בתוכנית של אופירה וברקו אמש עלו כמה נושאים אקטואליים מעוררי מחשבה, שאחד מהם הוא נושא מינויה של ח"כ ג'ידא רינאוי זועבי ממרצ, שמונתה לאחרונה על ידי שר החוץ יאיר לפיד לתפקיד קונסולית בשנגחאי. ברקו התמרמר כנגד המינוי וטען שלא ייתכן שמי שלא מכירה במדינת היהודים ובבירתה תקבל תפקיד לייצג אותה בניכר.

לחצו כאן וקבלו את עיתון מעריב לחודש מתנה למצטרפים חדשים>>> 

באופן כללי אני חושבת שערביי ישראל שמשתלבים היום בכל ענפי העבודה, עושים עבודה לא פחות טובה מהישראלים, ולכן, אין כל סיבה למנוע מהם להתפתח ולהתקדם בכל תחום שהוא.

אולם כשמדובר באופן ספציפי במישהי כמו זועבי, שכבר היו לה כמה פליטות פה מעוררות מחלוקת שלא בדיוק הפגינו חיבה גדולה למדינה, או כמו שנשאלה באחד הראיונות האם תשיר את "התקווה" במסגרת תפקידה החדש, וענתה בצורה חמקנית וצינית שהיא לא זוכרת את כל המילים של ההמנון, הייתי חושבת פעמיים לפני שהייתי ממנה אותה לקונסולית. ועוד בארץ כמו סין, חברתה של איראן.

ובל נשכח, שכאשר זועבי מצביעה יום אחד נגד חוק הגיוס שיוזמת הממשלה שהיא חלק ממנה, ויום אחרי בקריאה שנייה משנה את דעתה, מי ערב לכך שהיא תגלה נאמנות יציבה ואיתנה למדינה לאורך כל תקופת שירותה כקונסולית, ולא תשנה לפתע את דעתה?

אולם נעזוב לרגע את נאמנותה למדינה. נושא מינויה מעלה שאלה אחרת. האם היא מונתה לתפקיד על מנת להשתיק או להרגיע את מי שנחשבת כ"טראבל מייקרית" בקואליציה? אם זה המצב, מצטיירת לפנינו תמונה של מתן שוחד פוליטי.

כלומר, הבעיה האמיתית היא האפשרות שהממשלה הזאת, תשלם אתנן פוליטי בכל פעם שמישהו יאחז בגרונה. פה קבור הכלב, והפקפוקים שברקוביץ' העלה לגבי מינויה, מצביעים על התנהלות לקויה ומפוקפקת של קואליציה חלשה שנאלצת בכל פעם לרצות ולפצות את מי שמרים ראשו נגדה.

ג'ידא רינאוי־זועבי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)
ג'ידא רינאוי־זועבי (צילום: יונתן זינדל, פלאש 90)

ואם מדברים על הילדים הרעים של הקואליציה שמדי פעם קופץ להם הפיוז לעורר כמה מהומות כדי שחלילה לא ישכחו שהם קיימים, מה קורה בימים אלה לבני גנץ, שהתחיל לצייץ לאחרונה לגבי הפנסיות של אנשי צבא הקבע? אותם אנשים שיוצאים לגמלאות בגיל צעיר יחסית כשכוחם עוד במותנם ויכולים להתחיל בקריירה שנייה? מה הדחיפות לשגע עכשיו את הממשלה עם הדרישה להגדיל את הפנסיות שלהם, וליצור חוסר הסכמה ויציבות בקואליציה שגם כך, מעורערת מבפנים ומלפנים ועומדת על כרעי תרנגולת?

באותו עניין, הסכמתי עם הגישה של גדעון סער שהוזמן אתמול לאולפן שגורס שהגדלת הפנסיות תלויה בתפקידים השונים בצבא ויש למשל להבדיל בין קרביים לאנשי טכנולוגיה .

אז מה קרה בני גנץ היקר, שהחלטת להצטרף ללהקת התרנגולות בלול המוזר הזה שנקרא ממשלה? הייתכן שהרוטציה המתקרבת בין בנט ללפיד דרבנה אותך להשמיע כמה קרקורים לא ממש דחופים בשעה חשובה זו של ההיסטוריה, אך ורק על מנת להזכיר למצביעים שאתה יכול לשמש כאלטרנטיבה ראויה לתפקיד ראש הממשלה, במקום יאיר לפיד?

ציפיתי שאופירה וברקו יתעקשו יותר על הנושא כשראיינו את סער, ולא יעזבו רגלם מדוושת הגז, כאשר הם דרבנו אותו לדבר על חילוקי הדעות שיש לו עם גנץ. 

אלי אבידר (צילום: מרק ישראל סלם)
אלי אבידר (צילום: מרק ישראל סלם)

מי שהיה כוכב הערב אתמול אצל הצמד היה אלי אבידר שהתפטר מתפקידו כשר, אולם הפעם, הוא לא היה כוכב נוצץ וזוהר במיוחד. האמת היא שהצמד הצליח לדחוק אותו לפינה והוא די גמגם בתשובותיו ולא שכנע בעליל, כמו טענותיו לגבי השב"כ שנכנס לפלאפונים של אנשים, כאילו שזה רק באשמתו של בנט.

ד"א, נושא הרוגלות מיצה את עצמו עד תום. כמה אפשר לשמוע עליו, אחרי שכבר נבדק ונמצא שלא נפל פגם בפעילותם והכל נעשה על פי צו בית משפט. זה היה נראה כאילו אבידר מחפש בכוח תירוצים להצדיק את התפטרותו, תירוצים שאופירה וברקו כינו אותם בצדק כחרטוטים.

ברקוביץ' עט על אבידר, כמו שוער שקופץ לתפוס את הכדור, ותקף אותו בשאלות והערות, כמו ילד שרוקע ברגלו אם הוא לא מקבל את מבוקשו, אולם הערותיו היו רלוונטיות וענייניות. במילים אחרות הוא אמר לאבידר: תחליט, אתה בעד הממשלה בראשות בנט או לא, כי מצד אחד אתה תומך בו, ומצד שני אתה מתלונן, אז מה לעזאזל אתה רוצה?

ברקו ואופירה לא הרפו לרגע מטרפם וחזרו ואתגרו אותו עם השאלה המתבקשת, האם הוא ממורמר כי הוא לא קיבל תפקיד יוקרתי יותר בממשלה, ולא הניחו לו עד שיצא באיזושהי הצהרה שתשביע את רצונם וסקרנותם. 

ואמנם, השניים הצליחו לגרום לאלי אבידר לספק כותרת שסיכמה את אחד הראיונות היותר מוצלחים של אופירה וברקו, שאתמול עשו עבודה עיתונאית טובה יש לומר. אבידר הודיע שהוא חוזר להיות חבר כנסת ויעשה הכל על מנת שהממשלה הנוכחית תשרוד, תוך שהוא יכשיל את ניסיונותיהם של גורמים אחרים בממשלה, שמלכתחילה לא רצו להיות חלק ממנה, והיום מנסים להפילה.

אתמול הוכיחו השניים שהם צמד לעניין שיודעים להשלים אחד את השני גם אם דעותיהם שונות. כמו ההערה של ברקו המעט ילדותית ובוסרית, שאמר שכאשר נופלים עלינו טילים, כמו שנופלים היום באוקראינה, לאף אחד בעולם לא אכפת. אופירה הסתייגה מיד מדבריו והגיבה שמלחמה היא רעה בכל מקום בעולם.

בכל מקרה, אם בטור אחר ציינתי את העובדה שאנשי האופוזיציה מהליכוד החרימו את אופירה וברקו, מי בכלל צריך אותם, כאשר בתוך הקואליציה עצמה מתקיימת אופוזיציה, שאנשיה בחפץ לב מגיעים לאולפן של השניים ומספקים לנו כמה רגעים דינמיים ומעניינים.