אי אפשר לעבור לסדר היום על אירוע מותם של סמ"ר אורי יצחק אילוז ז"ל והסמלת ליה בן נון ז"ל בגבול מצרים. צה"ל ביצע תחקיר ועמד על הכשלים. הוא חילק את האחריות בדרג הפיקודי בין מפקד האוגדה, מפקד החטיבה ומפקד הגדוד. אולם לא יכולה להיות חלוקה כזו.

תחקיר הפיגוע בדרום חושף קריסה טוטאלית של מערך ההגנה בגזרה | טל לב רם
מסקנות תחקיר הפיגוע בגבול המצרי: מפקד החטיבה יודח מתפקידו

זהו כשל מערכתי והתיקון המחויב הוא מערכתי. זה לא אירוע של שגיאה פיקודית ברמת השטח, זהו אירוע שצריך לעורר שאלות נוקבות באשר למידת המחויבות של צה"ל לביטחון החיילות והחיילים המשרתים בו, מהן המשימות שמטילים עליהם ועד כמה ביצוען יכול לעמוד במבחן ההיגיון. ואין מדובר בחשיבה אסטרטגית מורכבת. מדובר בהבנה הכי בסיסית ובמטלות הכי בסיסיות וביכולת האנושית לביצוע מטלות אלה.

אפשר לשלוח חיילות וחיילים לעמדות בודדות ומרוחקות בקו הגבול, ועל פני זמן רב שום דבר לא יקרה, וניתן יהיה ליהנות מתחושת רגיעה שהכל בסדר. אבל אסור שנורמות העבודה המקובלות בשטח לא יעמדו במבחן של כל דרגות הפיקוד, החל מהרמטכ"ל, המטה, הפיקוד המרחבי ועד לפיקוד בשטח, כאילו מדובר ביחידה נפרדת המנותקת מצה"ל.

בצה"ל הרשו כתפיסת עבודה לשלוח חיילות וחיילים לעמדות מבודדות ומנותקות בקו הגבול למשמרת שאורכה לא פחות מ־12 שעות. זו הייתה נורמת עבודה. ואם זוהי נורמת עבודה, משמעות הדבר שכל הדרגים הבכירים יותר בצה"ל נושאים באחריות לכך. יש נהלים נכונים כמו איוש עמדה מרוחקת בארבעה חיילים ותקופות משמרת קצרות, אבל בפועל ובהנחיית קבע לא מבצעים נהלים אלה.

אני זוכר שבהיותי חייל בשריון, קרוב לרצועת עזה, שלחו אותנו לאחר יום של אימונים לארוב למסתננים. שכבנו עייפים, ולא היה אחד מאיתנו שלא נרדם. אינני יודע אם החיילים במקרה זה נרדמו או לא. התחקיר קובע שלא, אבל מי שמצפה שהם לא יירדמו במשמרת כה ארוכה, חייב להיות גולם גדול בהבנת הכוח האנושי ויכולת העמידה האישית של חייל או חיילת במשך 12 שעות בלילה. עם הזמן השגרה משתלטת. עם חלוף החודשים מאום לא קורה והערנות נחלשת. ואז, בלילה אחד, זה כן קורה ורמת המוכנות תהיה נמוכה.

הייתי מצפה שמשמרת בעמדה מרוחקת לא תעלה על ארבע שעות, שהעמדה תאויש בארבעה חיילים ושבתוך הזמן הזה יהיה קשר מתמיד ותנועת כלי רכב בין העמדות המרוחקות. יש לצה"ל מחסור בכוח אדם ובמשאבים? אנו יודעים היטב שזה הכל שאלה של סדרי עדיפויות. אם צה"ל אינו יכול לעמוד במשימה מבלי לסכן ללא צורך חיילות וחיילים, שיפנה למשרד הביטחון. מצמרר לחשוב שהמדינה יכולה להרשות לעצמה לשחרר משירות צבאי מגזר גדול של צעירים וצעירות, ובאותו זמן לסכן את חייהם של אלה המתגייסים לצה"ל בטענה של מחסור בכוח אדם.

ברור שברמה המבצעית נוח מאוד להנחית חיילות וחיילים בעמדות מרוחקות ל־12 שעות מבלי לקיים קשר ומבלי להגיע אליהם ברכב, אבל איך צה"ל יכול להרשות לעצמו התנהלות מסוג זה תוך סיכון כה ברור של חיילות וחיילים? כשיש עמדת קבע במקום מסומן, כוחות עוינים יכולים לדעת על עמדה זו. בהיעדר הגנה סביבתית מפני מי שמתקרב לעמדה אין לצפות מחיילות וחיילים שיהיו ברמת ערנות מתמדת במשך 12 שעות. זוהי אווילות הגובלת בהפקרות. וזה לא רק ברמת הפיקוד המרחבי, אלא באחריות כל הדרגים עד לרמה הגבוהה ביותר.

מקרה מותם של סמ"ר אורי אילוז וסמלת ליה בן נון ז"ל משקף נורמת עבודה לקויה בצה"ל באשר לחלוקת כוח אדם, התאמתו, הקצאת משאבים ומידת הסיכון המועברת אל הצעירות והצעירים המשרתים בצבא. זה היה כשל מערכתי וחייב להיות תיקון מערכתי בכל רמות הפיקוד.

ובעניין אחר: נחזור שוב לילדה הישראלית בשם גפן. לאיזו תהום של חוסר אנושיות הלאומנות הקיצונית גוררת אותנו? מדינת ישראל על כל מוסדותיה וסמכויותיהם ועם הוועדות ההומניטריות והערכאות המשפטיות מוכנה לגרש מישראל אמא של ילדה ישראלית כבת 8 משום שאביה הישראלי נפטר והאמא אינה יהודייה. מה הם עושים שם בכנסת, חוץ מאשר השאיפה לעסוק באגו ובהבלטה עצמית?

האין אפילו חבר כנסת אחד או חברת כנסת אחת שיציעו איסור מוחלט על גירוש אמא של בת ישראלית? חוק גרוע המאפשר לעשות זאת, חייבים לתקנו, כי הוא משדר יותר מכל את רמת חוסר האנושיות שאנו נגררים אליה מטעמי גזענות דתית. ד