לקנצלר גרמניה נדרש זמן כדי להגיע למסקנה שהוא נגעל מדבריו של אבו מאזן. זה קרה לאחר שהנשיא הפלסטיני אמר בברלין ש"ישראל ביצעה 50 שואות בפלסטינים". בסוף השבוע מסרה משטרת גרמניה שהיא בוחנת פתיחת חקירה נגד אבו מאזן בעקבות תלונה שהוגשה למשטרת גרמניה.
אין בדיחה גדולה מזו. מדובר בחקירה סתמית שלא תוביל לשום מקום. הדברים החמורים נאמרו על ידי אבו מאזן, מכחיש שואה ידוע, במסיבת עיתונאים עם קנצלר גרמניה אולף שולץ. אבו מאזן הסביר לציבור הגרמני ש"ישראל ביצעה 50 מעשי טבח בפלסטינים". הקנצלר שולץ חש חוסר נוחות, אבל רק אחרי שהעיתון הגרמני "בילד" תקף אותו בחריפות, הוא בחר להתנער מהדברים הקשים.
השאלה שמתבקשת היא מדוע ישראל איננה מזדרזת להתנער מאבו מאזן ולנתק איתו מגע בעקבות דבריו החמורים? התנצלותו של אבו מאזן שווה כקליפת השום. זאת דעתו, ואיש לא יביא לכך שאבו מאזן ישנה אותה. החיבוק שאבו מאזן זוכה לו ממערכת הביטחון בישראל - מוסבר בחשיבות של שיתוף הפעולה הביטחוני עם הרשות הפלסטינית שעלול להיפגע קשות, מה שעלול לסכן חיי ישראלים רבים.
שר האוצר אביגדור ליברמן כתב בטוויטר שלו: "אין סיבה להתרגש מאיומיו של אבו מאזן להפסיק את התיאום הביטחוני. גם אבו מאזן יודע שהתיאום הביטחוני חשוב לו עצמו לא פחות מלישראל, ואם האיש נשאר בחיים עד היום, ולא חוסל על ידי ארגוני טרור מתחרים, זה אך ורק בזכות התיאום הביטחוני בין מנגנוני הביטחון הפלסטיניים למערכת הביטחון הישראלית". כששר הביטחון לשעבר ליברמן חושף בגלוי את הדברים, הוא יודע בדיוק על מה הוא מדבר. נכון להקשיב לליברמן ולהפסיק לחבק את אבו מאזן.
בשבוע שעבר נסעתי לקיבוץ חצרים כדי לנחם את האלוף (במיל') עמוס ידלין, ואת בתו רותם ידלין, על מותו של האבא והסבא אהרן ידלין, שר בממשלות ישראל ובעבר מראשי תנועת העבודה.
את אהרן ידלין, חבר קיבוץ חצרים עד יומו האחרון, הכרתי בצעירותי כשהייתי במשך יותר משנה הכתב הראשון של מחלקת ענייני היום ב"קול ישראל" בדרום. גם אני, כמו רבים אחרים, נשביתי מהר בקסמו. בנו עמוס ידלין כתב לי משפט שמשקף יותר מכל את דמותו של אביו ז"ל. "אבא היה מגדלור ומצפן ערכי עבור כולנו. עשייתו החינוכית, המנהיגותית והחלוצית התחרתה רק בצניעותו".
זה משפט ענק, שמכנס בתמציתיות את גדולתו של אהרן ידלין ז"ל ואת עשייתו הציבורית. זה היה האיש. מצער שלא קם עדיין מנהיג בישראל שידמה לו. חבל שאין במערכת הציבורית־פוליטית בישראל מנהיגים בשיעור קומתו של ידלין.
האמן מוטי דריאל ונכדתו רוני פוגל, תלמידת בצלאל, בת 24, מציגים בסטודיו לציור של דריאל, במתחם האמנים "המקרר" שבמרכז תל אביב, תערוכה יוצאת דופן, שבה מוצגות עבודות שנעשה בהן שילוב של טכניקת מכחול בעזרת מחשב.
דריאל מציג בתערוכה עבודות שעשה על מסך מגע של טאבלט. הוא מעיד כי הציור באמצעות טאבלט מספק לו חוויה של שרבוט מהיר, שמאפשר לו למחוק מהמסך כל נגיעת צבע בלתי רצויה, בלי להשאיר עקבות בציור או במצפונו של האמן.
דריאל, שהוא גם כימאי, עוסק גם בפיסול בברזל, שאליו הוא נמשך משום שמדובר לדבריו בחומר בעל תכונות מיוחדות, שמשלב קשיחות, סלחנות ורוך. הוא מעיד ש"כאשר הברזל חם, הוא מבשיל לטקסטורות שמשתנות במרוצת הזמן, מה שמעניק לפסלים חיים משלהם".
עבודותיו של דריאל מציגות לדבריו את מתח החיים בארץ ואת עתידה של המדינה, כפי שהיא משתקפת בעיניו ומעבודותיו.