באמצע אוגוסט 2015, כשהקמפיין של דונלד טראמפ החל לנסוק, פרסמתי ב"מעריב־סופהשבוע" מאמר שכותרתו "תפס טרמפ". סיומו של המאמר היה "רוץ, דונלד, רוץ". השבוע החזיר לי הדונלד בענק. כתבתי באותו מאמר: "בשלב הזה של ההתמודדות הפנים־רפובליקנית הוא כבר ניצח. קמפיין 'כל הפוליטיקאים סמרטוטים' מביא אותו לעמדה שממנה הוא יכול לרוץ עצמאית ולדפוק סופית את סיכויי הרפובליקנים. גם הסיכוי שהוא יטיח בנתניהו 'אתה מפוטר' סביר יותר מאשר נשיא דמוקרטי, לכן רוץ, דונלד, רוץ. מדינת ישראל השפויה מאחוריך".



בעימות הפנים־רפובליקני האחרון בפלורידה, כאילו כדי לאשר את הנחת היסוד שלי, התווה טראמפ את קווי מדיניותו לגבי הסכסוך הישראלי־פלסטיני. האמת, קצת גדולות עליו הגדרות כמו "התווה" ו"קווי מדיניות". מדובר במניפולציה רגילה. "אני רוצה שהפלסטינים יחשבו שאני ניטרלי", אמר טראמפ והוסיף: "רק כך אולי נגיע להסכם במו"מ, אולי הקשה ביותר בכל הזמנים". חרף המוקש הכמו ערמומי ("שהפלסטינים רק יחשבו"), זהו המשפט המפוכח והאמיתי ביותר שמדינאי אמריקאי, כולל אובמה, הבושים והקלינטונים אמרו אי פעם על ניהול המכניזם של המו"מ בין ישראל לפלסטינים. "אני לא יכול להיות ניטרלי", השיב טד קרוז לטראמפ באותו עימות, "בייחוד לאחר שאמריקאי נרצח על ידי פלסטיני בישראל" (טיילור פורס, בפיגוע הטיילת ביפו). שזה הכי נתניהו שמגרז בדם כל טיעון אפשרי ובלתי אפשרי.



טראמפ לא אמר כמובן אני אהיה ב־א־מ־ת ניטרלי. בעיניו כל בני האדם שווים. בכולם יש פוטנציאל רווח, וכולם ניתנים לתחמון או לדריסה, ומי כמוהו מימש את העיקרון הזה כל ימי חייו. ואם להרוויח מחייב לדפוק אחד מן הצדדים, אזי לביזנסמן שקרח זורם בעורקיו לא תהיה שום בעיה לדפוק גם את נתניהו. NOTHING PERSONAL. זה ביזנס. הוא אומנם שילם את מס המעבר לקולות היהודים בלה בלה ביבי וירושלים, אבל הבן אדם אמר "פלסטין" בכנס איפא"ק בהקשר של מו"מ מול ישראל. הכי צלם בהיכל.



דעתי עליו לא השתנתה מאז אותו מאמר שבו ייחלתי לניצחונו במפלגה הרפובליקנית. לא משום שהאיש ראוי להיות נשיא ארה"ב אלא משום ש: א. מתחריו הרפובליקנים הרבה יותר גרועים ממנו, וב. ניצחונו יבטיח את ניצחון המפלגה הדמוקרטית. נגד טראמפ יש חזית אחידה של דמוקרטים ורפובליקנים ובצדק, התופעה מבחילה עד מבעיתה. אלא שאמריקה הייתה זקוקה למכה הזו של טראמפ, למראה הזו מול פרצופה, כדי להבין לאן הידרדרה. וגם זה מיתרונות המרוץ המטורף של טראמפ.



הגעתם לטד קרוז


מאמץ חובבני לפצח את סקרי העומק שכלי התקשורת האמריקאיים מריצים, מעלה שלטראמפ יש היום בעיה. ייתכן שהשרירים שמפגינים תומכיו בגל האלימות האחרון ששטף את הופעותיו עשוי להרתיע מצביעים, והממסד הרפובליקני אכן יצליח להציב מולו את קרוז כמועמד. הסיכויים, על פי גורו הסוקרים האמריקאי נט סילבר, הם שהילרי קלינטון לוקחת גם את טראמפ וגם את קרוז. אם יש מצב שבו קרוז נכנס לבית הלבן, אנחנו בישראל והעולם כולו בבעיה הרבה יותר קשה מניצחון טראמפ. תחשבו יריב לוין מתנחל עם כיפה שהרב שלו הוא דב ליאור, והגעתם לטד קרוז.



סריקה שטחית של העדפותיו הלאומיות החברתיות והכלכליות של קרוז אמורה להעביר צמרמורת בגב השיש של אברהם לינקולן הצופה על בתי הנבחרים. הוא מתנגד נלהב להגבלות שמציע הנשיא אובמה על נשיאת נשק. מתנגד להפלות מלאכותיות. לנישואים חד־מיניים. מתנגד להלבנה של מריחואנה, מתנגד לתוכנית ההלבנה של אובמה להעניק חנינה למהגרים בלתי חוקיים ואפילו לרפורמת ההגירה הבין־מפלגתית, אף על פי שהוא עצמו בן למהגר קובני. מצדד בבניית חומה בין ארה"ב למקסיקו. מתנגד קבוע וקולני להסכם הגרעין עם איראן (השווה אותו להסכם מינכן). מובן שהוא ידיד נפש של ישראל ונתניהו, והדבר השני שאותו יעשה בהיכנסו לבית הלבן הוא להעביר את שגרירות ארה"ב לירושלים. רק שמישהו יספר לו שכבר יש בירושלים קונסוליה והיא עוסקת בענייני פלסטין.



כשטראמפ מדבר על אמריקה גדולה, אתה רואה ברוקר שמוכר מניות זהב שעדיין לא כרו אותו; כשקרוז מדבר על אמריקה שלו, אתה רואה את פרשי מסעות הצלב דוהרים לעבר האופק. טראמפ אולי יהפוך את טקסי הראווה המצועצעים של הבית הלבן למופעי קרקס הוליוודיים, אבל אין ספק שבנושאי חוץ וביטחון, חרף ההתרברבויות שלו, הוא יהיה הרבה פחות מסוכן מקרוז, שאלוהים וישו מנחים אותו בשידור חי. הישראלים שמעכלים בלי בעיות את מופעי השטנה של נתניהו ליברמן ושות' יבלעו בלי בעיה גם את השחר הזהוב של אמריקה.



זה לא שאני מתעב את קרוז. או שהדמוקרטים מתעבים אותו. אלה הרפובליקנים שמתעבים אותו, אבל קרוז הוא בשר מבשרם ונתמך על ידי מטורללי מסיבת התה. אחרי שנים של חיכוך מולו במסדרונות בתי הנבחרים על גבעת הקפיטול, הרפובליקנים יודעים איך לגנוב איתו סוסים. מטראמפ הלא צפוי הם פוחדים. לא ברמה הלאומית אלא ברמה הפנים־מפלגתית. גם אם אתה לא יודע למה לצפות מטראמפ, יש לארה"ב מערכת איזונים ובלמים שתדע ליישר אותו. אצל קרוז אתה יודע בדיוק למה לצפות, והידיעה הזו מבעיתה הרבה יותר מאשר הצהרה מטורללת זו או אחרת.



טראמפ הוא קודם כל סוחר, וסוחר שיכול לשנות את דעתו מהיום למחר, נכון יותר מהרגע להרגע. אין לו כבוד, אין לו אלוהים, אין לו אידיאולוגיה, יש לו רק חשבון של רווח והפסד, ובכל נושא ועניין הוא יעשה את החשבון שלו, ובעזרת המערכת גם את זה של אמריקה.



מדד איפא"ק


האיש שלי הוא ברני סנדרס. כיום אין לו סיכוי, אבל הוא מסמן את הסיכוי הגדול של אמריקה להשתחרר ממורשת הרפובליקנים ומההססנות של הממסד הדמוקרטי. פילוח התומכים בו ובעיקר הגילים שלהם (35 פלוס־מינוס וחלק ניכר של אקדמאים ואמנים) מאותת שיש עתיד לליברליזם האמריקאי הקלאסי ואולי אפילו לסוציאליזם החדש (הוא כבר מואשם בקומוניזם). סנדרס הוא התקווה שתרבות החופש וההזדמנויות השוות האמריקאית תחלחל לעולם, ולא רק האינטרס האימפריאלי שהוא תאוות בצע מגובה בכוח הצבאי החזק ביותר בעולם.



מובן שסנדרס לא טרח להגיע לכנס השנתי של איפא"ק המתקיים השבוע. הכנס הוא מעין תחרות בנושא מי התומך הכי נלהב בישראל של נתניהו והמתנחלים. קרוז הוא אזרח כבוד באיפא"ק, וטראמפ שהוזמן לנאוםנתקל במחאות. "לא נוכל להיות נוכחים בנאום שכזה, אם ישתמע מכך שאנחנו משלימים עם נימת השנאה שהפכה לעיקר מועמדותו של טראמפ", כתבו כמה רבנים להנהלת איפא"ק. בכנס עצמו הוא זכה לתשואות ממושכות, ללמדנו עם מי יש לנו עסק באיפא"ק.



באשר לרבנים שמחו: כל מילה אמת. הם מוכיחים את נאמנותם לארצם, ארה"ב, בכך שהם מגנים את טראמפ. חבל שהם אינם רגישים לעמם ולמולדתם היהודית ולהסתה מבית היוצר של נתניהו ושות'. בינתיים טראמפ מפלג את איפא"ק, וגם זה נזקף לזכות האיש והג'ורה. לכן, רוץ דונלד, רוץ.