החלה היום (ראשון) החקירה הנגדתית נגד מדריך הטיול באסון נחל צפית, אביב ברדיצ'ב, בידי התובע. ברדיציי'ב מטיל את האחריות גם על ראש המכינה יובל כהאן וגם על המדריכה הזוטרה שהייתה איתו, נועם דור.
מדריכה במכינת בני ציון: "הלך הרוח היה שלא מוותרים על טיולים"
שלוש שנים אחרי אסון נחל צפית: ועדת בדיקה ממשלתית לפעילות המכינות
"ההודעות של יובל יצרו אווירה שיובל מכוון בצורה מאד אגרסיבית לדעתו ובטח שלא יצר אווירה שניתן להביע דעות, לאחד החניכים שאירגן את הטיול וידע שבשנה שעברה טיול הסתיים בחילוץ וחניכים שנפגעו - היתה תרעומת. יובל תאר אותו כהיסטרי, שאין לפחדים שלו שלו בסיס אמיתי. לא תמיד הרגשתי נוח להביע את עמדותי בנושאים שיובל היה דומיננטי. בטח שלא לתמוך במדריכה שהבעיה חשש לצאת בקבוצת וואסטאפ. לא היה מקום לשיח פתוח לדחיית הטיול. יובל עשה לנו ישיבה ושם לא פתחנו באפשרות של דחיית הטיול אלא באיך כן לקיים את הטיול בנחל צאלים", אמר.
בהמשך הודה וטען כי "לא עשיתי טיול הכנה לצפית, הבנו מהניתוח שעשינו בערב לפני שישנו מעוק וניתן לעקוף. הבנו שאין דרך מילוט בחלק של המעוק ולא ניתן היה לקטע אותו. יובל לא בירר איתנו עם מישהו טיול כבר בצפית ולא ביקש מיהם לבצע טיול הכנה. ערב לפני יובל ראה בתמונות בווטסאפ חניכים שנכנסו למים של שטפון בנחל צין. מן הסתם לא עשה דבר. אם היום הייתי באותה הפוזיציה יכול להיום שהיום הייתי יותר עומד על דעתי".
השופט שאל: "מה האחריות שלך אם אתה אומר שפעלת בדיוק לפי ההנחיות?", בתגובה השיב: "אני מרגיש אחריות ערכית ומוסרית כי על אף שפעלתי בהתאם להנחיות קרה אסון". השופט ענה לדבריו ואמר כי "אם אתה חושב שפעלת היטב למה צריכה להיות לך אחריות מוסרית?". ברדיצ'ב טען: "אם היום הייתי נמצא באותה הצומת לא הייתי משתכנע מהר מהתכנית של יובל".
כמו כן, טען ברדיציי'ב כי "מרגיש שלכל האורך פעלתי לגבי ההנחיות ולא הרגשתי משהו חריג. לי נאמר שאם בעוד שעה אנחנו מסיימים אז זה בסדר. בשיחה עם נועם לא קיבלתי תחושה שאסור להיכנס, היה מקום להעמיק את זה יותר ולא להתבסס רק על הניתוח של נועם".
העדויות של הנאשמים באסון מכינת בני ציון בנחל צפית, שבו נהרגו בשיטפון תשע נערות ונער ב-2018, יסתיימו בשבועות הקרובים. ראש המכינה יובל כאהן, ומנהל התכנית החינוכית אביב ברדיצ'ב, מואשמים בהמתה בקלות דעת על כך שהוציאו לפועל טיול בשבוע גשום, למרות התרעות ואזהרות על שטפונות. שניהם הביעו צער על האסון, אך כפרו ועדיין כופרים באשמתם להתרחשותו.