את החבר'ה של היחידה. זה לא פשוט. נמצאים איתם גם עובדים סוציאליים, פסיכולוגים. גם לעוז, שהיה עם חן בעת הפיגוע, כמובן לא קל, אבל הוא מבין שמה שהוא עשה זה דבר ענק, שהוא הציל חיים רבים בכך שנטרל את המחבל. אנחנו עובדים איתו, מלווים אותו, זה לא פשוט. לכל החבר'ה קשה עכשיו, אבל זה מובן לחלוטין. החבר'ה החליטו לנסוע להלוויה של חן עם אופנועים, כי הוא מאוד אהב אופנועים. יש לנו, ליחידה, קבוצת וואטסאפ. אחרי הפיגוע שלחתי לחבר'ה הודעה קולית. סיירים רבים הגיעו לבית החולים, פגשנו אותם גם ביחידה עצמה במבנה. נתנו להם את כל המעטפת הנדרשת, חיבקנו אותם. הם מבינים שצריך לאסוף את עצמנו".
בעצת הפסיכולוגים, מספר פרץ, "כבר היום אנחנו חוזרים לשגרה, לא מחכים. במקביל נחבק כמובן את המשפחה, את אשתו אצילת הנפש של חן. הייתי איתה ברגעים שהודיעו לה. גם בבית החולים כשביקשו לבדוק תרומת איברים היא לא היססה, אמרה שזה מה שהוא היה רוצה, להציל חיים. שש שנים חן עבד ביחידה. הוא היה עובד קבוע, התקדם לאחרונה לסייר בכיר, איש מדהים, חביב. החבר'ה היו מכנים אותו 'חן אמיר המלך'".
מהן התחושות האישיות שלך לנוכח מה שקרה?
"מיד כשקרה הפיגוע, החלטתי שאני מנהל את האירוע הזה, והייתי כל כולי בג'ינגול מה שנקרא, בין לבין, בין המשפחה של חן, לסיירים, ללוויה. עברתי לא מעט אירועים בחיים שלי. אני נמצא 25 שנה בעירייה, עברתי את כל הפיגועים. אני מאמין שגם אני, כחנן, אצטרך את החיבוק והתמיכה. אני מאמין שאחרי שהאדרנלין ירד, גם אצטרך את העזרה ולא אתבייש לקחת אותה. כרגע אני בשביל האנשים שלי, מחבק אותם".
"צריך אופי מיוחד"
"הייעוד שלנו הוא תגובה מהירה, זה לתת את המענה הראשון בזמן הקצר ביותר בכל תרחיש", אומר רמי אבו־רזק, מנהל צוות ביחידת אופנוענים בסיירת סל"ע, שמגיע לעבודתו מהיישוב סג'ור שבצפון הארץ. "אנחנו מהירים, מגיעים בזמן הקצר ביותר לאירועים ונותנים את המענה עם הנראות שלנו, האופנועים, הצ'קלקות, הסירנות. אנחנו עובדים בצמוד ליחידות האופנוענים של המשטרה, כתף לכתף. אנו עושים המון אימונים, מוכנים לכל תרחיש. צריך אופי מיוחד כדי להיות ביחידה הזאת".
"החבר'ה ביחידת האופנוענים מפעילים אופנועים כבדים, לא נוסעים על קטנועים. עצם הרכיבה על הכלי הזה זה כבר אומר מי האנשים האלה", מוסיף פרץ. "הסיכון שלהם מבחינה בטיחותית הוא רמה אחת יותר מסייר הנוסע בניידת. גם המיון שלהם שונה וגם הדרגות שלהם מבחינת העירייה יותר בכירות משל סייר רגיל".
גם את אבו־רזק תפסה הידיעה על הפיגוע כשהיה בחפ"ק המחאה. "פתאום שמעתי צעקות בגל שלנו", הוא משחזר. "שמעתי את עוז צועק: 'תביאו אמבולנס דחוף, ירו בחן, המחבל נוטרל'. באותו רגע נסעתי לזירת האירוע, ראיתי שמבצעים פעולות החייאה בחן. אחד הסיירים שלנו התחיל לבכות. לקחתי את חן באלונקה, רצנו לכיוון הנט"ן כדי לפנות את חן לכיוון בית החולים".
רגעים לא פשוטים
"באותם הרגעים ניתקתי את הרגש, כי הבנתי שאני צריך להיות חזק בשביל הסיירים שלי ובשביל הסייר שלי שכרגע נלחם על חייו. וידאתי שהוא עולה לנט"ן, עליתי על האופנוע וטסתי עם חבר'ה שלנו לכיוון איכילוב, כדי להגיע עוד לפני הנט"ן ולדאוג שהשטח יהיה סטרילי, כדי שאיך שחן יגיע שלא תהיה שנייה של עיכוב".
המילים עדיין נתקעות לאבו־רזק כשהוא מנסה לתאר את התחושה ברגע שהבין כי חברו מת מפצעיו. "אני אפילו לא יודע לתאר איך הרגשתי כשהבנתי שחן איננו", הוא אומר.
"אבל הבנתי שבאותם רגעים אני חייב להיות חזק בשביל חן, בשביל המשפחה שלו, עבור הסיירים, החברים ליחידה. הם שבורים ואני כאחד ממנהלי היחידה חייב להיות חזק בשבילם. חן היה אדם נעים הליכות, היה מגיע, תמיד אומר 'בוקר טוב', 'לילה טוב', כל הזמן מחייך, כל הזמן דואג לכולם. כאמור, הכינוי שלו ביחידה היה 'חן אמיר המלך', מרוב שהוא היה אדם טוב. אנחנו ממשיכים כעת בפעילות שלנו, עם זאת באותה נשימה לא נכריח רוכבים לעלות על אופנוע. מי שלא ירגיש בטוח לעלות על האופנוע, לא יעלה. אבל אנחנו חוזרים לשגרה, אנחנו יחידה חזקה במהות שלנו, יחידה לוחמת בלב ובנשמה".
