ארגון הטרור חיזבאללה שיגר אמש מלבנון 30 רקטות לאזור קרית שמונה והגליל העליון. אחת מהן גרמה נזק לחצר בקיבוץ כפר בלום באצבע הגליל, שנמצא כחמישה ק"מ מגדר הגבול - ותושביו לא פונו על ידי המדינה.
הטלת אחריות במשקל כבד: לנתניהו אבדו השרידים האחרונים של הבושה | בן כספית
כבר בעוד חודשיים: ועדת השחרורים תדון בשחרור מוקדם של בני סלע
אילן , בעל הבית שהרקטה נפלה בקצה החצר שלו, אמר ל-״מעריב״ שהוא ומשפחתו חוו נס: "הבית שלנו בקיבוץ הוא ישן וללא ממ״ד, אנחנו עומדים לבנות מרחב מוגן בחודשים הקרובים - והמקלט הקרוב ביותר לביתנו הוא ארבע דקות הליכה מאיתנו - וכל זאת כאשר זמן ההתרעה מפני ירי רקטי הוא חמש שניות בלבד. לפני כמה ימים, קיבלנו הודעה מחברת ׳תגלית׳ שעוזרת למשפחות ביישובים לא מפונים בגבול הצפון - ומממנת עבורן שהות במלון בעיר אחרת לכמה ימים על מנת לייצר הפוגה למי שסופג את האש באופן יומיומי. יצא שזכינו בהגרלת החברה - וזכינו למימון שהותנו לשלושה ימים במלון בירושלים".
"אמש, היינו כאמור במלון - ולפתע קיבלתי טלפון שנפלה רקטה בחצר הבית שלנו. הייתי בטוח קודם כל שעובדים עליי, ואז הבנתי שזה רציני. הרקטה שנפלה בשטח החצר שלנו לא התפוצצה - שזה גם נס כשלעצמו. אם היא הייתה מתפוצצת בשטח, אני בטוח שהאירוע היה נגמר בהרוגים", אמר.
כעת, מימון השהות של משפחת הניג במלון נגמר - והם נאלצים לשוב לביתם שכמעט הופגז אתמול: ״האבסורד הוא שאני, אשתי וארבעת ילדינו נאלצים לחזור לקיבוץ מהסיבה הפשוטה שאין לנו מקום אחר לנסוע אליו, אין לנו הגנה. אני בחל״ת מאז תחילת המלחמה - ואשתי פוטרה מהעבודה בעקבות המלחמה. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו כלכלית לחיות ולממן שהות במקום אחר. מעבר לכך, עיר המחוז שלנו מפונה ומופגזת. כדי ללכת לטיפול שיניים, אאלץ מחר לנסוע שעה וחצי מהקיבוץ. כשאני נוסע לקנות חלב וביצים מקרית שמונה, אני מסכן את חיי ויש 50 אחוזים של סיכוי שאחזור חי בנסיעה בין הרקטות והטילים, אי אפשר לחיות כאן כרגע״, אמר.
״המשפחה מבקשת להיות זכאית לפינוי - כפי שתושבי היישובים האחרים באזור מפונים", הוסיף הניג. "לא ביקשנו אף פעם שקל מהמדינה, אנחנו יודעים להסתדר - אך אנחנו כבר חמישה חודשים באמצע שדה קרב. הילדה שלנו בוכה בלילות, היא עצובה ולא יודעת מה לעשות עם עצמה, יש טראומה לילדים - המצב נהיה נורא. אנו מרגישים שהופקרנו לגמרי - וזה הדבר החמור ביותר. היה לנו עניין של זמן - אך בקלות היינו יכולים להיפגע מהרקטה. אנחנו חוששים לחזור לכפר בלום אך אין לנו ברירה, הילדים חרדים ובוכים - אבל אין לנו מקום אחר. אנחנו מבקשים שהמדינה תקשיב לנו, זה עניין של חיי אדם".