מי שחשב שתהיה התפכחות המונית ושיהיו מעמדים של הכאה על חטא או שיהיה מהלך אמיתי של הפקת לקחים, אז זה לא קרה. לא בקרב אלה ששוב מחפשים, לא עלינו, “אופק מדיני” - מילת קוד לעוד נסיגות אומללות ולהקמת מדינה פלסטינית ב”רצועה” עם חיבור ל”גדה”, ולא, לצערי, במערכת הביטחון.
פיצוץ בקבינט: 100 ימים למלחמה - המתיחות בין נתניהו לגלנט מגיעה לשיא
עוצרים ל-100 דקות: אילו גופים ישבתו מחר למען החטופים?
פשוט לא להאמין, הטירוף שעובר על מערכת הביטחון. היהירות וההתנשאות הבלתי נסבלות שוב נשמעות מכל עבר, כאילו שכל מה שקרה בשמחת תורה היה בסך הכל עוד “מכה קלה בכנף”, כמאמרו האווילי של דן חלוץ לאחר שבלתי מעורבים נהרגו, בזמנו, בהפצצה של חיל האוויר.
וכך זה נראה: שר הביטחון אומר בהתנשאות כי "המעבר בין השלבים לא נועד בשביל האישה משדרות או אופקים" - אגב, ערים של גיבורות וגיבורים שרבים מהם נפלו בגלל שאיש לא טרח להרים טלפון למפקדי תחנות המשטרה המקומיות, ובני גנץ מגבה את ההחלטה של הרמטכ"ל להקים ועדה, שאת חבריה הוא מינה, שתבדוק כשלים של המערכת שהוא עומד בראשה.
ודוק: לשר הביטחון ולרמטכ”ל הייתי מזכיר בהזדמנות זאת שאזרחים הם אלה שלחמו בגבורה מול מאות מחבלים שחצו את הגבול בשעה שהצבא שהם ממונים עליו נמנם – וגמגם. עוד בטרם נאספו כל הגופות מהשטח, כבר התכנסו באולפנים חבריהם של אלה שכשלו באורח הכי מחפיר שרק אפשר להעלות על הדעת, כדי לבנות מערכת של הסחת הדעת. אף אחד מהם לא טרח לספר לציבור הכואב שיש קשר בין התנהגותם של קצינים שהצהירו על מעין סרבנות לשרת, כביכול, תחת ממשלה “לא דמוקרטית” ובין האופן שבו נראה הצבא בעת שנשים וילדים המתינו בממ”דים עד בוש לחילוצם. לא צריך להיות הוגה דעות דגול כדי להבין שקצינים שעסוקים בניסיון להפיל ממשלה נבחרת לא יכולים לעסוק, בה בעת, במה שקורה מתחת לאפם מעבר לגבול.
אני מודה שבתחילה חשבתי שמה שאירע לנו קשור לקונספציה שגויה כלשהי. ולא היא. זה נכון שהדרג המדיני רצה בהידברות עם חמאס, אבל לא בגלל זה הצבא נראה כמו שהוא נראה. מערכת הביטחון פשוט עוסקת מאז ימי אוסלו הארורים בהכלה, לא בשאיפה לניצחון. ראשיה מחפשים כל העת פתרונות קסם. הנסיגה מדרום לבנון ב־2000, כמו גם הנסיגה המלאה מרצועת עזה ב־2005, נעשו בתמיכה מלאה של החונטה הביטחונית. ראשיה שמחו על עוד ועוד “כאבי ראש” שהם נפטרים מטיפול בהם.
יש לנו עם נפלא, שרוצה, רובו ככולו, להיאחז בארץ הזאת, על כל חלקיה, ורואה בה את מולדתו הטבעית. אבל בד בבד הוא גם רוצה בהנהגה צבאית מסוג אחר. לא בכזאת שתומכת במהלכים שגויים בעליל; כאלה שמובילים אותנו שוב ושוב אל פי תהום.
הגיעה העת שגם בשורות צה”ל יישמעו, מעת לעת, קולות אחרים.