הרבה כתרים נקשרו למבצע בג'נין ורובם מוצדקים: הוא היה מדויק וממוקד, תוכנן ובוצע היטב והוצבו לו מטרות ריאליות - שגם הושגו. אבל עיניו של צה"ל כבר נשואות להתמודדות עם האתגר הקרוב הבא, והוא משמעותי הרבה יותר: הסרת הנוכחות של עמדת חיזבאללה על אדמה ישראלית בהר דב. על פי כל הסימנים, זה כבר יקרה בצִלה של העננה ההולכת ומתקדרת של מחאת אנשי המילואים, בעיקר הטייסים, שתתגשם מעלינו כבר בימים הקרובים.
דיווח בלבנון: זו הסיבה שישראל לא פעלה להסרת אוהלי חיזבאללה בגבול הצפון
בחיזבאללה עקצו את ישראל: "לא מסוגלת להסיר אפילו שני אוהלים"
כל כניסה למחנה הפליטים ג'נין היא אירוע מורכב. כניסה של 1,200 לוחמים ושהייה של כמעט שתי יממות במחנה – על אחת כמה וכמה. חטיבת הקומנדו ניהלה את זה באופן מופתי, למעט התקרית הכואבת והמצערת של פגיעה באחד מלוחמיה. מולם עמד אויב שהיה בנחיתות בכל מובן: כמה מאות חמושים, מלאי מוטיבציה, אבל חסרי יכולות מול צבא מודרני עם עליונות אווירית ומודיעינית. קומץ אנשי כוח רדואן של חיזבאללה שנמצאים עכשיו במאחז בתוך שטח ישראל, הם מייצגיו של איום שיש לו פוטנציאל הסלמה וסיכון הרבה יותר גבוהים מג'נין.
ההתנחלות שהקים חיזבאללה בהר דב לפני כשישה שבועות היא רק קצה של מערכה שמוביל חיזבאללה כבר למעלה משנה ונועדה לשנות את המציאות בגבול הצפון. באפריל 2022 הופיעה לפתע משאית ועליה מכולה בצד הלבנוני מול אביבים. בצה"ל צפו בה ולא הבינו מה התכלית. המשאית הניחה את המכולה סמוך לגבול ובתוכה הוצבו כמה אנשי כוח רדואן, כוח העילית של חיזבאללה, חמושים בנשק קצר אבל מצוידים במערכות תצפית. זמן קצר אחר כך נבנה לצד המכולה מבנה בטון, והיא הפכה לעמדה קבועה.
בעקבותיה צצו עוד למעלה מ־30 עמדות כאלה, שפרוסות לכל אורך הגבול, מהים ועד ההר, במרחק קצר מאוד מהגבול הבינלאומי. בכולן שוהים אנשי חיזבאללה חמושים, שבמשך היום נושאים עליהם אקדחים, אבל בלילה מסתובבים חמושים בנשק ארוך, ויש להם גם מקלעים ורובי צלפים. חלקן עמדות תצפית שעוקבות ומתעדות את פעילות צה"ל מעבר לגבול, חלקן עמדות כוננות שיושבות על נתיבי כניסה ללבנון ונועדו לעכב כוחות ישראליים שינסו להיכנס.
בתוכן מוצבים אנשים של כוח רדואן, הכוח ההתקפי של חיזבאללה, שהוא יחידה שונה מכוחות ההגנה הקרקעית של חיזבאללה - המרוכזים בעיקר בכפרים - ובעל שרשרת פיקוד משלו. מה שהתחיל ככמה פלוגות מורחבות שחזרו מהמלחמה בסוריה, הפך מאז לכוח שמונה כיום מספר חטיבות ויותר מ־15 גדודים שפרוסים לאורך הגבול עם ישראל.
העמדות והנוכחות החמושה שלהם הן הפרות בוטות של החלטת האו"ם 1701, אבל כוח האו"ם יוניפי"ל לא מעז להתעמת איתם. חלק מהכוחות האלה נמצאים בכוננות מתמדת לצאת למתקפה לתוך ישראל מספר שעות מרגע מתן הפקודה. לישראל לא ברור עדיין מה היה הטריגר שדחף את חיזבאללה לפרוס את כוחותיו לפנים, ממש מעבר לגבול, אבל זה בא במסגרת מגמה שנמשכת כבר ארבע שנים, שבהן חיזבאללה מנסה להחריף את החיכוך מול ישראל.
ההנחה היא שיש לחץ מקרב שורות המפקדים של הארגון, שרוצים לבסס מחדש את מעמדו כ"מגן לבנון", וגם משולחיו האיראניים שמממנים אותו ב־600 מיליון דולר בשנה ורוצים לראות תמורה לכסף שהם מספקים. זה התחיל ב־2019 בירי הנ"ט על אמבולנס ליד יראון, בתגובה לשתי פעולות שיוחסו לישראל בסוריה ובביירות. זה נמשך ב־2020 בניסיון צליפה על חיילים ליד מנרה, ואח"כ בניסיון לחדור למוצב גלדיולה בהר דב – שלושה שכשלו, אבל התגובה הישראלית המוגבלת והעובדה שהחוליה שחדרה לגלדיולה לא חוסלה – עודדו את חיזבאללה להמשיך.
להסיר את ההתרסה
עם כינונה של הממשלה הנוכחית, שמיד השליכה את ישראל למערבולת של סכסוך פנימי – התיאבון והתעוזה של חיזבאללה גדלו. הם ראו איך הממשלה הזאת מפרקת לא רק את החברה הישראלית, אלא גם את המשענת האסטרטגית החשובה ביותר שלנו – הקשר עם ארה"ב. חיזבאללה מעריך שהוא יכול לעלות שלב בהתגרות, כי ישראל לא תעז להיגרר למערכה כשהיא קרועה מבפנים. ייתכן שהוא צודק.
בחודש מרץ השנה העז חיזבאללה לעשות את מה שלא העז כבר 20 שנה, והחדיר מחבל פלסטיני חמוש במטען לעומק ישראל. גם הפיגוע הזה לא הביא להם הצלחה, אבל זה היה איתות ברור שחיזבאללה מוכן לקחת סיכונים גבוהים יותר מבעבר. בחיזבאללה אולי האמינו שיוכלו להרחיק את עצמם מהפיגוע ולהכחיש את מעורבותם בו, וגם כאן הם פירשו את התגובה הישראלית המדודה כאיתות שהסיכון היה סביר.
באפריל הופתעו בחיזבאללה לראות את חמאס משגר כ־30 רקטות לעבר ישראל מתוך לבנון. זה לא היה מתואם וגם ראשי חמאס בלבנון ננזפו על כך. אבל שוב, תגובה ישראלית מוגבלת סימנה להם שישראל תפעל כדי להימנע בכל מחיר ממלחמה בלבנון, ושהם יכולים להמשיך וללחוץ קדימה.
ב־22 במאי הופיעו האוהלים בהר דב, והפעם מדובר בהתרסה ובהפרת ריבונות ברורה של ישראל. שני אוהלים שהוקמו על גבעה מעבר לקו הגבול הבינלאומי, כ־30 מטר בתוך שטח ישראל, ובמרחק כמאה מטר מעמדת רדואן שנמצאת על אותה שלוחה, בצד הלבנוני של הגבול. בתוך האוהל שוהים כל העת בין ארבעה לשמונה אנשי רדואן חמושים. הם מקבלים אספקה מהעמדה בצד הלבנוני, כלומר יש אנשים שמדי יום חוצים את הגבול כדי להביא אספקה.
צריך להבין את הטופוגרפיה: העמדה ממוקמת לא רחוק ממוצב זיוונית של צה"ל, בשטח שאין אליו גישה, לא בכביש ולא בשביל. כדי להגיע אל העמדה ברכב צריך לפרוץ דרך. היא נצפית מכמה מוצבים של צה"ל. העמדה עצמה מהווה התרסה ותו לא – אין בה כל איום על כוחות צה"ל או על יישובים ישראליים.
לכן החליטו בישראל למצות תחילה את הערוצים המדיניים כדי לצבור לגיטימציה. פנו ליוניפי"ל, יותר מפעם אחת, והגישו גם תלונה למטה האו"ם בניו יורק. עד כה – אין סימנים לכך שצבא לבנון או יוניפי"ל יפעלו להסיר את ההפרה הזאת. ישראל מתקרבת להחלטה שהערוץ הזה מוצה ויש לפעול בכוח להסיר את ההתרסה.
בפני צה"ל סביר להניח שעומדות מספר אפשרויות פעולה: אפשר להביא דחפורים שיפרצו את הדרך לעבר העמדה ויאפשרו להביא לשם לוחמים שינסו לפנות אותה בכוח. המשמעות היא אירוע מצולם ומתוקשר, שיש בו גם פוטנציאל לנפגעים ולהסלמה. אפשרות אחרת היא לתקוף מהאוויר סמוך לעמדה כדי להרחיק את אנשי חיזבאללה בחזרה ללבנון.
אפשרות שלישית היא מהלך חשאי: להגיע לעמדה, להשתלט על השוהים בה ואז להחזיר אותם ללבנון; או להביא אותם לחקירה בישראל, לצלם אותם מודים בהפרה של הריבונות ואז להחזיר אותם. ברור שבכל האפשרויות קיים פוטנציאל להסלמה, אבל רגע ההחלטה מתקרב.
אבל בעוד צה"ל מתלבט איך לפעול בהר דב והדחפורים שלו מקלפים את הכבישים במחנה הפליטים ג'נין, ממשיך ח"כ שמחה רוטמן, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט, בקילוף הקליפות האחרונות של המשטר הדמוקרטי שלנו. בזמן שלוחמי הקומנדו נטרלו חמושים בג'נין, זומם שר המשפטים יריב לוין לנטרל עוד כמה משומרי הסף של הדמוקרטיה הישראלית.
מי שחושב שמחאת המילואימניקים איבדה מומנטום – שיחשוב שוב. התסיסה שראינו ברחובות מתנהלת גם בקבוצות של הטייסים ואנשי המילואים האחרים. הטייסים במילואים, כמו טייסים, החליטו ללמוד לעומק את הנושא ויקיימו בימים הקרובים סמינר בהשתתפות מומחים כדי להבין את משמעויות החקיקה החדשה. אם תתקדם – יכול להיות שעד סוף החודש נמצא את עצמנו בלי עילת הסבירות, בלי לשכת עורכי דין וגם בלי חיל אוויר.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13