חלק מהשרים פלשו למשרדיהם באופן שהזכיר את ההסתערות על גבעת הקפיטול

1. שיכרון הכוח

זה היה מופע אכזרי. בתוך יממה בלבד פרשו מרבית מנהלי משרדי הממשלה השבוע מתפקידם בעקבות הבוסים השרים או השרות, וברוך השם - בממשלה הנוכחית, ששברה את כל השיאים, יש 30 כאלה. נדיבות או דרך ארץ לא היו בחילופי המשמרות בין שרי הממשלה. גם הוד והדר לא היו. להפך: חלק מהמיניסטרים הסתערו על המשרדים במופע שהזכיר את הסתערות ההמונים על גבעת הקפיטול או ביזת הקונים במרכזי קניות ערב חג ההודיה.

זה לא שבממשלת השינוי לא היו מינויים פוליטיים. גם יאיר לפיד חטא בכך כשניסה למנות את ג'ידא רינאוי־זועבי כקונסולית בשנגחאי. גם הוא מינה את יעל גרמן מקורבתו לשגרירה בצרפת. אבל כל זה מחוויר לעומת סדרת מינויי הליכוד שהיו השבוע. היו שרים כמו יואב קיש, שר החינוך החדש, שישבו במהלך חילופי התפקידים זחוחים והתעלמו במופגן מהשר היוצא. אחרים, כמו מירי רגב, התנהגו כהלומי שיכרון כוח. הם פלשו למשרדים כאותו ערבי המסתער על סעודת אפטאר בתום צום רמדאן.

חלק מהמינויים היו אך ורק סידור עבודה פוליטי בברכת משפחת נתניהו. התמהוני שבהם היה של פעילת הליכוד אוסנת מארק, שמבין כל האפשרויות גויסה על ידי אופיר אקוניס, שר המדע הנכנס, להחליף את הילה חדד חמלניק, מהנדסת חלל ואווירונאוטיקה. אכן אין גבול ליצירתיות בליכוד. התוכניות האסטרטגיות ותוכניות העבודה במשרדים נזרקו לפח לטובת אג'נדה פופוליסטית שמרבה לנצל ביטויים כמו "משילות", "רצון העם" "פריפריה", "סגירת פערים" ו"ביטול גזירות ליברמן".

אז מה היה לנו השבוע? שר התפוצות החדש עמיחי שיקלי מיהר לבטל, ביום הראשון לכניסתו למשרד, התקשרות במיליוני שקלים שנחתמה על ידי קודמו נחמן שי עם העמותה ללימודי כלכלה וחברה, לחיזוק הקשר עם יהדות ארה"ב. החטא הנורא היה כשהתברר שלעמותה יש קשר עם מפלגת העבודה. העובדה שההתקשרות בוצעה ערב הקמת הממשלה היא, לטענת שיקלי, מחטף.

וכשכולם חשבו שהנורא מכל קרה, הגיעו כל האחרים: רגב הנכנסת למשרד התחבורה, קיש למשרד החינוך, ושלמה קרעי, שכבר יצר פלונטר מיד עם כניסתו למשרד התקשורת. ההצהרה הראשונה של רגב, כיאה לממשלת הליכוד, הייתה לאומית ועסקה בצורך בהחלפת צבעי משרד התחבורה מסגול (שאותו יזמה מרב מיכאלי) לכחול־לבן - כדי להזכיר את צבעי הדגל בישראל. אבל מה שגרוע היה הסימון למדיניותה העתידית במשרד. היא בישרה על כוונתה לבטל חלק מנתיבי התחבורה הציבורית ולפתוח אותם לתנועה חופשית, לנוכח העומס, אף שנת"צים נועדו להיות פנויים כדי לאפשר זרימה חופשית של תחבורה ציבורית.

הוא מתכוון לגייס לניהול משרדו את הטייס תא"ל אסף צלאל, שהפך למודל לחיקוי לנערים בסיכון, שיחליף את דלית שטאובר. מקרה מצער לא פחות התרחש כששר התקשורת הנכנס שלמה קרעי מיהר להכריז על כוונתו לביטול רפורמת "הקומה הכשרה" בסלולר, שנועדה להקל את ניידות החרדים. השארת תדרי דור 1 ודור 2 תעלה מיליארדים ותצעיד לאחור את התשתיות. "המניעים לרפורמה לא היו דאגה לצרכנים, אלא ניסיון להתערב בהרגלי השימוש של אזרחים פרטיים", הסביר השר.

המנכ"לית לירן אבישר בן חורין, שגויסה על ידי השר היוצא יועז הנדל, תפנה את כיסאה לאלעד מלכא. למעט ניהול אגודה לענייני תקשורת ופעילות לקידום התחרות במשק, הוא חף מניסיון מעשי בתחום התקשורת. אבל היי, הוא פעיל ליכוד. וגם שר המשפטים הנכנס יריב לוין ימנה כמנכ"ל משרדו פעיל נוסף - איתמר זוננפלד, עוזרו הפוליטי לשעבר שאינו עורך דין. היועצת המשפטית לממשלה תהיה כפופה למנכ"ל הנכנס. יהיה שמח (או עצוב, תלוי בעיני המתבונן).

במשרד האנרגיה נוצר מצב ייחודי. השר הנכנס ישראל כ"ץ מיהר להצהיר על כוונתו למנות את קובי בליטשטיין, איש מקצוע, כמנכ"ל המשרד. הוא יחליף את ליאור שילת, שמונה על ידי קארין אלהרר לפני כשנה בלבד. המינוי מעורר בעייתיות, שכן כ"ץ יוחלף בעוד שנה על ידי שר החוץ אלי כהן. סביר שבליטשטיין, שליווה את כ"ץ במשרד האוצר וכעת במשרד האנרגיה, יעבור איתו למשרד החוץ. מה יהיה עם משרד האנרגיה, שהינו אחד החשובים במשרדי הממשלה? לאף אחד לא נותרה אנרגיה להסביר.

ונקנח באוצר. דווקא כאן חילופי השרים במשרד המקצועי ביותר בוצעו כשורה ושר האוצר הנכנס בצלאל סמוטריץ' מסתמן כהפתעת הסיבוב. זה מזכיר את תפקודו המקצועי במשרד התחבורה. "למרות המחלוקות, שר האוצר ליברמן היה שר טוב. הוא הכניס את ידיו לסוגיות מקרו־כלכלה באומץ שלא היה לפניו", הוא החמיא לליברמן.

מחמאות לליברמן במגזר החרדי שקולות למחמאות למזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה או לפחות ליו"ר מועצת השורא. אבל סמוטריץ', שהגיע מהמגזר הלאומי־דתי, לא עושה חשבון, וכבר הספיק להעלות את חמתם של מקורבי נתניהו.

מנכ"ל המשרד רם בלינקוב הודיע השבוע על פרישתו. המועמד הראשון להחליפו היה יפתח רון־טל, יו"ר חברת החשמל לשעבר. כדי למנוע תסיסה פנימית וחיכוכים באוצר, הוחלט שלשום למנות את שלומי הייזלר, יו"ר מטה התכנון במשרד הפנים, שהוא מינוי בהחלט ראוי. בהנהלת המשרד צפויה סדרת חילופים, בהם מנהל רשות המסים, ערן יעקב, שיסיים במרץ; הממונה על שוק ההון, ד"ר משה ברקת, שפרש; הממונה על השכר קובי בר נתן; והשבוע הודיע גם המשנה למנכ"ל, ינון כץ, על עזיבתו. נראה שגם היועץ המשפטי הדעתן של המשרד, עו"ד אסי מסינג, יעזוב.

סמוטריץ', המקבל החלטות לגופו של עניין, לא בזבז זמן וכבר פרסם טיוטה הנוגעת להפרדת ויזה כאל מבנק דיסקונט. זאת ההחלטה הקלה ביותר שהוא יכול היה לקבל, אבל לצורך העניין הוא ייאלץ לשנות את ההגדרה החוקית לעניין גודלו של בנק. אם הוא ישמע בנפש חפצה את טיעוני הנגד של דיסקונט וגם של המפקח על הבנקים, ההפרדה לא תהיה. שלא כמו האחרים, סמוטריץ' עדיין לא הצטרף למלחמת הדת ולא הודיע רשמית על ביטול המיסוי על כלים חד־פעמיים ומשקאות ממותקים.

2. הבטחות על הקרח

ראש הממשלה הנכנס בנימין נתניהו לא החמיץ גם השבוע את ההזדמנות לתקוף מחדש את לפיד ואת הממשלה היוצאת. בדיון בנושא יוקר המחיה הוא קבע: "יוקר המחיה לא מפסיק לעלות. כשנכנסתי למשרד ראש הממשלה לפני ארבעה ימים, הבנתי למה: כי ממשלת לפיד לא נקטה אפילו את הצעדים המינימליים ביותר כדי לעצור את הדהירה הזאת. נכנסתי לתפקיד וגיליתי שורה של מחדלים וחידלון בשורה שלמה של תחומים.

"המחדל הראשון הוא ההפקרות בטיפול ביוקר המחיה. לא עשו כלום, שום דבר, ואפשרו למצב הזה להתדרדר. לא נקטו בפעולות שיכלו לנקוט בזמן. הדבר הזה מובא לפתחנו וזה לא פוטר אותנו מלפעול. אנחנו פועלים בכל העוצמה. נעשה עם שר האוצר מאמץ לאומי עליון מול חידלון גדול מאוד שירשנו. תמיד יותר קשה להיכנס אחרי שחפרו לך בור גדול, אבל אין לנו ברירה אלא לפעול בצורה תקיפה".

זה הטור השני ברציפות שבו אני נאלץ להגן על לפיד, אבל זה נעשה למען הצדק ההיסטורי. ראשית, במרבית תקופת ממשלת השינוי לפיד שימש כשר חוץ ולא כראש ממשלה או כשר אוצר. לנתניהו נוח לתקוף את ראש האופוזיציה לפיד ולא את נפתלי בנט הלא רלוונטי או את ליברמן. חוץ מזה, יש כבר מקצה שיפורים מצד נתניהו. הוא מתמקד בסוגיית יוקר המחיה והפסיק להתלונן על מצב המשק או הכלכלה, שכן גם הוא הבין שהמספרים נגדו – ועדיין לא ברור איזה "בור גדול" חפרו לו. האם הוא מדבר על הבור התקציבי של 160 מיליארד שקל שהותיר בשיא משבר הקורונה, או על העודף של 30 מיליארד שקל שליברמן השאיר לו בקופת האוצר?

בניגוד לדבריו, נתניהו לא הגיע לתובנותיו המדהימות ארבעה ימים בלבד לפני שנכנס לתפקיד. הוא ידע בדיוק את מצב יוקר המחיה כבר שלושה חודשים, לפני כניסתו לתפקיד, וכבר במסע הבחירות דיבר על מחירי החשמל, הבנזין למכוניות, החינוך לילדים עד גיל 3, וגם על הארנונה והמים. הוא הבטיח להקפיא מחירים ולאפשר חינוך חינם.

טענתו על כך שלא ננקטו הצעדים המינימליים לטיפול ביוקר המחיה היא פשוט שקרית: ליברמן בלם (חלקית) את עליית מחירי החשמל, שלפי עדות נציגת רשות החשמל בוועדת הכספים השבוע הם אמורים היו להתייקר לפחות ב־20%. ההתייקרות נפרסה לאורך שלוש שנים. ליברמן גם ביטל לזמן קצוב את הבלו על הבנזין למכוניות בשקל אחד; וגם מנע זמנית את ייקור מחירי המזון והפחית מכסים על מוצרי חקלאות (מהלך שנתניהו מבקש לבטל).

אדוני ראש הממשלה: אינך כבר יו"ר האופוזיציה. אם רצונך לטפל ביוקר המחיה, אנא תתחיל בכך. אלא שהוא מתקשה. הבטחת החינוך חינם לגילאי 0־3 תתפוגג, כמו הבטחות שנתן בעבר. אין מקור תקציבי לכך, ואת זה מבין טוב גם שר האוצר החדש. סמוטריץ' עצמו כבר טען בצדק שבכלכלה לא עוסקים ב"שליפות מהמותן". וחוץ מזה, גם מסי הארנונה והמים לא יוקפאו, אחרת הרשויות המקומיות יאלצו את התושבים לאסוף בעצמם את הזבל, וזה בוודאי לא יקרה בשנת בחירות (שיתקיימו באוקטובר).

ולגבי החשמל? ניתן יהיה אולי להקפיא ולפרוס פעם נוספת את תעריפי החשמל, אבל פריסת תשלומים אחת כבר נעשתה. לו היה מדובר בחברת כרטיסי אשראי, היא לא הייתה מוכנה לפרוס ומכריזה על לקוח כזה כחדל פירעון. נתניהו מבין טוב שלהקפאה נוספת או פריסה אין שום משמעות, כי בסופו של דבר המחירים יעלו. אבל הוא שבוי בהבטחות של עצמו, וכדי לעמוד בהן הוא יעשה תיקון קוסמטי כלשהו. אפילו את ביטול המס על משקאות ממותקים וכלים חד־פעמיים הוא מתקשה להוציא אל הפועל. כבר מתחילים להפנים שתחלואת הסוכרת בקרב השכבות המוחלשות תהיה גבוהה ואיכות הסביבה תיפגע.

וכמעט שכחתי הבטחה נוספת: להוסיף 20% לשכר החיילים. מדובר בתוספת הנאמדת ב־200 מיליון שקל. בכסף הזה אפשר לעשות הרבה דברים חשובים יותר. אז מדוע להוסיף לחיילים, כשבדיוק לפני שנה הוקפץ שכרו של לוחם ב־50% ל־4,263 שקל, סכום המתקרב לקצבת הבטחת הכנסה. אני אוהב חיילים, במיוחד קרביים, אבל הם משרתים לא בשביל משכורת. צה"ל אינו מקבץ של שכירי חרב. אבל כשהליכוד הבטיח לפני שנה להעלות את שכרם בעוד 20% רק כדי לפגוע בליברמן, עכשיו צריך לממש את ההבטחה חסרת האחריות. אני מעריך שזה לא יקרה.

 3. הריבית והבנקים

מעטים מאוד הופתעו מהחלטת הוועדה המוניטרית בראשות נגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון להעלות את הריבית בחצי אחוז. נימוקי ההחלטה פורטו בהרחבה ולוו בנתונים מוניטריים, אינפלציה, התחלות בנייה, שער חליפין ותקציב. על דבר אחד כמעט לא דיברו במהלך מפגש הנגיד עם התקשורת, וזה השפעת הריבית על הכיס: על תשלומי המשכנתה, על האוברדרפט, על התשלומים בכרטיסי אשראי ועל מחנק העסקים הקטנים.

זה המקום להזכיר שאחד מתפקידי בנק ישראל לפי החוק העדכני מלפני עשור (שהוכנס בלחץ שר האוצר לשעבר סילבן שלום) הוא גם לדאוג לצמצום פערים ואי־שוויון חברתי. באף אחת מהחלטות הריבית בשנה האחרונה לא הייתה התייחסות לסוגיה. לכן, בנטל המדיניות המוניטרית המצמצמת נושאות בעיקר השכבות המוחלשות, הנאנקות תחת נטל האוברדרפט.

מי שקוצרים את פירות המדיניות הזו הם בעלי הממון שנושמים לרווחה ומתחילים לקבל על הכסף שנח עד היום בעו"ש ריבית מפנקת. מצב זה לא ישתנה בטווח הנראה לעין.

מה יהיה עם הריבית בהמשך הדרך, לאחר שכבר עלתה השבוע, ומה עושים עם הכסף? על פי תחזית בנק הפועלים ל־2023, עליות הריבית ייעצרו ברבעון השני של 2023 ברמה של כ־4.0%. מדובר בריבית ריאלית של כ־1.5%, וברמה זו בנק ישראל יוכל להמתין ולראות אם האינפלציה מוסיפה לרדת. הריבית תתייצב ברמה זו, גם לאחר שנראה את האינפלציה בתחום היעד.

על מצב המשק הכללי טוענים בבנק כי "מוקדי הפגיעה המרכזיים הם שחיקת כוח הקנייה של הצרכנים, בעקבות עליות המחירים ועליית הריבית והפגיעה בענף ההייטק. האינפלציה תפחת בהשפעת ההאטה ותגיע ל־2.8% לשנה. משקי הבית הצעירים, שנוטים לצרוך יותר מהממוצע, נפגעים גם מעלייה של מאות שקלים בהחזרי המשכנתאות. התוצאה תהיה עלייה מתונה של 2.5% בצריכה הפרטית. חברות הטכנולוגיה מצמצמות בכוח אדם כדי לקזז ירידה בהכנסות ובהוצאות המימון".

בבנק דיסקונט מחזיקים בדעה דומה, שלפיה "ריבית הבנק המרכזי האמריקאי צפויה להמשיך לעלות במחצית הראשונה של 2023, אך בקצב מתון מאשר ב־2022. בהמשך השנה הריבית תתייצב, ואולי אף תרד בחודשים האחרונים של 2023. ריבית בנק ישראל תמשיך לעלות במחצית הראשונה של 2023 עד לשיא (במחזור הנוכחי) של 4%. צפויה צמיחה של 3% ואינפלציה של 3%".

בנוגע לשאלה מה עושים עם הכסף, התשובה יותר מורכבת. אפיקי ההשקעה הספקולטיביים, קרי שוק המניות, עדיין מסוכנים, אבל דווקא מכיוון הבנקים, שזכו עד היום למטר השמצות, מגיעות בשורות קצת יותר טובות. דווקא בנק הפועלים שבניהול דב קוטלר הקדים לבשר על הקפאת העלאת הריבית. המהלך נוגע ל־10,000 לקוחות העונים על קריטריונים שנקבעו.

4. פריחת השקד

עם עזיבתה השבוע את משרד הפנים נגולה אבן מלבה של השרה היוצאת איילת שקד. בתחילת השבוע הספיקה להעיד בבית המשפט על מערכת היחסים שלה עם שרה נתניהו ועל הדומיננטיות של האחרונה במערכת היחסים עם בעלה ראש הממשלה.

"העברתי את השרביט לשר אריה דרעי, והיום התבשרתי ששברנו השנה שיא של כל הזמנים בתכנון דירות. מעל 155 אלף אושרו בוועדות התכנון, עברנו את היעד של 125 אלף - ושווקו מעל 100 אלף. אם הממשלה החדשה תמשיך באותו קצב, אין ספק שעליית מחירי הדיור תיבלם", אומרת שקד בראיון פרישה.

אם מחירי הדיור ייבלמו או יירדו, לא יתסכל אותך שאת הפירות תקטוף הממשלה החדשה?
"אין מה לעשות, ככה זה החיים הפוליטיים. אי אפשר לתכנן את מחירי הדיור מהרגע להרגע. אם הממשלה תמשיך במה שהתחלנו בארבע השנים הקרובות, נראה בקרוב ירידת מחירים. פעילות כמו שעשינו לא הייתה מעולם. העלייה תיבלם השנה, ונראה שגם תהיה ירידה. העלייה עד עכשיו הייתה מטורפת.

"הכל עניין של היצע וביקוש. לפני שנכנסנו, שיווקו 50 אלף דירות, וכעת 100 אלף בשנה. בנוסף, מה שהאיץ את המחירים היה העלייה מאוקראינה וגם הריבית האפסית. הופתעתי. לא חשבתי שהעלייה תגיע למספרים של מעל 20% לשנה. חייבים להמשיך להאיץ את התחלות הבנייה. במקביל, רציתי שהוועדות המקומיות יקבלו עוד סמכויות - אבל לא הספקנו. מה שכן הספקתי היה האפשרות להסב משרדים למגורים. לקחת מגדלים ולהפוך למגורים. יש כבר 5,000 דירות שנבנו בשיטה החדשה".