המשבר במערכת הבריאות נמשך, וברקע חקיקת הרפורמה המשפטית, רופאים ורופאות ממשיכים להתעניין ברילוקיישן. פרופ' דורית ניצן, שהייתה הישראלית הבכירה ביותר בארגון הבריאות העולמי במהלך ימי הקורונה, סיפרה בשיחה עם "מעריב": "קבוצות הרופאים בנושא רילוקשיין ממשיכות להיות ערות ופעילות מאוד, בין היתר הם מנהלים פגישות ומסייעים אחד לשני בתחומים השונים".
המתמחים חושפים: אלו ההצעות שמקבלים הרופאים מחו"ל
מחאת הרופאים נגד הרפורמה: "במקרה של משבר חוקתי – לא נתייצב לעבודה"
“אם מאות רופאים יעזבו - זו תהיה קטסטרופה": מנהל בי"ח לשעבר מזהיר
"אתמול למשל, העברתי מפגש זום מיוחד עם רופאים שמתעניינים בעבודה בארגונים האו"ם כמו ארגון הבריאות העולמי, בסך הכל יש סיוע הדדי רב. עם זאת, שמתי לב שכמעט כל הרופאים שאני עוקבת אחריהם - רוצים לעזוב את הארץ ולחזור ביום טוב יותר", הוסיפה. "זה פשוט שברון לב, דאגה ופחד ממה שיקרה".
"במערכת הבריאות אנחנו ערבים אחד לשני, ללא קשר לדת ומוצא - ואנחנו מודאגים ממה שעלול לקרות לחלק מהקולגות שלנו", הסבירה, "למשל, שלא יתעוררו מצבים בהם מטופלים יחליטו שהם לא מעוניינים שרופא ערבי יטפל בהם, או שיוחלט שלא להעסיק רופאים ואחיות ממוצא מסוים. זה מצב מפחיד ומבהיל מאוד". היא הוסיפה: "תרחיש מבהיל נוסף הוא כל נושא הפגיעה בזכויות אדם, שלא יגידו למשל שלא להעניק טיפול רפואי למהגר לא חוקי".
איזה אווירה את מרגישה כיום בקבוצות?
"רופאים שלא למדו בישראל נהנים מאפשרות לעבוד באיחוד האירופי למשל, והם בפירוש מעדיפים לעבוד משם - מאשר לחזור ארצה. יש בפירוש חשש מהבוקר שלמחרת, ובפירוש - אנשים שיש להם את היכולת המקצועית והמשפחתית - מנסים למצוא דרך לצאת מפה. במקביל, יש גם כאלה שמרגישים שהכל תלוי במה שיקרה. הם מעלים חשש גם ממצב בו יוחלט למשל על ביטול הבחירות כפי שאנחנו מכירים אותן. אבל בכל מקרה, ברוב המקרים מדובר רק בבירור יסודי ומעמיק של החלופות האפשריות, עם לבטים רבים בנושא".
יש מדינות מסוימות שעולות בשיחות של הרופאים?
"עלו לא מעט מדינות - כאלה שמקבלות בברכה, וגם מטפלות ברווחה בחולים, ולא מפלה ביניהם. ברור שיש מי שיחליטו גם ללכת למדינות דוברות ערבית".
"מערכת הבריאות שלנו מושתתת על עבודה כתף אל כתף - ותראי לך מה עלול לקרות במידה ואנשים יעזבו. אני יודעת שגם במשרד מודאגים מזה", הוסיפה פרופסור ניצן, "אני בטוחה שהם מנסים לעשות משהו בנושא - כשהדבר העיקרי שצריך לעשות זה לעצור את התהליכים הללו, לדבר עם העם ולהקשיב למה שקורה פה - ולא לשנות את חוקי המשחק. אנחנו צריכים לעשות חוקה שהיא בעד כל אזרחי המדינה באשר הם, חוקה שכוללת זכויות אדם ומושתתת על כך שטיפול רפואי הוא חובה".
היא ציינה כי "יש מדינות בהן אין סל בריאות רחב איכותי ורציף - דוגמת ארצות הברית, זו לא דוגמה לחקות אותן. אם כבר, אנחנו צריכים להסתכל על מדינות מערב אירופה, אוסטרליה, ניו זילנד וסינגפור, וגם על מדינות כמו דנמרק, שוודיה ונורבגיה. אנחנו צריכים להסתכל למעלה ולא למטה. לנו יש יתרון עצום - יש לנו את חוק בריאות הממלכתי, שהוא דוגמה ומופת, ולקחת את זה מאיתנו מעורר החשש שלא ייצא מזה טוב. נכון שהוא דורש עוד שינויים, אבל צריך רק לשפר אותו ולא להרע את המצב. הרופאים והרופאות מתריעים בגופם ובנפשם - אנחנו עלולים להתעורר מחר למצב בו נצטרך לרדת למחתרת".
כמה זמן ייקח לשקם את מערכת הבריאות מהמצב הזה?
"זה כמו לנסות להפוך חביתה לביצה. לוקח זמן לבנות הכל מחדש וזה קשה לבנות מחדש אמון. אם יהיה שינוי מהיר, אולי נתגבר ביחד. הרופאים הם קהילה שמורכבת מימין ומשמאל, ואם נצליח להגיע לקובעי המדיניות - יהיה בסדר, אבל ככל שהמצב ייגרר יותר ויותר, נאבד שליטה - והשיקום ייקח שנים ארוכות".