הלילה (שלישי) נחתם הסכם הפסקת אש בפעם השלישית בין ארמניה ואזרביג'ן, הנלחמות באזור המחלוקת נגורנו-קראבך מאז ה-27 בספטמבר. הלחימה בין הצדדים גבתה את חייהם של אלפי חיילים משתי המדינות, ועוד המוני אזרחים שנהרגו, נפצעו ונסו מבתיהם, שספק אם אפשר בכלל להעריך את מספרם. טרם ברור אם הסכם הפסקת האש יחזיק מעמד, לאחר שמספר הסכמים קודמים הופרו בגסות שעות בודדות לאחר החתימה עליהם.
למרות הזהירות הרבה בבחינת ההסכם, בכל זאת נדמה שהפעם הוא צפוי להחזיק מעמד הרבה יותר מקודמיו. ההסכם שנחתם בתיווך ישיר של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, תקף לחמש שנים, ואף יכול להתארך לחמש שנים נוספות. גם הסכם הפסקת האש הראשון בין הצדדים נחתם בתיווך ומעורבות רוסית, אך של שר החוץ סרגיי לברוב. הפעם נדרש פוטין בעצמו לעניין, וספק אם מי מהצדדים יהיה מעוניין להמרות את פיו של האיש החזק ביותר באזור, ואולי בעולם כולו.
העובדה כי פוטין בכבודו ובעצמו בחר להביא לחתימת ההסכם ועצירת המלחמה מעידה על חשיבות העניין הרבה בעיניו. הנשיא הרוסי הוא מנהיג ציני ורציונלי, המונע בהכרח משיקולים קרים, אשר לרוב מסתכמים בשליטה והשפעה גאופוליטית וכלכלית. יש להניח כי לא היו אלה אלפי האבדות בשדה הקרב ובסביבותיו אשר היוו את השיקול המכריע עבורו לנקיטת עמדה כה משפיעה בפתרון הסכסוך.
הסיבה המרכזית לאינטרס הרוסי בפתרון הלחימה בקווקז היא עצירת המעורבות הטורקית באזור. רוסיה מקפידה לאורך שנים, ובעצם מאז נפילת ברית המועצות בתחילת שנות ה-90 (ותחילת הסכסוך בנגורנו קראבך), לקיים קשרים טובים גם עם אזרביג'ן וגם עם ארמניה, חרף האיבה הרבה ביניהן. רוסיה מפעילה בארמניה מספר בסיסים צבאיים, ואזרביג'ן מהווה עבורה גורם חשוב ביותר בשוק האנרגיה, המשמעותי במיוחד לכלכלתה.
החל מפרוץ הקרבות ניכרת תמיכה טורקית משמעותית באזרביג'ן, שאינה מונעת בלבד מעובדת שתי המדינות מוסלמיות. הנשיא הטורקי רג'פ טייפ ארדואן תמך בלחימתו של נשיא אזרביג'ן, אילהאם אלייב - בתחילה באמצעות כלי התקשורת ובמכירת כלי נשק מסוגים שונים, אך בהמשך שלח כוח אדם משמעותי שילחם בשורות צבאו נגד צבא ארמניה. כפי שכבר נכתב בעבר, הלוחמים ששלח ארדואן לאזור הקרבות היו שכירי חרב סורים, אפגנים ובעלי לאומים נוספים, חברי קבוצות טרור ג'יהאדיסטיות, שהועברו מהלחימה בשורות צבא טורקיה בצפון סוריה, נגד הכורדים וצבא אסד.
הרצון הרוסי למנוע מעורבות טורקית בלחימה בקווקז מתחלק לשתי סיבות עיקריות. הסיבה הראשונה היא הרצון של הנשיא פוטין לקבוע עובדות בשטח, בתגובה לצעדי המלחמה המגלומניים משהו של הנשיא הטורקי ארדואן. בשנים האחרונות התערבו כוחות צבא טורקים או פרו-טורקים בלחימה בחלקים נרחבים במזרח התיכון ובכלל, כחלק מצעדיו של ארדואן להחזיר את טורקיה לימי הזוהר שידעה במאות קודמות. בין השאר נלחמים אנשיו של הנשיא הטורקי בלוב, סוריה, צפון עיראק, ואף לוקחים חלק בלחימה הבלתי נגמרת בתימן.
נדמה כי מאז תקרית הפלת מטוס הקרב הרוסי בידי הצבא הטורקי בשמי סוריה, לא חזרו היחסים בין פוטין וארדואן למסלולם ולתקנם. כאמור, לפוטין אינטרס מכריע לקשור את ידיו של ארדואן בלחימה נגורנו-קראבך, ולהוכיח באופן שאינו משתמע לשתי פנים מיהו בעל הבית באזור. מבחינתו של פוטין, ארדואן יכול להמשיך ולחפש הרפתקאות ומקומות להשפיע בהם על רחבי הגלובוס, אך לא במגרשו הביתי בקווקז.
הסיבה השנייה לאינטרס הרוסי לעצור את המעורבות הטורקית בלחימה בנגורנו-קראבך היא החשש הגדול מפני אותם לוחמי ארגוני טרור ג'יהאדיסטים שטורקיה "ייבאה" ללחימה באזור. רוסיה ידעה בעשורים האחרונים שורת מתקפות טרור אסלאמי חסרות רחמים על מוסדות אזרחיים, ביניהם בתי ספר, תאטראות, ומקומות רבים נוספים. הטרור הג'יהאדיסטי בעיני העם והממשלה הרוסים הוא אחד האיומים המשמעותיים ביותר על חייהם ושלטונם. פוטין מעוניין לסלק בהקדם את אותם שכירי חרב שהגיעו לאזור בשירות ארדואן, ומעדיף לשלוח אותם לבחור אזור קרבות במקום אחר.
מפתיע או לא, גם לבחירות בארה"ב ניכרת השפעה על שיקוליו של פוטין בעצירת הלחימה בקווקז. הנשיא הרוסי הבהיר אתמול שלא יברך את ג'ו ביידן לרגל ניצחונו בבחירות, עד שלא יסתיימו כל "ההליכים המשפטיים התקינים". פוטין, כמו רבים מעריצי העולם, נהנה בארבע השנים האחרונות מחופש פעולה רב מצד וושינגטון. הנשיא היוצא טראמפ העדיף להתיידד ולא להתמודד עם מעלליהם של שליטי מדינות ציניים, אכזריים, וכאלו שאינם רואים זכויות אדם כערך הראשון לנגד עיניהם. בחירתו של ג'ו ביידן לא יכולה לשמח ולעודד את הנשיא הרוסי.
בהחלטתו של פוטין לבחור בצעד אקטיבי משמעותי בלחימה המזעזעת, יתכן ויש כוונה לאותת לנשיא החדש בארה"ב על כוונותיו ועצמתו, באזור ובכלל. כאמור, לאחר ארבע שנים נוחות עם דונלד טראמפ, מבין כעת פוטין שהכללים משתנים ועליו לשוב למדיניות החוץ האגרסיבית בה נקט בימי כהונתו השנייה של הנשיא לשעבר ברק אובמה. בכך נדמה כי אין מקריות מוחלטת בהפרש הקצר שבין החלטתו לעצור את הלחימה בקווקז ובין ההודעה על ניצחונו של ג'ו ביידן, יומיים בלבד לפני כן.
סיבה נוספת להחלטתו של פוטין אפשר למצוא באירוע שהתרחש בשדה הקרב בנגורנו-קראבך רק אתמול. צבא אזרביג'ן הפיל מסוק קרב רוסי, מה שהביא למותם של שני טייסיו. האזרים מיהרו להתנצל והבטיחו כי יהיו מוכנים לפצות את רוסיה על הטעות המרה, ויתכן כי הסכם עצירת הלחימה הוא השלב הראשון בדרך לפיצוי. כפי שנכתב, פוטין אינו איש של צד אחד בסיפור, ויש לו עניין בשימור האינטרסים של שני הצדדים הלוחמים. בימים האחרונים נדמה היה כי צבא אזרביג'ן בנגורנו-קראבך כמעט בלתי ניתן לעצירה, תוך התקדמות בלתי פוסקת לכיוון הגבול עם ארמניה. מבחינת האזרים חסרי המעצורים, שאין כל ספק שעל פי מתווה ההסכם שנחתם הם המנצחים הגדולים במלחמה, פוטין עצר אותם באמצע זלילת השטחים באזור.
על פי מתווה ההסכם, ישיבו הארמנים לידי האזרים שטחים נרחבים, בשלוש פעימות שונות בתקופה הקרובה. בין אם השיגו האזרים את כל מה שרצו או שנעצרו באמצע, הם יוצאים עם ידם על העליונה באופן ברור. מבחינתם של הארמנים, ספק אם יראו בזה סוף הולם לסיפור, או שמא נפער כעת פצע לאומי גדול, שיאלץ אותם להיגרר בעתיד לקרבות נוספים. הבוקר הבהיר ראש ממשלת ארמניה, ניקול פשיניאן, שמבחינתו כלל לא תמו הקרבות באזור.
עוד סוכם כי 2,000 משקיפים רוסים יוצבו באזור, לצדם של משקיפים טורקים. יש להניח שמספרם של עושי דברו של הנשיא הטורקי שיפעלו בנגורנו-קראבך בפועל, יהיה קטן באופן משמעותי מאלו של הנשיא הרוסי. סביר גם שפוטין ירצה "להעניק" לארדואן את התחושה לפיה הוא זכה בהשפעה באזור, לאחר השקעתו בלחימה, אך בפועל ידאג למנוע ממנו את התענוג המפוקפק.
נשיא רוסיה פוטין נהג במלחמה בקווקז כחצי קוריוז מקומי, המאפשר לו להמשיך להשקיף מהצד, עד אשר התדרדר המצב והצריך את התערבותו. המשך הלחימה וערעור היציבות באזור משפיע גם על הכלכלה הרוסית, אשר זקוקה לשקט תעשייתי על מנת שלא תיפגע. שלל הסיבות הכלכליות, המקומיות והגאופוליטיות באזור ובעולם, הביאו את פוטין להבנה שכנראה הגיע הזמן לשים סוף למלחמה הנוראה.